פיטורי הענ"קיות בוטלו: לא ניתן להעסיק עובדים זמניים לנצח

מועדון לאזרח הוותיק במושב עגור 

המשמעות של טענות המועצה האזורית מטה יהודה היא "כי ניתן להעסיק עובדים לתקופת ניסיון שאין לה קץ, תוך יצירת מעמד חדש, זר לעולם העבודה, של ׳עובדים זמניים לנצח׳ ", כך קובע הבורר, השופט בדימוס אורן שגב, שדן בתביעה של ההסתדרות החדשה כנגד המועצה האזורית מטה יהודה. 

פסק הבוררות קובע כי חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות חלה על ארבע עובדות חינוך נוער חברה וקהילה (ענ"קיות) שפוטרו מעבודתן על ידי מועצה אזורית מטה יהודה. הבורר קבע כי פיטורי העובדות נעשו שלא כדין.

ההליך המשפטי החל בעקבות בקשה לצו מניעה שהגישה הסתדרות העובדים הכללית החדשה במרחב ירושלים לבית הדין האזורי לעבודה, במטרה למנוע את פיטורי ארבע עובדות המועסקות כענ"קיות במושבים באזור עדולם. במהלך הדיונים, הסכימו הצדדים להעביר את הסוגיה להכרעת בורר.

ההסתדרות טענה כי ארבע הענ"קיות הועסקו על ידי המועצה במשך שנים רבות כעובדות שעתיות, ורק בחודש 02/2023 הסדירה המועצה את העסקתן, באופן שהן נקלטו כעובדות קבועות והחלו להשתכר משכורת חודשית. לטענת ההסתדרות, לאור מועד תחילת עבודתן של העובדות במועצה, הרי שהן קיבלו מעמד של עובדות קבועות זה מכבר וזאת בהתאם לחוקת העבודה.

לטענת ההסתדרות ההחלטה לפטר את העובדות התקבלה בניגוד לחוקת העבודה, תוך התכחשות להוראות המסדירות את מנגנון הפיטורים של עובדים קבועים ובטענה לשינויים ארגוניים, אשר מחויבים בהסכמת ועד העובדים. ומכאן, שההחלטה לפטר את העובדות ניתנה שלא כדין והיא חסרת תוקף.

המועצה טענה מנגד כי מדובר בעובדות שעתיות שהפכו לעובדות חודשיות בלתי קבועות שהועסקו בחוזה אישי מיוחד ונפרד, ולא על פי ההסכם הקיבוצי, והדגישה כי אין בסיס משפטי לטענה כי מדובר בעובדות קבועות שחלה עליהן חוקת העבודה. המועצה התבססה על פסיקה קודמת שקבעה כי, אין די בעצם חלוף הזמן בו מועסק עובד בשירות הציבורי בכדי להקנות לו, אוטומטית, מעמד של קביעות.

המועצה הוסיפה וטענה כי במטרה ליצור אחידות, שוויוניות והתייעלות, גובש מתווה באופן שהעובדות תעבודנה כעובדות נוער בלבד ותועסקנה ע״י הוועדים המקומיים, כשהמועצה נוטלת חלק בתקצוב חלקי של העסקתן, בהתאם לשלושה קריטריונים: מספר החניכים בכיתות ד׳ עד י״ב בכל אחד מהיישובים, מדד סוציואקונומי ואחוז משרת מדריך הנוער. כפועל יוצא של החלטה זו, ולצורך יישומה, זומנו העובדות לשימוע במטרה לאפשר להן להשמיע את טענותיהן, וזאת בטרם יחל יישומו של המתווה בפועל. לאחר השימוע הוחלט לפטרן.

בפסק הבוררות, השופט שגב התייחס תחילה לשאלה האם חוקת העבודה חלה על העובדות. הוא ציין כי העובדות הועסקו במשך תקופה ממושכת, עד 25 שנים, וכי על המועצה היה להעניק להן מעמד של קביעות בתום שנתיים ממועד תחילת העסקתן. השופט הדגיש כי העובדות אינן אשמות בעיכוב במתן הקביעות, ולכן אין לאפשר למועצה להשתמש בכך כטענה כדי להימנע מהחלת החוקה.

"אופן העסקתן של העובדות במשך תקופות כה ארוכות ללא קביעות חוטא אפוא למטרת הסעיף, ומנציח, הלכה למעשה, דפוס העסקה פוגעני שהמאפיין העיקרי שלו הוא היעדר יציבות תעסוקתית", קובע הבורר שגב בפסק הדין, " החלטת המשיבה כי לאחר תקופות כה ממושכות, על העובדות לעמוד כעת לניסיון במשך שנתיים, מוסיפה חטא על פשע, ומשוללת כל היגיון תעסוקתי".

