הקינטורים של טל גרמו לסומך לירות
השופטים דחו את גרסתו של רפ"ק סומך כי ירה מתוך הגנה עצמית וקבעו כי בהגיעו למקום האירוע היה נתון בסערת רגשות שכתוצאה ממנו התכוון להמית את שכנו במושב גבעת ישעיהו. קטעים נבחרים מהכרעת הדין
פרשת הירי של תושב גבעת ישעיהו, קצין מג"ב, רפ"ק ניר סומך, בשכנו, בן טל, הגיעה בתחילת שבוע שעבר לנקודה מכריעה במשפט המתנהל כנגד סומך. בית המשפט המחוזי בבאר שבע פרסם את הכרעת הדין ובה זיכה את סומך מעבירת רצח והרשיע אותו בהריגה בלבד. משמעות הכרעת הדין היא שסומך לא ירצה מאסר עולם, שהוא העונש היחיד הקבוע בחוק על עבירת רצח.הכרעת הדין פורסת את התפתחות הדרמה שהתחוללה במושב גבעת ישעיהו במשך ארבע שנים ובמרכזה בני הזוג, טלי וניר סומך, ושכנם, בן טל. השופטים סוקרים את השתלשלות האירועים צעד אחר צעד, את ההתפתחות האובססיה של בן טל כלפי טלי סומך, את שטף האירועים שערערו את שלוות חייהם של בני הזוג סומך, וגרמו להם לעזוב את ביתם ולהסתיר את מקום מגוריהם החדש, בניסיון להיחלץ ממעגל הלחצים והאלימות המילולית שטווה סביבם השכן האובססיבי. די לציין כי בית המשפט טורח להדגיש, שבשבועיים שקדמו לאירוע הירי, חייג בן טל 361 פעמים לטלי סומך ו-71 פעמים לניר סומך. על טיב השיחות בית המשפט אינו מחווה דיעה ומסתפק בכך שבערב שלפני האירוע השאיר בן טל הודעה מאיימת במכשיר הטלפון של טלי סומך.
איומי התאבדות
מן העובדות שמצוינות בהכרעת הדין עולה כי בני הזוג טלי וניר סומך הכירו את בן טל (המנוח) עוד מתקופת נעוריהם, בזמן לימודיהם בפנימיית כרמית. ניר סומך (הנאשם) והמנוח הם בני גבעת ישעיהו ומשפחתם מתגוררת במושב. בשנת 2005 רכשו בני הזוג משק מול בית הוריו של המנוח. בעקבות כך התהדק הקשר בין המנוח לבין טלי סומך, והוא החל מבקר בתדירות גבוהה בביתם של בני הזוג, שהה שם שעות ארוכות, בישל, סייע בעבודות הגינה, ומדי פעם אף שמר על בנותיהם.
בפברואר2008, נתן המנוח מכתב לטלי סומך ובו התוודה על אהבתו אליה. טלי לא סיפרה על המכתב לבעלה, וכמה חודשים לאחר מכן השניים התנשקו בסלון הבית. לדברי טלי סומך, היא ראתה בכך חציית קו אדום וביקשה מהמנוח לצאת מהבית ולא לחזור. לאחר זמן חזר המנוח עם אקדח, כיוון אותו לראשו ואיים לפגוע בעצמו, שכן אין טעם לחייו בלעדיה. טלי הצליחה להוציא את האקדח מידיו, החזירה אותו להוריו ואף סיפרה להם על האירוע. באותו מעמד, אמו של בן טל, אביבה, אמרה לטלי כי עליה להתרחק מחברתו של בן, והדגישה כי אם יפגע בעצמו זה לא באחריותה. למרות האמור, טלי המשיכה להיות בקשר הדוק עם המנוח.
זמן מה לאחר מכן, שוב ניסה המנוח לפגוע בעצמו בחצר של ביתם של בני הזוג סומך, ולאחר שדקר את עצמו בבטנו הוא פונה לקבלת טיפול רפואי על ידי אחיו. באפריל 2009 הגיעו בני הזוג לביתם וראו המולה, אמבולנס וניידת משטרה ליד בית הוריו של המנוח. ניר סומך ביקש ללכת לביתו של המנוח כדי לבדוק מצבו, ואז טלי ביקשה ממנו שלא יילך, וסיפרה לו על הנשיקה ועל רגשותיו של המנוח כלפיה. מאוחר יותר שוחח ניר עם אימו של המנוח על הדברים שהתגלו לו ועל הקשר של המנוח עם טלי.
