תביעת הארנונה של מטה יהודה קרסה: ביקורת חריפה על התנהלות מערך הגבייה

בית המשפט הצביע על כשלים חמורים במערך הגבייה של מטה יהודה: חלק מהנתונים הוזנו ידנית רק לפני הגשת התביעה, מנהל הגבייה לא ידע להסביר את מקור החיובים, ערר לא נדון במשך חמש שנים, והמועצה התעלמה מהנחיות היועמ"ש לגבי שיהוי בגבייה

^{מחלקת גבייה - מטה יהודה.  עיבוד בינה מלאכותית}

פסק דין של בית משפט השלום בירושלים מטלטל את המועצה האזורית מטה יהודה לאחר שהשופטת הצביעה על שורה של כשלים מהותיים באופן התנהלות מערך גביית הארנונה. פסק הדין דוחה את התביעה שהגישה מטה יהודה נגד תושבת גבעת יערים, דלית ויטון, בטענה שהיא נמנעת מלשלם חובות ארנונה, היטלי ביוב ואגרות שמירה במשך עשור בסכום שהצטבר לכדי 174 אלף שקל ואף פוסק לנתבעת הוצאות משפט.

השופטת מירית פורר מתחה ביקורת קשה על הדרך שבה בחרה המועצה לנהל את הליך הגבייה במהלך השנים, הצביעה על כשלים חמורים בניהול התביעה עצמה, וקבעה כי המועצה פעלה בחוסר תום לב והתביעה סובלת משיהוי קיצוני.

חוב של עשור

בכתב התביעה שהוגש במהלך שנת 2021 טענה מטה יהודה כי תושבת גבעת יערים, דלית ויטון, משתהה בתשלום חובות ארנונה, היטלי ביוב, אגרת שמירה וחיובי ועד מקומי במשך יותר מעשור. בשלב המיקדמי של הליך התביעה הגישה ויטון תביעה שכנגד מטה יהודה בטענה להטרדה, לשון הרע ואפליה – אך תביעה זו נמחקה בהמלצת בית המשפט.

את כתב התביעה ביססה מטה יהודה על הכרטסת של ויטון במשרדי מחלקת הגבייה במועצה וטענה כי הכרטסת מהווה פנקס ארנונה רשמי המשקף נאמנה את החוב.

מנגד, טענה ויטון כי הכרטסת אינה תקינה, משום שחלק מהחובות עבור שנים קודמות נוסף לכרטסת באופן ידני ימים ספורים לפני הגשת התביעה. ויטון הצביעה על כך שלצד התוספת הידנית נכתב הסבר לקוני על כך שמדובר בסיכומים לחובות עבר אשר אפילו מנהל הגבייה של המועצה אינו יכול הסביר את אופן חישובם.

ויטון המשיכה וטענה כי הכרטסת עצמה מציגה "יתרת פתיחה" בלא לציין את מקור היתרה ואת אופן החישוב שלה. ולטענתה, המועצה נמנעה מלהסביר לה במהלך השנים שחלפו את אופן החישוב של יתרת הפתיחה.

ויטון טענה כי על המועצה היה להעיד את מנהל הארנונה (גזבר המועצה)  שהוא הגורם הסטטוטורי המוסמך להסביר את מקור החיובים מהעבר, ובהימנעותה מכך – נשמט הבסיס לתביעה.

כשלים מביכים

אחד הרגעים הבולטים במשפט היה עדותו של מנהל הגבייה מטעם המועצה. במהלך החקירה הנגדית, הודה העד כי חלק מהחיובים שהופיעו בכרטסת הנתבעת הוזנו באופן ידני למערכת ימים ספורים בלבד לפני הגשת התביעה. כאשר נשאל בבית המשפט על בסיס החיובים הללו ועל דרך חישובם, השיב מנהל הגבייה כי "אין לו מושג" והודה שהוא אינו הגורם המוסמך לתת הסברים על החישובים, שכן הוא אחראי רק על ההזנה הטכנית.

השופטת פורר ראתה בחומרה את העובדה שהמועצה בחרה להימנע מלהעיד את הגורם המקצועי הבכיר ביותר – מנהל הארנונה, שהוא גם גזבר המועצה. השופטת ציינה כי הגזבר הוא הגורם הסטטוטורי המוסמך לאשר פנקסים ולהסביר את אופן חישוב החוב, והימנעות המועצה מהבאתו לדוכן העדים ללא הסבר סביר הובילה אותה למסקנה כי עדותו הייתה פועלת לרעת המועצה ("חזקה ראייתית").

