יקב בסגנון ביתי

אהבת היין ניצתה בליבם, הם הפכו את התחביב ליקב פעיל אך עדיין רחוקים מלהפוך אותו לעסק של ממש. שני סיפורים על שני יקבים קטנים ומשפחתיים שחולמים על הרגע בו יהיו גדולים

מועדון היין של יקבי יהודה מונה כיום כבר 28 יקבים. כיום ניתן לראות ביניהם יקבים קטנים המתנדנדים על הגבול שבין יקב בוטיק מסחרי לבין ייצור ביתי. ליקב שריגים ויקב צפרירים יש קווים מקבילים רבים. הגיע הזמן להציג את שני היקבים אלו, שטרם זכו לחשיפה ראויה.

הדבר הבולט ביותר לעין, הוא ששני היקבים הללו, מהווים, לעת עתה, לא יותר מתחביב רציני שמשקף את האהבה הרבה של בעליהם לתחום.

"אהבה, זאת המילה שמסבירה מה אני עושה פה", אומר אוריאל הררי, הבעלים והיינן של היקב. הררי, במקור מחולון, מורה דרך בהכשרתו ועובד ותיק במשרד החקלאות, מחובר בכל רמ"ח אבריו לארץ ולאזור. אשתו, רונית, היא מושבניקית לשעבר. יחד נדדו בארץ וחיפשו להם פיסת קרקע ירוקה עד שהגיעו בשנת 1994 להרחבה האקולוגית של שריגים (לי-און).

"הסיפור שלי עם היין התחיל מהתעניינות כללית, טעימות ובעיקר הרבה שיחות על יין עם החברים פה" הוא מספר. שכנו של הררי, האגרונום מוטי מרדכי, היה אף הוא שותף לעניין. יום אחד מצאו עצמם שני הזוגות בקורס יין ביקב שורק. הררי הרחיב את העניין שלו ביין בהמשך כשעשה קורס מתקדם ליין וקרא ספרות מקצועית רבה.

בשנת 2002 החלו הררי ומרדכי לייצר יין לצריכה עצמית. מהר מאד הם חשו שהם מעוניינים "לעלות מדרגה". הכורם, עמית ניר ממושב מטע, שידך להם יועץ בדמות איתי להט שהיה באותו הזמן היועץ של יקבי ברקן. מאותה נקודה הלך והתפתח יקב "שריגים" הקטן, הביתי והפונקציונאלי, הייצור גדל ובעיקר השתפרה איכותו של היין.

התוצאות לא אחרו לבוא. היקב זכה לאחרונה במדלית הזהב בתחרות "אשכולות הזהב" 2008 בקטגוריית "יקב בוטיק קטן" עם הקברנה סוביניון מסדרת "בריק סלקטד 2005" שלו ובמדלית הכסף ב"טרה וינו 208" עם יין הבריק 2006.

הקטע המעניין הוא שמדובר ביקב קטן וביתי. שיטות הייצור מקצועיות, היחס רציני והתוצאות מצוינות אך בניגוד ליקבי בוטיק אחרים, זה לא עסק. שני הזוגות השותפים, הררי ומרדכי, עובדים לפרנסתם בעבודה אחרת ואינם פנויים להפעיל את היקב בצורה מסחרית מלאה. הם אמנם מוכרים את היין בביתם ומארחים אנשים אך לדבריהם, זוהי אינה פרנסה ואפילו לא כיסוי ההוצאות. יחד עם זה, הם לא נרתעים ולא חושבים לוותר. החיוך התמידי הנסוך על פניו של הררי מראה, כי האיש פשוט אוהב את מה שהוא עושה, ללא קשר לכמה הוא מרוויח או מפסיד מזה.

כיום מייצר יקב שריגים כ-3000 בקבוקים. הייצור נעשה בחצרו של הררי והאיחסון בחדר היין המקורר שבחצרו של מרדכי. מרדכי חי מזה ארבע שנים בשווייץ וממשיך להיות שותף מלא במה שקורה ביקב. "הוא אחראי על התוויות", מחייך הררי.