מנסים להתנתק
החל מאותו אירוע, החלו ניר וטלי סומך לפעול לניתוק הקשר עם המנוח, אך הוא לא היה מוכן לקבל זאת. המנוח המשיך ליצור קשר, השכם והערב, עם ניר וטלי סומך, כתב מכתבי אהבה לטלי ושלח מכתבים לניר ובהם תיאר את הקשר עם טלי, וטען כי היו ביניהם יחסים אינטימיים.
המנוח המשיך להטריד את בני הזוג וחזר על איומי ההתאבדות כשהפעם הוא גם מאיים לפגוע בבני הזוג. הוא אף ביקש מבני הזוג שלא יפגינו חיבה זה לזה בפומבי ואף לא בחצר ביתם, משום שהדבר מפריע לו.
במהלך התקופה היו שיחות רבות של המנוח עם טלי ועם ניר, בהן הוצע לו לנסוע לחו"ל או לעבור למקום אחר, אך הוא סירב ואמר באחת ההזדמנויות: “מפה אני הולך רק מעבר לגבעה", כשהכוונה היא לבית הקברות האזורי.
במטרה להתרחק מהמנוח ולהביא לניתוק מוחלט החליטו בני הזוג לעזוב את ביתם במושב גבעת ישעיהו, לשנות את מספר הטלפון של טלי ואת מקום עבודתה ולעבור למקום מסתור, בקיבוץ זיקים. הניתוק צלח לתקופה מסוימת אך המנוח עשה מאמצים כבירים, ולאחר שערך עשרות טלפונים, הצליח לחשוף את מספר הטלפון הנייד של טלי ואת מקום מגוריהם החדש.
בלילה שלפני אירוע הירי התקשר המנוח לטלפון הנייד של טלי והשאיר הודעה מאיימת בנוסח: “את יודעת שאני אוהב אותך, את יודעת שאני לא יכול לחיות בלעדייך, על הזלזול שלך את תשלמי, על ההחלטה שלקחת ביחד עם ניר...את אחראית בדיוק כמוהו, באותה המידה".
רגשות סוערים
ביום האירוע, 13.9.2009, איתר המנוח את מקום מגוריהם של בני הזוג סומך ובאמצעות כלי הרכב של אביו הגיע לביתם בקיבוץ זיקים. בבית שהו באותה שעה טלי, בנותיה ואביה. טלי שוחחה עם המנוח, תחילה בבית ולאחר מכן ליוותה אותו לרכבו, שם המשיכו לשוחח. בשלב מסוים הודיעה טלי לניר כי המנוח הגיע לביתם, והוא יצא מיד לכיוון הבית.
בתוך מהלך נסיעתו לכיוון הבית התקשר ניר סומך לאמו של המנוח, סיפר לה על המתרחש והביע תרעומת על כך שנתנו למנוח את המכונית, משום שכמה ימים לפני כן, הוא אמר לה, שלאור איומי ההתאבדות של המנוח אין לאפשר לו לקחת את המכונית.
בתוך מהלך השיחה עם אימו של המנוח עבר ניר את שער הקיבוץ, כמה שניות לאחר מכן הוא חלף ברכבו על פני הכניסה לביתו וראה את טלי עומדת ליד רכבו של המנוח, ומשוחחת עימו כשהוא ישוב בתוך הרכב. ניר עצר את הרכב, הרים את ידית בלם היד, לקח אזיקים מתא הכפפות, ויצא מכלי הרכב כשהוא משאיר את אורות הדרך דלוקים, את הרכב מונע ואת ידית ההילוכים במצב ניוטראל.
