חתונה חקקית בצור הדסה

השנה נפתחה בסימן חתונה: לראשונה נערכה בבית הכנסת הספרדי בצור הדסה חתונה. כדי להחיות את הטקס הקדום השלמנו וקיימנו מספר מנהגים שנשכחו ברבות השנים.

השנה נפתחה בסימן חתונה: לראשונה נערכה בבית הכנסת הספרדי ב צור הדסה (בקצה רחוב האלה מול בי"ס הדסים) חתונה בבית הכנסת עצמו. על התיבה (הבימה) הועמדה חופה שהותקנה מן הפרוכת של ארון הקודש. החתן היה בְּני השני נֵרִיעַד- יִנון שנשא לאשה את מוניקה-סְמָדַר- מֵיטל שעברה תהליך גיור שלוש שנים, ובסימן טוב קיימנו את הטקס ההלכתי בבית הכנסת "מרכז רוחני", שייסד יצחק עוקבי, שעבורו זו הייתה נחת מיוחדת לקיים טקס זה. בנוכחות קהל המתפללים וקומץ בני משפחה התקיים הטקס. כדי להחיות את הטקס הקדום השלמנו וקיימנו מספר מנהגים שנשכחו ברבות השנים. כך נהגו נשים בעבר להתפלל את ברכת אם החתן, ברכת הכלה וכך הלאה. תפארת רעייתי קראה את הטקסט הקדום של ברכת אם החתן (קיצרנו וליטשנו את הנוסח הקדום).

למבקשים נוסח זה של ברכת אם החתן, הנה הנוסח שקראה תפארת: " ריבון כל העולמים. היום הזה הוא ראש שמחתנו מכל ימי חיינו, כי על כן זכינו להוליך ביום זה את בננו אל חופתו, עם הכלה אשר ייעדת לו.

שְלח נא את מלאכיך הטובים ללוותם אל החופה וּפְתח לפני בני את שערי החן והחסד מִלפני אשתו ולאשתו מלפניו.

אב רחום, תן לילדים פרנסתם מכף ידך, ויתפרנסו בכבוד בברכה ובהצלחה, ושנזכה אני ואישי לראות בהם רוב נחת, וּתְמלא משאלות לִבֵּנו עליהם לטובה ושילכו לחופה בשעה מוצלחת. אמן."

אני חיברתי ברכה מיוחדת של אבי בחתן.בברכה זו הבאתי את הרעיון המרכזי של הנישואין. להלן קטע:

" האדם נוצר מן האדמה. ואלוהים נופח בו נשמת חיים. והנה מתברר שהאל יוצר את האשה לא מן האדמה. למה בעצם? יכול היה ליצור גם אותה מן האדמה, כדי ליצור שוויון ערך ביניהם. אך לא כך. האשה נבראת מצלעו של האדם. ויש כאן כוונה עמוקה המסבירה את הקשר המיוחד בין הגבר לאשה.

הקשר בין השניים מלווה תמיד בהרגשת חסר. שום צד לא מרגיש שלם ללא זולתו. ובמסכת קידושין גם נאמר, שמשום כך הגבר הוא המחזר אחרי האשה כי "דרכו של בעל אבידה לחזר על אבידתו". יוצא מזה שהאל נפח באדם נשמת חיים, וכשהוא בורא את האשה הוא מחלק את נשמת החיים באדם בין שניהם: השניים חולקים נשמה אחת. וזה נותן משמעות מאוד עמוקה לקשר הנישואין שמקימים השניים: קשר של שתי נשמות שהן בעצם חצאים של נשמה אחת. ולכן האהבה משמעותה להרגיש שמשהו חסר לך ואתה מוצא אותו בבן הזוג או בת הזוג. האחדות בין השניים היא אם כך קודם כל אחדות שבנפש ולאו דווקא אחדות שבגוף. הגבר והאשה הנישאים הם שניים שהם אחד. לכן בשבע ברכות אנו מברכים: ברוך אתה ה' יוצר האדם. רק בנישואין הופכים השניים להיות אדם."

בחתונה זו החיינו עוד מנהגים קדומים. כך למשל, בגליון "הארץ" מראש השנה תש"ע פורסם ציור של הצייר היהודי יוסף ישראלס "חתונה יהודית" שצויר בשנת 1903, ובו מופיע מנהג לפיו החתן מכסה את ראש הכלה בטלית לאחר שברך שהחיינו על הטלית. לאחר בירור, הסתבר לנו שרווח מנהג כזה בעבר. נריעד- ינון כיסה את ראשה של מוניקה-סמדר בטלית, וגם היא בעקבותיו בֵּרכה שהחיינו על הטבעת ועל השמלה.

ועוד: בשלב של "שבע הברכות", קראתי אני ברכה שמינית שמצויה בסידור של ר' עמרם גאון מן המאה העשירית. הברכה לא נכללה עם השנים בטקסי חתונה, אך ביקשתי מן הרב יעקב עדי, שניהל את טקס הקידושין, לאפשר לי לקרוא ברכה שמינית, ולו משום שר' עמרם גאון היה רב בקהילת בבל, שאליה שייכת משפחתי. הברכה מיוחדת מאוד ואני מביא אותה כאן:

" כהיום הזה בירושלים -
ירבו שמחות בישראל, וינוסו אנחות מישראל,
ירבו בשורות טובות בישראל, ירבו ישועות בישראל,
ירבו נחמות בישראל.
תרבה אהבה בישראל, תרבה ברכה בישראל,
תרבה גילה בישראל, תרבה דיצה בישראל,
ירבה הוד בישראל, ירבה ועד בישראל, ירבו זכויות בישראל,
ירבה חתן בישראל, ירבו ימים טובים בישראל, תרבה כלה בישראל.
יצליחו חתן וכלה, ישמחו שניהם זה עם זה ויעלצו שניהם זה עם זה, ישמח חתן בכלה וכלה תשמח בחתן.
ברוך אתה משמח חתן בכלה וכלה בחתן. אמן"

אני מאחל לכולנו שנת שמחות, ותקוותי שחתונתם של נריעד וסמדר תפתח את שער הברכה של משפחת צור הדסה.

אמן.

www.hakak-twins.com

בלפור חקק
(פורסם ב עיתון בקיצור , גליון 132)

( פורטל מטה יהודה )