עונת הפרחונים
בתקופה שבין חג הפסח לחג השבועות נעמדים הגוזלים על קצה הקן ומנסים לראשונה את כנפיהם וזוהי העונה שבה מתגלה לפתע בחצר הבית גוזל קטן ואומלל שכזה
גוזל בז עם מזל שמצא הנער אסף בוזגלו במושב מחסיה, 2020. צילום עצמי
מה לעונת האביב שמאחורינו ולפרחונים? ובכן, הכוונה כאן לא ל"פרח קטן" אלא לגוזל שלראשונה בחייו פרש כנפיים, עף ופרח לו מן הקן. אם יש מי המתקשה להבדיל בין פרח הפורח בשדה לגוזל "פרחון" כדאי להזכיר כי כאשר אומרים "כדור פורח" לא מתכוונים להצביע על כדור של פרחים.
בעבר כבר עמדנו על ההבדל שבין גוזל לבין אפרוח. אפרוח לא ייקרא לעולם "פרחון" שכן הוא לא נולד להתעופף אל השמיים הפתוחים עם עזיבתו את הקן. האפרוח, כמעט למן רגע בקיעתו מהביצה, כבר מסוגל לקום ולהתהלך על רגליו, לרוץ ולהתרוצץ בעקבות הוריו המנחים אותו, לקפוא על מקומו בלא תזוזה לעת סכנה, כך שיבלע בעזרת צבעי ההסוואה שלו בסביבתו, ולחזור ולהצטרף להוריו כאשר ישמיעו את אות ההרגעה.
לעומת זאת, הגוזל בוקע מן הביצה כשהוא עירום, סומא, חסר יכולת תזוזה וחסר ישע. הדבר היחיד כמעט שהגוזל מסוגל לעשות בימיו הראשונים, הוא לפעור לרווחה את מקורו, ששוליו מודגשים בצבע צהוב בולט, ולזכות במזון הלעוס שמביאים אליו הוריו.
שלב ה"תאונות"
אצל גוזלי ציפורי השיר שסביבנו ההתבגרות נמשכת 14-21 ימים. תוך כשבועיים ימים יצמחו הגוזלים נוצות, כנפיהן תקבלנה את צורתן הסופית ושרירי התעופה ילכו ויתחזקו, ואז הם יתייצבו על שפת הקן, מנפנפים שוב ושוב בכנפיהם, בודקים את איבר התעופה שזה עתה צימחו נוצותיו. בדומה לתינוק שמנסה לראשונה ללכת, זה השלב שבו מתרחשות לעיתים ה"תאונות".
זה עשוי לקרות כאשר גוזל "אמיץ" או חסר זהירות שכזה, יחליק לפתע, יישמט וייפול משפת הקן על הקרקע שמתחת, כמובן בלא כל יכולת לחזור ולהתעופף אל הקן, שלזה כנפיו עדיין אינן מסוגלות.
עונת "הפרחונים" מתרחשת לרוב בתקופה שבין חג הפסח לחג השבועות. כלומר, בשבעת השבועות שמפרידים בין חג הפסח לבין חג מתן תורה, נעמדים הגוזלים על קצה הקן ומנסים לראשונה את כנפיהם וזוהי התקופה שבה הורים וילדים מגלים לפתע בחצר הבית פרחון קטן ואומלל שכזה.
התמונה הזו עשויה להיות נעימה פחות ומאתגרת יותר כאשר חתול המשפחה או שמא הכלב התנפל ותפס בפיו את הפרחון האומלל, אולי לקול ציוציהם המכמירים של הוריו המתעופפים בדאגה רבה. אם הצלחנו לחלץ את הגוזל משיני חיית המחמד שלנו, עדיין נותרה בפנינו המשימה להחזיר אותו אל הטבע.
היזהרו מגוזלי העורבים
כאשר מגלים "פרחון" נשאלת השאלה – אז מה עושים עכשיו? בשאלות הללו אני נתקל שוב ושוב בימים אלו, ברשתות החברתיות, בפייסבוק, במדורי חובבי צילום הציפורים ועוד. לרוב, לצד השאלה מצורפת תמונה ובה פרחון האומלל, המוטל חסר ישע בכף היד של מי שמלאים ברגשות חמלה ורצון טוב.