יקב שריגים אינו משווק את תוצרתו והמידע עובר מפה לאוזן. לקוחות רבים מגיעים, יושבים על המרפסת, טועמים, מתוודעים לתהליך הכנת היין ואוכלים מהזיתים המצוינים שהמשפחה מכינה. "המשפחה פה כולה מעורבת בעניין", מספר הררי, "זהו יקב משפחתי, הילדים עוזרים בהכל והם חלק מלא מתהליך הייצור. למעשה הייצור הוא חלק מהחיים שלהם ושלנו. בפיקים של היצור אנחנו מזמינים לכאן את הלקוחות הקבועים שלנו ואלה מגיעים בהמוניהם ועובדים איתנו בהתנדבות ובמלוא המרץ, כשהכל נעשה בחצר הבית".

משפחת הררי היא משפחה בעלת מודעות אקולוגית נרחבת. ביתם ומרפסת העץ הרחבה שלהם הנושקת ליקב, יושבים על גבול היער ומשתלבים בתוכו. "אנחנו מייצרים קומפוסט, מגדלים ירקות ביער וחיים איתו בהרמוניה אקולוגית מושלמת. אנחנו רוצים להיות חקלאים ומחפשים שטח בו נוכל לגדל את הענבים שלנו. אשתי בכלל רוצה לחזור להיות מושבניקית", חותם הררי בחיוך. עד שיגשימו את החלום הם קונים את הענבים מהכרמים של עמית ניר, מחלקות קבועות שהם מחליטים לגבי אופי הגידול בו, הכל נבצר וממוין ביד ומגיע בארגזים קטנים הזוכים לטיפול עדין.

יקב שריגים מציג שתי סדרות, "בריק" ( חבית של 225 ליטר בצרפתית) היוקרתי ו"שריגים". "הענבים המופנים לסדרת הבריק נלקחות מחלקות טובות יותר", מסביר הררי, "וגם זוכים לטיפול טוב יותר תוך שימוש בטכניקות מיוחדות שאותן אני לא חושף ובצירופים כימיים מפתיעים".

יקב שריגים מיצר קברנה סוביניון, קברנה פרנק זני ופטיט ורדו זני. היין מיושן מינימום 12 חודשים בחביות עץ אלון המיובאות מצרפת ומארה"ב. בפסטיבל יארחו הזוג הררי בסופי השבוע במרפסת היפהפיה של ביתם מול הנוף המרהיב, את קהל המבקרים לטעימות של יין וזיתים ולהסבר על תהליך הייצור ביקב בוטיק משפחתי קטן.

אוריאל הררי משבח את הפרגון והשותפות ההדדית שבין יינני האזור. הוא מספר כי בין היקבים מתקיימת הפריה הדדית וסיוע לוגיסטי רב מוגש בין היקבים חדשות לבקרים בציוד חסר, בחומרים ועוד.

יקב צפרירים

שניים מהשותפים של הררי לחלום היקב ולמועדון היין האזורי הם לורי ושייקה לנדר ממושב צפרירים הסמוך. היקב שלהם, "יקב צפרירים", מזכיר במובנים רבים את היקב של שכנם. גם הזוג לנדר הגיע ממעלה אדומים וחיפש טבע ואם אפשר בזול. "הגענו לפה כבר לפני 20 שנה", מספרת לורי, "ובמחיר של דירה קטנה במעלה אדומים, יכולנו לקנות כאן משק וחצי". היו זמנים.

האזור לא היה ממש מפותח ("עד היום הילדים שלנו כועסים עלינו על זה...", צוחקת לורי) ושניהם עסקו בתחום מקצועם, הארכיאולוגיה. חברים מצפרירים עודדו אותם להגיע, הם קנו במושב משק עם לול והצליחו להגשים את החלום הגדול שלהם. לצד החלום הגדול שהתגשם התווסף עוד חלום קטן. "כארכיאולוג הכרתי את ההיסטוריה של גידול היין באזור", מספר שייקה, "ולצד עבודתי חלמתי כל הזמן מתישהו לעשות גם יין בעצמי". הזוג שחלם מיד עם הגעתו על כרם קטן, הצליח להגשים גם חלום זה ולפני שש שנים נטע את הכרם בשטח על יד ביתו. "היו לנו עוד שתי משפחות של חברים בישוב שאהבו יין וכולנו גלגלנו את הרעיון בראש", מספר שייקה. "ראינו שכולם בסביבה עושים יין, בגבעת ישעיהו, בעג'ור, בנתיב הל"ה ואמרנו, למה לא גם אנחנו ?".

