רוב הרשויות המקומיות מתנגדות בתוקף לתוכנית חניון חמד

^{מתח"מ עין חמד (מבט מכיוון מערב). מתוך מצגת}

דרמה תכנונית סביב התכנית להקמת מרכז תחבורתי גדול סמוך למחלף חמד. רגע לפני תום מועד הגשת ההתנגדויות, התייצבו רוב הרשויות המקומיות הממוקמות סביב המחלף, ממטה יהודה ועד מבשרת ציון והר אדר, יחד עם החברה להגנת הטבע ותושבים מקומיים, בדרישה חד-משמעית מהוועדה המחוזית: "אל תאשרו את התוכנית במתכונתה הנוכחית - היא תמיט אסון תחבורתי ואקולוגי על האזור".

כזכור, בחודש נובמבר פירסם "בקיצור" כי מינהל התכנון מקדם שינוי ייעוד קרקע באזור מחלף חמד על כביש מס' 1 במטרה לאפשר הקמת מרכז תחבורתי משולב (מתח"מ) הכולל חניון חנה וסע, חניון אוטובוסים, גג ירוק, שטחי מסחר, גשר מקורה ושינויים תנועתיים, הסדרת נחל כסלון, הסדרת תחנות נוסעים והנגשת מעברים לשירות נוסעי התחבורה הציבורית. שטח התכנית מתפרש על 39 דונם והשטח המיועד למסחרי  מסתכם ב-150 מ"ר. המתח"מ כולל שירות של חניון "חנה וסע" ל-546 כלי רכב פרטיים וזאת במטרה להפחית את כמות כלי הרכב הנוסעים למטרופולין גוש דן או לירושלים וסביבתה. בנוסף יוקם חניון לילה ל- 65 אוטובוסים אשר משמשים את התחבורה הבינעירוניים והעירונית במרחב מבשרת ציון ומטה יהודה.

בדברי הסבר לתכנית נאמר כי מטרתו העיקרית של המתח"מ הינה שיפור הקישוריות של תושבי מבשרת והמרחב אל כלל הארץ, בדגש על אזור גוש דן. בנוסף ישמש כחנה וסע לתושבי המרחב אל עבר ירושלים, לתושבי שכונות דרום מערב ירושלים הנוסעים מערבה, וחניון לילה לאוטובוסים המשמשים כתחבורה ציבורית במבשרת והסביבה.

כאמור, התכנית זוכה להתנגדות חסרת תקדים ורחבת היקף, של רוב הרשויות במרחב אשר הגישו לוועדה המחוזית ירושלים, התנגדות רשמית לתכנית. להלן פירוט תמצית ההתנגדויות של הגופים השונים.

שגגות מהותיות

באופן מפתיע, הוועדה המקומית מטה יהודה פותחת את התנגדותה בברכה על עצם הרעיון לשיפור התחבורה, אך קובעת כי היישום רצוף כשלים. לטענתה, התוכנית נשענת על בדיקת היתכנות תחבורתית (בה"ת) שאינה משקפת את המציאות. הוועדה דורשת להתנות את התוכנית בהכפלת הגשר הקיים מעל כביש 1, ומזהירה כי ללא תשתית זו, המתחם יצור "צוואר בקבוק" שיקרין על כל יישובי המועצה. בנוסף, הם דורשים חוות דעת אקולוגית מלאה בשל מיקום החניון על רצועת חיץ רגישה.

"ניתוק מוחלט מהשטח"

היישוב הקרוב ביותר למתחם המתוכנן, מושב בית נקופה, מאשים את המתכננים בראייה צרה ומנותקת. לטענת ועד המקומי במושב טוען כי התוכנית בוחנת את החניון כיחידה עצמאית מבלי להתחשב בהשפעות על הכניסה והיציאה מהמושב. התושבים חוששים מפגיעה בבטיחות בדרכים, במיוחד בכביש 3976 הצפוף, ומתריעים כי התוכנית אינה כוללת פתרונות בסיסיים להולכי רגל ואופניים מהיישובים הסמוכים אל מוקד התחבורה הציבורית.

"הערכות ביקוש שגויות"

במועצת הר אדר טוענים כי המודלים התחבורתיים ששימשו את צוות תוכנית האב אינם מעודכנים ואינם לוקחים בחשבון את תוכניות הבנייה העתידיות באזור. "מדובר בחוסר בשלות תכנונית", נכתב בהתנגדות המועצה. לטענתם, תושבי הר אדר העושים שימוש יומיומי במחלף ימצאו עצמם נצורים בעומסי תנועה כבדים שיפגעו בגישה לשירותים חיוניים ובאיכות החיים.

"העצמת הבעיות"
בקיבוץ קרית ענבים הסמוך לא חוסכים במילים קשות: "התוכנית מעצימה את הבעיה התחבורתית הקיימת". בקיבוץ מצביעים על כך שחניון הלילה לאוטובוסים ייצר מטרדי רעש וזיהום אור בשעות הקטנות של הלילה, ויפגע בערכי טבע ייחודיים – כולל כריתת עצי אלון עתיקים ששרדו את השריפות הקשות שפקדו את האזור בשנים האחרונות.

"סכנה בטיחותית"

עבור המועצה המקומית מבשרת ציון, התכנית מהווה איום ישיר על הנגישות ליישוב. המועצה טוענת כי התוכנית נשענת על כביש גישה מקומי לקוי, שהוא העורק היחיד לשכונה י"א. הוספת מאות רכבים ועשרות אוטובוסים לאותו ציר ללא הפרדה מפלסית או שדרוג תשתיות מסיבי היא, לטענתם, מתכון לאסון בטיחותי. המועצה דורשת לדחות את התוכנית עד לביצוע סימולציות דינמיות שיוכיחו כי התנועה המקומית לא תיפגע.

"פגיעה אנושה"

אל הרשויות הצטרפה החברה להגנת הטבע בגיבוי חוות דעת מקצועית של מהנדס התחבורה בועז גרוס. הטענה המרכזית כאן היא סביבתית: המתחם מתוכנן לקום על מדרון המצוי מדרום לנחל כסלון – אחד המסדרונות האקולוגיים החשובים ביותר המחברים בין הרי ירושלים לשפלה.

המומחים מתריעים כי הבנייה המאסיבית, הגידור וזיהום האור מהחניונים יקטעו את מעבר חיות הבר (צבאים, צבועים ויונקים אחרים) ויגרמו לנזק בלתי הפיך למערכת האקולוגית של נחל כסלון ונחל שורק. חוות הדעת של גרוס קובעת חד-משמעית: יש לנטוש את התוכנית הנוכחית ולחפש חלופות "ירוקות" יותר שאינן דורסות את הטבע והתושבים.

לאור ההתנגדות הרחבה, המקיפה את כל קצות הקשת הציבורית והמקצועית באזור, נראה כי במקרה זה, המחיר המקומי נתפס כגבוה מדי. כעת הכדור עובר לידי הוועדה המחוזית ירושלים, שתידרש להכריע בין הצורך התחבורתי הלאומי לבין זעקת היישובים והגנת הטבע במרחב.