מפגש ישיר בין טבע, יצירה וקהילה

^{בית נוימן ברחוב דפנה. צילום: אושרת בן שמשון}

אני כותבת את המילים הללו כשהלב שלי עדיין מלא בתחושת גילוי, כזו שמרגישים כשמוצאים אוצר יקר ממש מתחת לאף.

הכל התחיל בנסיעה שגרתית ברחוב המרכזי של הישוב, שם תפס את עיני שלט גדול עם הכותרת "על קצה המזלג" ולא לגמרי הבנתי במה מדובר. יומיים לאחר מכן חברה שלחה לי קישור לאירוע. פתאום הכל התחבר: בתים מארחים, סיורי טבע, אמנות במרחב הציבורי ויוזמות קהילתיות. זה בדיוק מה שכל כך חסר לנו כאן – המפגש הישיר בין טבע, יצירה וקהילה.

מיד "קפצתי על העגלה", ויחד עם בני רום בן ה-7 יצאנו למסע ההפתעות של צור הדסה.
התחנה הראשונה שלנו הייתה "הבית העגול" של משפחת נוימן בשכונה הוותיקה. סקרן אותנו לדעת למה הוא נבנה כך, ומסתבר שלצורה המעוגלת היה תפקיד פונקציונלי בייצוב המבנה שהיה עשוי מלט וברזל. המפגש עם הדיירים הוותיקים והסיפורים על היסטוריית היישוב היו מרתקים.
משם המשכנו לחממה ההידרופונית של המהנדס יורם בר הלוי בשכונת הר כתרון. היה מדהים לראות איך ירקות, עשבי תיבול ואפילו אבטיחים גדלים בתוך מים, הנעים במערכת במעגל סגור, ללא אדמה כלל. בניגוד למה שחשבתי, התוצרת שם שופעת וגדלה כל כך מהר, שהיא מספקת סלט טרי לא רק למשפחה, אלא לכל השכנים.

אחד הרגעים המרגשים ביותר היה הביקור בסטודיו של האמן יעקב בוסידן. כשנכנסנו, הבנו מיד למה יצירותיו מוצגות במוזיאונים המובילים בעולם. התרגשנו מהחנוכיות הייחודיות ומפרויקט "בריאת העולם" המשולב בתוך ה"הגדה של פסח", שעליו הוא עמל כבר שנים. עבורי, הכיפה המרוקאית שחבש והסיפורים שלו הציפו געגוע וזיכרונות מבית אבא וסבא.

^{הכותבת עם בני הזוג האמנים הני ומארק צילום: אושרת בן שמשון}

בימים הבאים המשכנו לטייל. גילינו את "בית האמנים" של הני ומארק, זוג אמנים מהולנד שגרים בסך הכל ארבעה בתים מאיתנו – ומעולם לא נפגשנו! החצר והבית היו מלאים בעשרות פסלים שלה וציורים שלו, והרגישו כמו מוזיאון קטן ומעורר השראה.

בשבת התארחנו בבית המרוקאי של משפחת זגורי. ישבנו סביב מגש תה מקורי כשסביבנו פריטי אמנות, שטיחים ותלבושות חינה מסורתיות שנלבשו על ידי דורות של נשות המשפחה. מה שצד את עינינו הייתה חנוכייה בת 250 שנה, עבודת יד של הסבא רבא, שעוברת במשפחה מדור לדור.

קינחנו אצל לירז השרגאית, במתחם שמשלב נוף עוצר נשימה ויצירה מהפנטת ביחד עם ניחוחות של נרות ותבלינים. כמי שעוסקת בטיפול רגשי וייעוץ רוחני, לא יכולתי שלא לחייך כשלירז סיפרה שפנתה לאקדמיה ללשון וגילתה שהשם למקצוע הכנת נרות הוא "שרגאית" – בדיוק כמו שם נעוריה. לפעמים הייעוד שלנו באמת נמצא ממש מתחת לאף.

היו עוד כל כך הרבה דברים שרצינו לראות, כמו "העץ הקסום" שיצר האמן רוסלן סרגייב ומיזם הפסנתר הקהילתי של דן - שתי נקודות עניין שאנחנו כל כך אוהבים לפגוש בטיולים שלנו בישוב, אבל פשוט לא הספקנו להגיע אליהן, מעושר הפעילויות.

יצאנו מהחמשוש הזה עם תחושה של חיבור אנושי עמוק. באוטוסטרדה שבה כולנו טסים, האירוע הזה היה הזדמנות לעצור לרגע, להכיר את השכנים שלנו ולגלות את האוצרות האנושיים החבויים בינינו.

אני מאוד מקווה שהאירוע הזה - ביוזמת מועצה מקומית צור הדסה -  יהפוך למסורת חצי-שנתית. יש לנו כאן קהילה מופלאה, וכל מה שצריך זה פשוט לפתוח את הדלת ואת הלב.

בהתרגשות ותודה,

אושרת בן שמשון

צור הדסה