רימון שווה המון
היקף הגידול ביבול הרימונים הולך וגדל וזאת על רקע מחקרים שמציגים את ערכיו הבריאותיים הגבוהים מאוד של פרי הרימון
המקרא מספר לנו כי משה שולח את המרגלים לתור את הארץ כדי להתרשם אם היא פורייה ומתאימה להתיישבות. "ומה הארץ – השמנה הוא אם רזה, היש בה עץ אם אין..." (במדבר, י"ג, כ). המרגלים חוזרים ואיתם הוכחות לכך שאכן מדובר בחלקת ארץ פורייה, המפיקה פירות נאים: "ויבואו עד נחל אשכול, ויכרתו שם זמורה ואשכול ענבים אחד ויישאוהו במוט בשניים, ומן הרימונים ומן התאנים" (במדבר, י"ג, כ"ג).
האיור ובו צמד המרגלים הנושאים עמם תלוי על מוט את אשכול הענבים מוכר וידוע, ואף אומץ על ידי משרד התיירות. אך הרימונים והתאנים שהביאו עימם, נותרו מוצנעים יותר, ואולי זה מעיד כי הפירות הללו גדלו בארץ ישראל כבר מקדמת דנא, ולא לחינם נמנו על שבעת המינים שבהם התברכה הארץ ככתוב: "ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש" (דברים, ח' ח').
עוד מקדמת דנא, מראהו הייחודי של פרי הרימון ותכנו המיוחד על גלעיניו העסיסיים והמרובים, שימש עוד כסמל לפוריות, לאהבה ומכאן גם ליופי בכלל ויופי האישה בפרט כנאמר: "כחוט השני שפתותיך ומדברך, נאוה כפלח הרימון רקתך מבעד לצמתך" (שיר השירים, ב' ג').
שיח שתורבת לעץ
הרימון מוזכר פעמים רבות במקרא, במשנה ובתלמוד, והוא הופיע באזורנו כבר לפני כחמשת אלפי שנה, אך המחקר מוכיח כי מוצאו של הרימון הוא ככל הנראה מאזור צפון פרס (אירן של היום), אזור דרום הים הכספי וייתכן אף צפון מזרח תורכיה. עד היום נפוצים עצי ושיחי בר של רימונים בחגורה המקיפה את הים הכספי מדרום, בצפון אירן, צפון מזרח תורכיה ואף באלבניה.
רימון הבר הוא שיח קוצני (!) בעל מכלול של גזעים מפוצלים, ולא גזע אחד מרכזי המאפיין עצים. גבהו איננו עולה על שני מטר, עליו קטנים מאלו של עץ הרימון המתורבת, ופירותיו קטנים יותר משמעותית ואינם טעימים כפירות עץ הרימון התרבותי.
למרות ההבדלים הבולטים מסתבר שגם מוצאו של עץ הרימון המתורבת הוא מאותם אזורים ממש, כלומר, דרום הים הכספי ואירן של היום, ומשם הוא התפשט לכל ארצות אגן הים התיכון ,כאמור, כבר לפני כחמשת אלפים שנה.
בארץ ישראל התגלו שרידים של פירות רימונים המוכיחים שרימונים גודלו בארץ כבר כשלושת אלפים שנה לפני הספירה. למשל, בחפירות תל גזר התגלו ממצאים מהתקופה הכנענית מהאלף השלישי לפני הספירה וביניהם שרידי פירות רימון וכן תאנה, גפן וזית. שרידי זרעי רימונים מתקופות קדומות נמצאו גם בחפירות במקומות שונים בארץ כדוגמת מצדה, עין גדי, יריחו, ערד ועוד.
מכאן נלמד שהרימון כפרי מאכל בוית בארץ ישראל כבר לפני כחמשת אלפים שנה.אפשר ושיח רימון הבר בויית לראשונה לעץ הרימון דווקא באזורנו, כשם שהתגלה לגבי ביות העז, כפי שנחשף בחפירות ההצלה ליד מוצא בסמוך לכביש 1. עם זאת, אין לכך אסמכתאות.
מהאזור שלנו התפצל גידול הרימון המבוית לקפריסין וליוון בצפון ולמצרים בדרום ובהמשך לכל ארצות אגן הים התיכון.
עץ הרימון המבוית, גדל כיום באזורנו הן כעץ פרי ונוי בחצר ביתנו והן במטעים מטופחים בקיבוצים ובמושבים, משווקים את פירות הרימונים לשוק המקומי וגם מייצאים אותו לאירופה.
פרחים דו-מיניים
הרימון המבוית, הוא עץ קטן, שגבהו אינו עולה על חמישה מטר, ובמקורו הוא בעל גזעים משתרגים אחדים האופייניים לשיחים ולא לעצים. תכונה נוספת המציינת אותו היא היותו עץ קוצני, שכן קצות ענפיו הם נוקשים ומחודדים ולכן דוקרניים, כענפי שיח העוזרר.