יו"ר ועד העובדים במטה יהודה, ג'קלין פרץ 

הבורר מדגיש כי העובדה שבמשך שנים כה רבות המועצה, "פעלה בניגוד לחוקת העבודה ובניגוד לצו הרשויות המקומיות, צריכה לפעול לחובתה, ומן הראוי היה שהעובדות, שכאמור לעיל, ממלאות אחר כל התנאים הנדרשים, תקבלנה מעמד של קביעות זה מכבר. הנצחת מעמדן הזמני גם אינה מתיישבת עם חובותיה של המשיבה לפעול בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי עבודה".

הבורר התייחס לטענות המועצה וקבע כי אכן, עצם העובדה שתקופת הניסיון הסתיימה, אין פירושה כי עובד זמני הפך באופן אוטומטי לעובד קבוע, ועל העובד למלא אחר התנאים שנקבעו בחוקת העבודה. אל הוא מנגד הוא מדגיש, כי העסקת העובדות לאורך שנים ארוכות אינה מתיישבת עם חוקת העבודה, "... שכן משמעותה האופרטיבית של קבלת המשיבה היא, כי ניתן להעסיק עובדים לתקופת ניסיון שאין לה קץ, תוך יצירת מעמד חדש, זר לעולם העבודה, של ׳עובדים זמניים לנצח׳ ".

והבורר מוסיף וקובע, "... תפקידן של הענ״קיות אינו זמני או ארעי, והראייה לכך שהן עוסקות בו שנים כה רבות, היה על המשיבה להעניק לכל אחת מארבע העובדות מעמד של קביעות בתום שנתיים ממועד תחילת העסקתן...".

לאחר שקבע כי חוקת העבודה חלה על העובדות, עבר הבורר לבחון את חוקיות הפיטורים. הוא קבע כי המועצה לא פעלה בהתאם לסעיף 70 לחוקת העבודה, הקובע כי פיטורי עובדים, למעט בתקופת ניסיון, מחייבים הסכמה עם ועד העובדים או נציגות ארגון העובדים. עוד נקבע כי בהיעדר הסכמות, על הצדדים לפנות לבוררות מוסכמת.

הבורר הדגיש כי למרות שהעובדות עברו הליך שימוע, הפיטורים נעשו בניגוד לעמדת ועד העובדים, והמועצה התכחשה לחלותו של סעיף הבוררות המוסכמת. הוא קבע כי מאחר והמועצה לא פעלה בהתאם לסעיף 70 לחוקה, ופיטרה את העובדות בניגוד להוראותיו, החלטת הפיטורים בטלה מעיקרה. הוא קבע כי היה על המועצה לפעול בהתאם לסעיף זה, ומשלא עשתה כן, הפיטורים אינם תקפים.

פסק בוררות זה מהווה חיזוק משמעותי למעמד העובדים ברשויות המקומיות ומדגיש את חשיבות קיום הליכי פיטורים כדין בהתאם להסכמים קיבוציים וחוקי העבודה.

תגובת המועצה האזורית מטה יהודה: "כחלק מתהליך התייעלות ארגונית ושיפור ניהול המשאבים, פעלה המועצה להסדרת העסקתן של הענקיות באמצעות הוועדים המקומיים – שם מקומן הנכון ברמה הארגונית. ראוי לציין כי רוב מוחלט של הענקיות הסכימו למעבר זה, ורק ארבע מהן, המהוות מיעוט, ביקשו להמשיך להיות מועסקות ישירות על ידי המועצה. טענה זו העלתה סוגיה משפטית בנוגע להחלת סעיף 70 לחוקת העבודה ולחובת ניהול משא ומתן בוועדה פריטטית. עמדת המועצה היא כי סעיף זה אינו חל במקרה זה, אך משעה שהנושא הוכרע – תפעל המועצה בהתאם להוראות שנקבעו בחוקת העבודה".

יו"ר ועד העובדים במועצה האזורית מטה יהודה, ג'קלין פרץ מסרה: "פסק הבוררות ברור ומובן ובו הוחלט כי פיטורי  ענקיות בוצע שלא כדין.  אני אמשיך לעמוד לצד הענקיות וזכויותיהן ואגן עליהן בחירוף נפש".