מהלומה למי"מי: נדחתה תביעה בסך 240 אלף שקל בגין חוב מים

בית משפט השלום בירושלים דחה לאחרונה תביעה כספית בסך של כ-240 אלף שקל שהגישה אגודת "מימי מבואות ירושלים" (מי"מי) נגד תושבת מושב עגור (כל השמות שמורים במערכת) בגין צריכת מים לחקלאות בשנים 2012–2017 בנחלה חקלאית במושב. השופט ציון סהראי קבע בפסק הדין כי עצם היותה של הנתבעת בעלת הזכויות במשק מכוח ירושה אינו מטיל עליה אוטומטית חוב בגין שימוש שעשה צד ג'.

התביעה הוגשה במקור בגין שלוש כרטסות חשבון שונות, אך במהלך המשפט שילמה הנתבעת את החוב ביחס לשתי כרטסות שעסקו בצריכה פרטית, כך שהמחלוקת המשפטית נותרה סביב הכרטסת השלישית בסך 240,852 שקל הכוללת מע"מ וריבית פיגורים עבור צריכת מים לחקלאות.

הצדדים לא חלוקים על כך שהיורשת של הנחלה מעולם לא עסקה בחקלאות, וכי המים נצרכו בפועל ובאופן בלעדי על ידי אחיה. יצוין כי מי"מי הגישה בעבר תביעה כספית באותו עניין נגד היורשת ושאר אחיה, אך במסגרת הסדר שקיבל תוקף של פסק דין בתיק הקודם, נמחקה התביעה נגד הנתבעת ונגד שאר האחים, בעוד התביעה כנגד האח העוסק בחקלאות התקבלה במלואה.

כאשר האח החקלאי לא שילם את החוב למרות פסק הדין כנגדו, וכאשר התברר למ"ימי כי האח החקלאי מצוי בהליכי חדלות פירעון, החליטה מי"מי להגיש את התביעה מחדש כנגד היורשת, וזאת בטענה כי בעלת הנחלה היא זו שזכאית לקבל את מכסת המים לחקלאות במסגרת חברותה באגודה החקלאית של המושב.

השופט ציון סהראי דחה את כל טענות מי"מי ופירט שורה של נימוקים משפטיים ועובדתיים המבססים את ההחלטה.

השופט קבע כי הוכח מעבר לכל ספק שהאח החקלאי הוא שצרך את המים לחקלאות במשך כל התקופה הרלוונטית. עדות נציג התובעת אישרה כי שמו של האח נרשם בכרטסת המים החקלאיים לבקשתו המפורשת של ועד מושב עגור, וכי רישום זה נעשה מתוך ידיעה ברורה לגבי זהות הצרכן.

השופט הדגיש בפסיקתו כי תשלום עבור צריכת מים אינו מס או תשלום חובה, אלא תשלום בעד ספקי שירות (בהתאם להלכת בג"ץ מרכז השלטון המקומי). על כן, חיוב אדם בצריכת מים מחייב קיומה של עילה מוכרת מהמשפט האזרחי. העובדה שאדם הוא בעל הזכויות בנכס אינה מספיקה כשלעצמה כדי ליצור חבות בגין חוב צרכני של אדם אחר, בהיעדר מסמך מחייב.

במסגרת הדיון הוצג התקנון של מי"מי, אך השופט ציין כי לא נמצאה בו כל התייחסות ישירה המטילה אוטומטית חבות על בעל המשק עבור אספקת מים לחקלאות כאשר זהות משתמש הקצה ידועה ורשומה במפורש. נהפוך הוא, סעיפי התקנון שהוצגו דווקא מחזקים את המסקנה שהרישומים בספרי האגודה הם המחייבים.

ליורשת הוצג מסמך חתום מטעם ועד אגודת מושב עגור מפברואר 2015, שקבע במפורש כי עם העברת הזכויות במשק לידיה בעקבות פטירת אמה, צריכת המים לחקלאות חלה באופן בלעדי על אחיה המוכר כחקלאי הבלעדי. השופט ציין לחובת מי"מי כי היא התעלמה לחלוטין ממסמך מהותי זה בסיכומיה.

השופט קבע כי העובדה שמי"מי הסכימה בעבר למחוק את היורשת מכתב התביעה ולתבוע את האח החקלאי לבדו מלמדת כי האגודה עצמה ראתה בו את בעל החוב האמיתי. העובדה שמי"מי התקשתה בגביית החוב מהחקלאי, או העובדה שהסתבר בדיעבד כי היה שרוי בהליכי חדלות פירעון, אינה מקנה לה עילת תביעה יש מאין כנגד היורשת.

בשל העובדה שהתביעה נגד היורשת כללה במקור שלוש כרטסות, ושתי הכרטסות האחרות בגין צריכה פרטית אכן שולמו במהלך ניהול ההליך המשפטי, בחר בית המשפט שלא לעשות צו להוצאות ולא לחייב את מי"מי בהוצאות משפט.