פרחי הרימון הם דו מיניים, כלומר הם בעלי אברי רביה זכריים בדמות האבקנים ואברי רביה נקביים בדמות הצלקת והשחלה. עם זאת, ככל שתהליך ההאבקה מפותח יותר, מפרים הפרחים הגדלים על עץ אחד את אלה הגדלים על עצים אחרים. זה תהליך בריא יותר המבטיח קליטה טובה יותר והתפתחות מוצלחת. בתהליך זה נעזר הרימון בשיתוף פעולה בין החרקים, המגיעים לצמחים כדי לזכות בצוף ובאבקה המובטחים להם.
ההפרייה של הרימון היא גם באמצעות האבקה עצמית וגם באמצעות האבקה על ידי החרקים. שפע האבקה המזומן לחרק בפרח הרימון מושך אליו דווקא את החרקים התרים אחרי אבקה יותר מהללו המחפשים את הצוף.
פרחי הרימון גדולים מאוד, בולטים מאוד, צבעוניים מאוד ומושכים מאוד. קוטר פרח בודד עד חמישה ס"מ, וארכו גדול אף יותר. מראה הפרח בכללו מזכיר כד או פעמון וזהו בעצם צינור הפרח המתחבר בתחתיתו לשחלה. בראשו, חמישה עד תשעה עלי גביע אדומים עד צהובים, מעובים מאוד וגלדניים, ואשר שלא כמו במרבית הפרחים הם אינם נושרים עם ההבשלה אלא נותרים בראש הפרי הגדל ומתפתח מהשחלה וזהו בעצם הכתר המזוהה כל כך עם פרי הרימון.
עלי הרימון הם נגדיים, וצומחים זוגות זוגות, אלה כנגד אלה. הם חלקים, בלא זיזים כלשהם, מבריקים וחלקים קרוב לגבעול ומקומטים בהמשך. הם מחודדים בקצותיהם ואורכם נע בין 5 ל-10 ס"מ, כאשר רוחבם בין 1.5 ל- 3 ס"מ.
בניגוד למקובל באקלים הים תיכוני, הרי בארצות הטרופיות ובהודו גדלים עצי רימון שאינם משילים את עליהם במשך כל השנה. בארץ נעשה ניסיון לשתול בערבה זני רימונים בלתי נשירים שכאלה, והללו הניבו את פירותיהם בתקופה שונה של השנה, בחודשים פברואר-יוני.
צבע אדמדם בולט
הרימון בולט בצבעו האדמדם המלווה אותו כמעט בכל תהליכי צמיחתו, לא רק בפרח ובפרי אלא בחזות העץ השיחני כולו.
בעת הלבלוב של הרימון, החל בראשית האביב, מופיעים העלים הצעירים בצבע האדמדם הצובע את העץ כולו. ככל שהחורף מתרחק ומזג האוויר מתחמם, השמש זורחת והעננים נעלמים, מקבלים העלים הצעירים אט-אט את הגוון הירוק, המשרת את תהליך הפוטוסינטיזה ובמקביל מתגלים בשרשי העלים הניצנים האדומים שמהם יתפתחו הפרחים. בסתיו, טרם נשירת העלים מן העצים, הופך צבעם לצהוב ובעת נשירתם עם התקרב החורף מתכסה האדמה לרגלי העצים במרבד צהבהב עת העץ כולו נותר חשוף בשלכתו למשך החורף.
פרי שופע זרעים
הפרי על צורתו המיוחדת הוא הדבר הבולט ביותר אצל הרימון. זהו פרי כדורי בצורתו שקליפתו החיצונית קשה וצבעה הוא נע בין גוון אדום כהה ועד לגוונים של חום-צהוב, תלוי בזן העץ. מתחת לקליפה החיצונית יש קליפה פנימית רכה ולבנה. קטרו של כדור הפרי בכללו נע בין 8 ל-18 ס"מ, שוב, תלוי בזן, ומשקלו עד כמחצית הק"ג.
הפרי מחובר לענפי העץ בעוקץ קשה, לעיתים כדור פרי בודד ולעיתים 2-3 "כדורים כאלה" הצמודים זה לזה ומחוברים בחזקה לענף עליו צמחו בעץ. בקצהו הנגדי של הפרי בולט עד מאוד מעין כתר בעל חמש עד תשע אונות, היוצרות יחדיו מבנה של מעין "כתר מלכות" שבתוכו, בין אונותיו הבולטות שוכנת שפעת אבקנים הנראים יחדין כמעין זקנקן.
בתוך הפרי שוכנים זה לצד זה, מקבצים של מאות זרעים עטופי קליפה רכה, אדומה או וורודה, עסיסית ומימית, שקופה ודקה שהעסיס שלהם נותן לפרי את הארומה הכול כך מיוחדת לו. גרגרי הפרי ערוכים בשורות ובגושים, כשקרום לבן ועדין מפריד בין גוש לגוש. המאפיין הזה זכה ליחס חיובי מאוד במסורת היהודית, והצדיק נדמה ל"מלא מצוות כרימון".
האדם העריך מאוד את פרי הרימון והשקיע בטיפוח של סוגיו השונים ובהרחבת תפוצתו. עצי הרימון מיטיבים לגדול לא רק באקלימים שונים אלא גם בתנאי קרקע שונים. הן בקרקעות כבדות, שחורות ואדומות והן בקרקעות חוליות. הן בקרקעות חומציות והן בכאלה הידועות כבסיסיות.