לעיתים המצב שבו נמצא ה"פרחון" אינו מבשר טובות. לדוגמא, כאשר מדובר בפרחון שנשמט מקן עורבים, הנמצא לרוב בגובה רב, ייתכן בצמרת עץ אקליפטוס נישא ורם קומה. במקרה שכזה די ברור שלא נוכל לטפס ולהחזיר את הגוזל לקן. גרוע מכך, ההורים המודאגים ייצאו מיד להגנת גוזלם ולא יהססו לתקוף בלא רחם בעזרת מקורם החד כל מי שיתקרב אליו, ולא משנה אם זה חתול רעב, כלב סקרן או אדם מלא חמלה. מבחינת ההורים המוטרפים מדאגה כל מי שמתקרב לגוזל המשווע לעזרה הוא בבחינת חורש רע ואויב.
במקרה שכזה, אם אחזנו בגוזל, אפילו כדי להצילו משיני טורף כלשהו, חרצנו בכך עלינו "דין רודף" של עם העורבים. הללו, כבר סיפרתי, הם החכמים שבין בעלי הכנף, ובנוסף לכך הם בעלי זיכרון מצוין וכאשר "סימנו" אותנו לכאלה שהתנכלו לגוזלם, הם לא יהססו לחזור ולהתנפל עלינו ולנקר בראשנו כל אימת שנעז לצאת מפתח ביתנו.
ברור שהכוונות שלנו הן טובות אבל אין אפשרות להסביר זאת לעורבים הזועמים. ובכן – לא מסבירים. במקרה שאכן זיהינו שמדובר בפרחון עורבים חסר אונים שנפל מקנו (ניתן לזהות לפי הנוצות שצמחו, לפי הצבע או המבנה) פשוט – לעזוב אותו לנפשו ולא להתקרב אליו.
פשוש מאכיל את גוזליו. צילום: גיל שעני
הניחו על ענף
ומה עושים כאשר מדובר בפרחון של ציפור שיר כלשהי למשל: דרור הבית, בולבולים או שמא דווקא סנונית.
אם אותו פרחון כבר דומה במראהו לבוגר בן מינו, כלומר בשלב התפתחותי שבו הוא עדיין איננו מסוגל לעוף ממש, אזי דעו כי הוריו הדואגים יוכלו לעזור לו ולהאכילו. אם גיליתם את הקן ממנו הוא נשמט וניתן להגיע אליו ללא סיכון מיותר – אפשר להחזיר את הפרחון לקן בלב שקט. כל הסיפורים על ההורים שלא יגעו עוד ולא יטפלו בגוזל בו נגעתם אתם והנושא את ריח גופכם, אינם אלא עורבא פרח.
במידה ואינכם מוצאים את הקן, אזי כדאי להרים את הגוזל מהקרקע ולהניחו בזהירות על ענף עץ בגובה קומתכם, כך שחתול תאב טרף לא יוכל להגיע אליו. וצפוי שהוריו יגלוהו וימצאו את הדרך לדאוג לו.
ומה אם הגוזל קטן מדי, שנוצותיו טרם צמחו ושולי מקורו עדיו מודגשים וצבועים בצבע הצהוב הבולט והחזק? רבים נוהגים להכניסו הביתה, להכין לו מצע רך ונעים, ואפילו להגמיע אותו במים דרך מזלף עדין. אכן, ללא ספק הרבה רצון טוב יש כאן, אבל עדיין הגוזל לא יוכל להתקיים על מים בלבד, הוא זקוק למזון שהוריו אמונים לדחוף למקורו.
במקרה שכזה, עצתי היא לברר אם יש באזורכם פקח פעיל של רשות הטבע והגנים, פנו אליו והעבירו אליו את הפרחון עם הדאגה לעתידו. אני מניח שהוא כבר יידע מה לעשות עם בעל הדבר.
ומה עושים אם זיהינו על הקרקע בעל כנף בוגר יותר שנפגע, אם מסיבה שנתקל במכשול בתעופתו, התנגש בחלון זכוכית או נחבט מחוט מתוח כלשהו. במקרה שכזה אני ממליץ שלא תתלבטו יותר מדי. דאגו לכך שיועבר בכל דרך לבית החולים לבעלי חיים בספארי שברמת גן. הם כבר ידאגו להעניק לו את הטיפול הנכון ביותר.
ואחרי כל אלה אני מאחל לכם שתמשיכו ליהנות ממראות הציפורים שבסביבתכם היותר קרובה ואף המרוחקת יותר, וכן, ממראה ההורים הדואגים לצעדים הראשונים של פרחוניהם, כאשר הדברים מתנהלים כסדרם וללא תאונות לא נעימות.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?