כמו ביקב שריגים, גם כאן, שני הזוגות (כולל הנשים !!!) למדו בקורס ביקב שורק בשנת 2002 והחלו בייצור עצמאי של יין לצריכה עצמית ולשם תחביב. בשנת 2004 כבר הגיעו לייצור של כמה מאות בקבוקים ואף החלו להפיק תוויות. בשלב הזה, ניכרו הפערים בין הזוגות בכל הנוגע לחלום ולשאיפות הגשמתו, ולפני שנתיים החבילה התפרקה. הזוג לנדר המשיך לייצר את היין ולהפעיל את היקב באופן עצמאי. היקב שהיה בחצר חבריהם, עבר לחצרם והשניים הכשירו את הלול שנסגר זה מכבר והפכו אותו לחדר קירור מאובזר וחדיש. מאז העסק בנסיקה. בשנה האחרונה כבר ייצרו 2000 בקבוקים ויש בכוונתם עוד לגדול עד להיקף של 5000 בקבוקים בשנה.

בדומה לשכנו, גם יקב צפרירים הוא יקב משפחתי וגם כאן מעורבת כל המשפחה, כולל הילדים בכל תהליך הייצור וההפעלה. וכמו בסיפור הקודם, גם כאן העיסוק תופס חלק מרכזי בחיי בעליו. "היינו רוצים להתפרנס רק מהיקב", אומר שייקה, "אבל כרגע ברור שזה לא אפשרי".

"כדי להגיע לייצור מקצועי כזה ולתוצאות טובות צריך להשקיע המון זמן ומרץ", אומר שייקה, "אם לא היינו אוהבים את זה, אם זה לא היה בא מהלב ואם זה לא היה חלום, לא היינו יכולים להמשיך ולקיים יקב המייצר בהיקפים כה גדולים על בסיס תחביב בלבד". גם אצל הזוג לנדר היקב אינו רווחי, המכירה והשיווק נעשים על בסיס המידע העובר מפה לאוזן. אבל, הם בטוחים שעוד יצליחו גם בתחום הזה, כמו שהם מצליחים בייצור היין עצמו.

להבדיל מיקב שריגים, מתבססים בני הזוג לנדר על ענבים הגדלים בסביבת היקב שלהם. יקב צפרירים קונה את מירב הענבים שלו מהכרמים של איתי ברקאי ממושב רוגלית, ומהכרמים של יקבי האלה. הכרם הצפוף והאיכותי שלהם, בבת עינם החקלאית ומקור גאוותם המקצועית, מספק להם כחבית אחת של יין בשנה. "יש בתוך הגבעות ןהעמקים של עדולם שונות רבה ומספר אזורי מיקרו אקלים", מספר שייקה. "יש קרה ותנאים אידיאליים לגידול הענבים וזה מה שהופך את חומר הגלם שלנו לכל כך טוב".

שייקה ולורי הם כבר חקלאים אמיתיים ולרשותם גם כרם זיתים קטן. בד בבד עם עבודתם הארכיאולוגית הם ממשיכים לחלום כי יום יבוא ("אולי בפנסיה..." צוחקת לורי) והם יוכלו לעסוק רק בחקלאות ולנטוע כרם נוסף על אדמות המושב. בינתיים מייצר יקב צפרירים יין קברנה, מרלו ובלנד של קברנה, מרלו ושיראז ובפסטיבל היין, הוא יציג בפני אורחיו את ההיסטוריה האזורית של גידול הכרם וייצור היין, בראי הארכיאולוגיה וישווה אותה לזו של עכשיו.