שיהוי ממושך

ויטון טענה כי בשנת 2013 החליטה המועצה לחייב אותה בשל הפרשי מדידות, וזאת בשל קביעתה כי שטח הבית גדול מהשטח שדווח עליו. לדבריה, היא הגישה ערר על קביעה זו בשנת 2014 והציגה דו"ח של מודד מוסמך שקבע כי שטח המרתף בביתה קטן ממה שקבעה המועצה. הדיון בערר התעכב במשך יותר מחמש שנים ורק בשנת 2021 החליטה ועדת הערר לדחות אותו. לטענת ויטון בגין השיהוי הממושך אין לגבות ממנה ריבית על הפרשי החוב הזה.

ויטון טענה בנחרצות כי המועצה התעוררה מאוחר מדי. היא הצביעה על כך שהמועצה השתהתה בגביית החוב מעבר ל-3 השנים וזאת בסתירה להנחיות היועץ המשפטי לממשלה לגבי הליכי גבייה מנהליים.

ויטון הוסיפה וטענה כי במשך השנים המועצה לא פעלה באופן אקטיבי לגביית החובות  ונקטה בפעולות פאסיביות בלבד, דבר שלטענתה גורם להתיישנות של חובות של מעל 7 שנים מיום הגשת התביעה.

טענות נוספות של ויטון נסבו סביב חיובי היטל ביוב, מיסי ועד מקומי ואגרת שמירה שנוספו לכרטסת שלה באופן ידני. היא טענה כי הוועד המקומי במושב נמנע מלגבות את החיובים האלה במשך שנים, ורק ב-2020 הוא הסמיך את המועצה לגבות אותם עבורו – ולכן יש לראות בחיובים שלפני שנת 2020 כחיובים שנמחלו.

ויטון הצביעה על כך שפסק דין שניתן בתביעה של עו"ד זכריה אבידר כנגד מטה יהודה קובע כי הוועד המקומי חייב את תושבי מושב גבעת יערים בחיובי יתר במשך השנים. ("גבעת יערים: הוועד ייאלץ להחזיר 70% מכספי מסים שנגבו ביתר", בקיצור 790)

פגמים מהותיים בגבייה

במסגרת פסק הדין קבעה השופטת פורר כי הזנה ידנית של הכרטסת בחיובים ימים ספורים לפני הגשת התביעה, "מהווה תשתית עובדתית מספקת כדי לסתור את חזקת תקינות הרישום".

ביחס לסכומים שצוינו בכרטסת של מטה יהודה קבעה השופטת כי מדובר בשני סוגים של סכומים: חיוב "סל" תחת הכותרת "יתרה קודמת", וחיובים שנתיים לשנים 2013 – 2019.

בהקשר לחיוב שהופיע תחת הכותרת "יתרה קודמת" ציינה השופטת כי מנהל הגבייה הודה כי אינו יודע את אופן החישוב של היתרה וכי הוא לא שלל את האפשרות שהיתרה כוללת בתוכה חיובי עבר שהתיישנו בינתיים. "אי ידיעת מנהל הגבייה את אופן החישוב של היתרה הקודמת ורכיביה, מהווה בסיס לדחיית חיוב הנתבעת", הדגישה השופטת פורר.

השופטת דחתה את טענות ויטון להתיישנות החובות בשל השיהוי בערר שהגישה לוועדת הערר לארנונה, וקבעה כי עם הגשת הערר נעצר מירוץ ההתיישנות. לאור זאת קבעה השופטת כי החיובים לשנים 2013-2019 עומדים בעינם.

עם זאת, השופטת קיבלה את הטענה כי העיכוב בטיפול בעררים שהגישה התושבת – עיכוב שנמשך כשבע שנים ללא כל הסבר מהמועצה – מהווה שיהוי הנובע מחוסר תום לב. השופטת הדגישה כי המועצה לא יכולה "לישון על זכויותיה" במשך שנים, לא לדון בעררים של התושבת, ואז להפתיע אותה בתביעה הכוללת ריביות והצמדות שהצטברו בשל מחדלי המועצה עצמה.

"עיכוב הטיפול בערר הנתבעת במשך חמש שנים ללא הסבר ותוך הימנעות מגביית חובות עבר", כתבה השופטת בפסק הדין, "מנע מהנתבעת (ויטון)  את זכות הטיעון, יצר מצג שווא לפיו התובעת (המועצה) אינה מתכוונת לגבות את החוב ומהווה שיהוי הנובע מחוסר תום לב... על התובעת כרשות ציבורית חלה חובת הגינות מוגברת בנוסף לחובת תום הלב והיא מחויבת לפעול ביושר וביעילות". בשל כך קבעה השופטת כי חיובי הריבית בגין השנים 2013-2019 הצטברו שלא כדין ודינם להתבטל.

