נשאיות הקדחת
קדחת הנילוס היא מחלה נגיפית הנגרמת על ידי וירוס שמועבר לבני אדם מיתושים שניזונו מדם בעלי חיים, ככל הנראה בעיקר ציפורים
זרזירים במעופם. צילום: גיל שעני
יתושים הם לא צרה שמטרידה רק בני אנוש. ה"מטרידנים" הללו, שעטים עלינו בלילות החמים בקול זמזום מעצבן ומפריעים למנוחתנו, מהווים מטרד קשה לכל בעלי החיים ובעלי הכנף בעלי דם חם. וכאשר הם עוקצים בעלי חיים, הם לעתים מעבירים אליהם מחלות, וכך, בעלי החיים הופכים מבלי דעת לנשאים של מחלות שעשויות לפגוע גם בבני אדם. וכך הדבר גם בקשר לקדחת הנילוס המערבי, אשר לאחרונה החלה לפגוע גם באזרחי ישראל.
לכאורה, מיטרד היתוש צומח על רקע של שני מצבי טבע מנוגדים: לשם קיום מינו והתרבותו דרושים מים עומדים, מים בשלוליות או במקווים סגורים כלשהם אותם ניתן למצוא בארצנו בעיקר בחורף. מנגד, לשם קיומם והתרבותם היתושים זקוקים לגורם חשוב נוסף והוא – חום כזה השורר אצלנו בקיץ. אם כן, מכאן אנו למדים כי מטרד היתושים שמגיע בימי הקיץ, נובע מכך שיש בקרבתנו מאגרי מים שבהם צריך לטפל בעזרת הדברה או לייבש.
בנוסף, מבין היתושים, הגורם המטריד ביותר הן דווקא "היתושות", כלומר הנקבות. הן זקוקות לקמצוץ מזערי, בלתי מורגש ממש וחסר משמעות של דם מבעלי חיים בעלי דם חם וזאת לצורך תהליך הבשלת הביצים שתטיל למאגר המים.
היתושה מחדירה לעומק העור של בעל החיים צינורית יניקה זערורית, עדינה ודקיקה, מזרימה דרכה חומר נוגד קרישה, כדי למנוע את קרישת הדם, יונקת טיפת דם ומיד לאחר שהשיגה את מבוקשה מעופפת במהירות לעבר מקור המים העומדים שלהם תזדקק להמשך המהלך. ואילו בעל החיים (במקרה זה בני האדם) נותרים עם חומר נוגד הקרישה בגופנו והוא זה שמחולל תגובת נגד של הגוף, מדליק את מקום ה"עקיצה" וגורם את תחושת העקיצה.
היתוש שמטריד את מנוחתנו כאן בארצנו נושא את השם העברי כולכית, או – כולכית מצויה, או בשמו המדעי – הקולקס.
נשאיות המחלה
בימים אלה, הדאגה מפני עקיצות היתושים נובעת מהתפשטות של מחלת קדחת הנילוס המערבי, וכאן נכנסים לתמונה בעלי הכנף.
קדחת הנילוס היא מחלה נגיפית הנגרמת על ידי וירוס שמועבר לבני אדם מיתושים שניזונו מדם בעלי חיים, ככל הנראה בעיקר ציפורים. כלומר, נשאי הוירוס במקרה הזה הן הציפורים, והן אלה שמעבירות את הוירוס אל היתושים, ומהם – אלינו.
נגיף "קדחת הנילוס" התגלה לראשונה בשנת 1937 באוגנדה, באזור מערב הנילוס ומכאן שם המחלה. כיום המחלה נפוצה ביבשות אפריקה, אירופה, חלקים מאסיה, במזרח התיכון ובדרום אמריקה.
הנגיף תוקף בעלי חיים עם דם חם, בעיקר ציפורים אבל גם יונקים שונים ועטלפים, ומועבר בעיקר ב"עקיצת" יתושי הכולכית המצויה, הקוקס, אבל גם על ידי יתושים אחרים כמו הטיגריס האסייתי (המושמץ) והוא מופץ בעיקר על ידי הציפורים הנודדות.
ציפור ש"נעקצת" על ידי נקבת היתוש לצורך יניקת קמצוץ מדמה, ו"זכתה" להידבק בקדחת הנילוס, תהיה נשאית של המחלה במשך שבוע-שבועיים. עם התפרצות המחלה הציפור עשויה לסיים את חייה, אבל, במידה והצליחה להתגבר על המחלה היא תבריא ותזכה לחיסון טבעי מפני המחלה לזמן ממושך.
כולכית מצויה צילום: ויקיפדיה
חום וכאבי ראש
בארצנו התגלתה המחלה לראשונה בשנת 1941 באזור גוש דן, רמת גן ובני ברק. בתחילה היא זוהתה כסוג של שפעת ורק בשנות ה-50 היא זוהתה כקדחת הנילוס המערבי.
כדאי לדעת שמספר החולים המאובחנים במחלה הוא ממש זניח בהשוואה לכמות הנדבקים בה. רוב רובם של הנעקצים על ידי היתושות שנדבקים בוירוס המחלה, יסבלו מתופעות קלות בלבד, ובמקרים רבים הם אף לא יידעו שחלו בקדחת הנילוס. אלה שהגיעו לאשפוז בבתי החולים, יהיו לרוב מבוגרים עם מערכת חיסונית מוחלשת.
למן עקיצת היתוש ועד התפרצות המחלה זמן ה"דגירה" בבני אדם עומד על 3-14 ימים. המחלה לא נחשבת "מידבקת" בין בני האדם לבין עצמם. עם התפרצות המחלה ניתן להבחין בסימנים כגון: עלייה בחום הגוף, כאבי ראש, כאבי בטן, שלשולים, דלקת בעיניים ופריחה בעור.
הנדבקים שיש להם מערכת החיסונית חלשה, לרוב קשישים, עשויים לפתח דלקת קרום המוח או דלקת מוח ועוד.
עד היום אין חיסון ואין טיפול ישיר למחלה ובבית החולים יזכו החולים לטיפול תומך על ידי עירוי נוזלים, תמיכה נשימתית ומניעת זיהומים משניים.
הרחקת יתושים
אם כן, שלושה גורמים חברו יחד לצורך הפצת קדחת הנילוס המערבי: (1) הציפורים הנגועות המעבירות עמן את הוירוס לעת נדידתן, (2) היתושה מוצצת הדם, בעיקר נקבת יתוש הכולכית, ולבסוף (3) האדם הנעקץ על ידי היתושה.
הטיפול הטוב ביותר במניעה של קדחת הנילוס המערבי הוא הרחקת היתושים וזאת באמצעות טיפול (הדברה או ייבוש) של מאגרי מים עומדים וכן , רישות החלונות ומריחת העור בתכשירים נוגדי יתושים.
יש לזכור, כי בעלי הכנף אינם היחידים שמעבירים מחלות לבני אדם, וכי העברת מחלות מבעלי חיים לבני אדם מתרחשת ממש סביבנו, בין בעלי חיים הנמצאים לצידנו לביננו. אלו נקראות "מחלות זואונוטיות", הן מחלות נפוצות מאוד ולפי הערכה, שש מתוך כל עשר מחלות זיהומיות באדם מועברות לנו על ידי בעלי החיים שסביבנו. אבל להן נקדיש מאמר נפרד.
אכן, הקשר שלנו עם בעלי החיים, נושא בחובו סיכון להידבק במחלות שונות ומן הדין שנהיה עירניים לגבי אפשרויות אלה וננקוט באמצעי זהירות.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?