הרימון עמיד בתנאי אקלים קיצוניים, ומצליח להתאקלם באזורי אקלים המונסון, כמו בהודו ובסין, וגם באזורים בהם יורדות הטמפרטורות עד 10 ואף 20 מעלות מתחת לאפס. בתקופת התרדמת שלו העץ מצליח להתמודד גם עם תנאי יובש קיצוני וגם עם טמפרטורות גבוהות.
התפשטות ברחבי העולם
עד לפני כארבעים שנה מרבית שטחי גידול הרימונים התמקדו בספרד, צפון אפריקה, איטליה, דרום רוסיה, אירן, ארצות ערב וכן בקליפורניה שבארה"ב. אך בעשרות השנים האחרונות נדד מרכז גידול הרימונים מזרחה והמדינות המובילות כיום הן הודו ואירן. כל אחת מאלה מייצרת כיום כ-500 מיליון טון רימונים בעונה.
מטעי רימונים החלו להיות נפוצים גם בישראל במהלך עשרים השנה האחרונות. בשנת 2001 נאמד היקף שטח גידול הרימונים בישראל ב-2,000 דונם בלבד, והוא עלה בהתמדה ל-14,000 דונמים ולתנובה של 55,000 טון בשנת 2019 וירד בשנתיים האחרונים ל-40,000 טונות. מרבית יבול הרימונים בארץ כ־70% יועד לשוק המקומי ו-30% יועד לייצוא למדינות אירופה ובעיקר לצרפת, גרמניה והולנד והשאר לרוסיה ומעט למזרח הרחוק.
גם באזור מטה יהודה זיהו את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בגידול רימונים ומזה כעשור נוטעים מטעי רימונים בכל רחבי האזור. כל הנוסע בכביש הכניסה לקיבוץ מגורי, צרעה, יכול להתרשם ממטעי הרימונים הנרחבים הפרושים מצפון לכביש. הללו הם רימונים מן הזן "וונדרפול" (Wanderfull) – רימונים גדולים במיוחד, טעימים במיוחד בעלי ארומה חזקה במיוחד שצבע קליפתם חום חזק עד אדמדם. חלקם נמכר אמנם בשוק המקומי אך מרביתם מיועדים לייצוא למדינות במרכז וצפון אירופה.
אחת מהתכונות החשובות של פרי הרימון המעלה את ערכו בשוק היא חיי המדף הארוכים שלו, כאשר ניתן לשמרו לאחר קטיפתו ללא צורך בקירור למשך כחודש ימים.
כפרי למאכל אנו מכירים את טעמו המיוחד והייחודי בעל הארומה החזקה והמורגשת היטב בחלל הפה של המיץ הטבעי הנסחט מפירותיו. לא ייפלא אם כן שהרימונים משמשים גם להכנת יינות. טעם יין הרימונים המכונה כשם העיר הספרדית – גרנדה.
יתרונות תזונתיים חשובים
היקף הגידול ביבול הרימונים הולך וגדל וזאת על רקע מחקרים שמציגים את ערכיו הבריאותיים הגבוהים מאוד של פרי הרימון.
לאורך כל שנות ההיסטוריה נחשב פרי הרימון לבעל סגולות רפואיות ייחודיות. הפרחים נוצלו להכנת תרופה למחלות עיניים וקיבה. לכאבי אוזניים ולהתמודדות עם תולעים בגוף.
הרמב"ם שהיה ידוע כרופא מדופלם בזמנו הצביע על השימוש בקליפת הפרי לריפוי פצעים, עצירת דימומים ואילו על גרגרי הרימון כתרופה לעצירת שלשולי קיבה והקלה על בחילות וכאבי ראש. מומחי רפואה יהודים שונים מימי הביניים ציינו את תכונות חלקי פרי הרימון להרגעת כאבי בטן, חיזוק השיניים, טיפול בשלשולים וכן בעצירויות ועוד.
מחקרים אחרונים מצביעים על תכונות רפואיות משמעותיות שיש לחלקי הפרי השונים, עד כדי היכולת למנוע או לעכב התפתחות תאים סרטניים כמו סרטן העור, סרטן הערמונית וסרטן השד.
נמצא שמיץ הרימונים משפיע לחיוב על המערכת החיסונית של הגוף כמונע זיהומים נגיפיים שונים. פרי הרימון מכיל ויטמינים שונים כויטמין E; K; B5; C – לצד אשלגן ונחושת.
עקב סגולותיו נעשה הרימון בעולם לפרי מבוקש יותר ויותר וכך הולכת וגדילה תפוצת אזורי גידולו המשתרעת כיום גם מעבר לקו המשווה בדרום אפריקה ובדרום אמריקה ואף לאוסטרליה הגיע.
ובנימה אישית, כאשר אני למד את כל מכלול יתרונותיו, יכול אני לחוש רגשות גאווה שקיבוצי הוא מגדולי מגדלי ויצואני הרימונים בארץ.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?