השופטת המשיכה ומתחה ביקורת חריפה על התנהלות המועצה בנושא חישוב דמי הארנונה הראויים וזאת לאחר שהתברר שהמועצה נמנעה מלמדוד את בית המגורים. "העדר תום לב התובעת (המועצה)  נגלה גם בכך שבמהלך בירור ההליך, לא הסכימה למדוד את הנכס בכדי לאפשר את חישוב החיוב, אף שהערר נדחה מטעם שהתובעת לא אפשרה זאת, עלה בהליך שהתובעת היא זו שמסרבת לבצע את הליך המדידה...".

השופטת הדגישה כי בהליך תביעה אזרחית מוטלת על התובע החובה להוכיח את טענותיו, להציג ראיות עובדתיות המורכבות ממסמכים ולהביא עדים שיסבירו את הקשר בין הראיות לבין עילות התביעה. היא קבעה כי המועצה "כשלה בהוכחת סכום החוב כי לא הניחה תשתית וניתוח ראייתיים שמאפשרים להסיק לטובתה".

התביעה נדחית

השופטת פורר נימקה את דחיית התביעה בשורה של כשלים מהותיים ובמרכזן את העובדה שהמועצה "לא הוכיחה מרכיבי ואופן חישוב החוב ובשל כך דין התביעה להידחות".

השופטת ציינה כי המועצה לא הציגה תשתית ראייתית המאפשרת הפרדה בין קרן, ריבית והצמדה, ולא פירטה את מרכיבי החוב ולכן אין אפשרות לקבוע כיצד נוצר הסכום שנתבע. השופטת מתחה ביקורת על סירוב המועצה לספק לנתבעת פירוט חיובים לאורך השנים, דבר המנוגד לחובת ההגינות המוגברת של רשות ציבורית.

 השופטת קבעה כי הוספת חיובים ידנית "ימים ספורים לפני הגשת התביעה" ללא אסמכתאות היא התנהלות פסולה. וכי העיכוב בטיפול בעררים והימנעות המועצה מאכיפה אפקטיבית במשך כשבע שנים, יצרו אצל התושבת ציפייה סבירה שהחוב אינו נדרש.

השופטת ציינה כי ברור שהנתבעת (ויטון) קיבלה מהמועצה שירותים שונים לאורך השנים אך "אין באי-נחת בלבד כדי להוכיח את תביעתה הכספית של התובעת, עת לא ניתן כל טעם מדוע לא טרחה והציגה ראיות מספיקות".

לאור זאת השופטת דחתה את התביעה במלואה ופסקה כי המועצה האזורית מטה יהודה תישא בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עו"ד של ויטון בסך 18,000 שקל.

תגובות

תגובת המועצה האזורית מטה יהודה: "בכוונת המועצה להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין. אנו מאמינים כי במסגרת הליך הערעור תוצג התמונה הראייתית המלאה, ולכן ראוי להמתין להכרעת ערכאת הערעור בטרם הסקת מסקנות סופיות בנושא".

תגובת סיעת "קול התושבים במטה יהודה": "פסק הדין מהווה תעודת עניות להתנהלות מחלקת הגבייה והנהלת המועצה. חשיפת המחדלים בבית המשפט - החל מהזנת נתונים ידנית ורטרואקטיבית ימים ספורים לפני הגשת התביעה, דרך היעדר יכולת להסביר כיצד חושבו החובות, ועד לגרירת רגליים בלתי מוצדקת במשך שנים בוועדת ערר סטטוטורית - מציגה תמונה מדאיגה של חוסר מקצועיות, פגיעה בכללי המינהל התקין והתנהלות בחוסר תום לב כלפי תושבים. כנציגי ציבור, התוצאה מעוררת בנו אי-נוחות כפולה. מחד, הפגיעה הקשה בזכויות התושבים והפעלת מנגנון גבייה דרקוני ודורסני, ללא אסמכתאות מספקות, הן בלתי נתפסות. מאידך, בשל רשלנות קשה של המועצה בניהול הרשומות המוסדיות, נמחקו חובות של שנים ושולמו הוצאות משפט מקופת הציבור - קופה השייכת לכלל תושבי מטה יהודה, המשלמים את מיסיהם כחוק. לטעמנו, אין מדובר באירוע נקודתי אלא בכשל מערכתי בניהול ובפיקוח. הגיעה השעה לבדוק לעומק את אופן תפקודה של מחלקת הגבייה, לרענן את הנהלים ולדרוש שקיפות מלאה. אנחנו מחויבים לציבור, ונמשיך לעמוד על המשמר כדי להבטיח שהמועצה תנהג ביושרה, בתקינות מינהלית ובכבוד כלפי תושביה, לצד שמירה אחראית על כספי הציבור".