בשלב זה התקרב ניר אל המנוח שישב ברכבו ועל המתרחש בשניות שלאחר מכן הדיעות חלוקות. בית המשפט דחה את טענתו של סומך כי, שלח את ידו מבעד לחלון הרכב והלם במנוח באגרופו. בית המשפט הוסיף ודחה את עדותה של טלי כי ראתה את האגרוף. בית המשפט קבע כי אין לפסול את האפשרות שהמנוח יצא מהרכב כשהוא אוחז את מוט הפלדה של מנעול ההגה, אך פסל את הטענה כאילו הניף את המנעול לכיוונו של ניר סומך וניסה לפגוע בו.
בית המשפט המשיך וקבע כי בשלב שבו יצא המנוח מהרכב, שלף סומך את אקדחו וכיוון אותו לעבר המנוח, תוך שטלי צועקת "אל תירה, אל תירה". ככל הנראה, פנה המנוח לכיוון הנאשם תוך שהוא צועק לעברו "תירה, תירה". בשלב זה ירה סומך שלוש יריות לפחות לכיוון המנוח, אחת לחזה שהחטיאה ושתיים לראש, שגרמו למותו. דקות לאחר מכן התקשר סומך למוקד 100 , הודיע כי אדם ניסה לפגוע בו וכי הוא ירה בו ויש הרוג, וביקש לשלוח עזרה באופן מיידי. דקה לאחר מכן התקשר סומך לאמו של המנוח והודיע לה כי הרג את בנה. כוח המשטרה שהגיע למקום מצא ליד גופת המנוח את מנעול ההגה האדום.
כוונה תחילה
הרכב השופטים של בית המשפט המחוזי בבאר שבע שדן בתיק קבע כי מתוך היקף הראיות שהובאו לפניו עולה, מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם גרם למותו של המנוח, לאחר הכנה ומתוך החלטה להמית אותו. בית המשפט הוסיף וקבע כי הכעס והמצוקה שבהם היה נתון הנאשם, נוכח הטרדותיו האובססיביות של המנוח, איומיו כלפי אשתו וההתרחשות בזירת האירוע, מובילים למסקנה כי ביצע את הירי תוך שהוא נתון במצב של קינטור מתמשך.
מבין שלל העדויות שהובאו לפניהם קיבל בית המשפט את עדותה של אימו של המנוח, אביבה טל, וקבע כי עדותה הייתה מהימנה. בית המשפט קיבל גם את עדותם של שלושה מתושבי קיבוץ זיקים שהיו עדים לאירוע.
אביבה טל העידה כי הנאשם קיים איתה קשר רציף, תוך שהוא מעדכן אותה בשיחות הטלפון שקיבלה טלי מהמנוח. היא אישרה כי כשבוע לפני האירוע הביע הנאשם חשש שהמנוח יפגע בטלי, בבנות ובו ובתגובה היא אמרה לו "אתה יודע בדיוק מה אתה צריך לעשות", כשכוונתה היא שעליו לפנות למשטרה. לדבריה, ביום האירוע, הנאשם התקשר אליה ונשמע מאוד כועס, היא ניסתה להרגיעו וביקשה שטלי תיתן למנוח כוס תה כך שיירגע ויחזור לביתו. היא הוסיפה כי בשיחה שהנאשם קיים איתה לאחר שירה למוות במנוח, הוא נשמע כמי שהוטלה עליו משימה והוא סיים אותה.
בית המשפט קובע כי ממכלול העדויות עולה כי ניר סומך "נהג בתוקפנות לאורך כל האירוע, מרגע יציאתו מהרכב ועד לקטילת המנוח ביריות אקדח...אין בנמצא אצל מי מעדי הראייה, אף לא צל צילו של תיאור הנאשם כמי שמותקף על ידי המנוח, או כמי שנדרש להגן על עצמו. להיפך, מכל העדויות מצטיירת תמונה ברורה של הנאשם, כמי שהתקדם במהירות לעבר המנוח וירה בו, במהירות, מספר יריות ברצף, והכל ממרחק קטן". לאור זאת, נפסלה טענת הנאשם ל"הגנה עצמית".
בית המשפט מוסיף ומתייחס לרקע עליו צמחה הטענה של בני הזוג סומך, לפי המנוח ניסה לתקוף את הנאשם במנעול ההגה. “נראה שהנאשם ואף טלי, התקשו להתמודד עם כך שהנאשם קטל את המנוח, שהיה אף חברם הקרוב. הקושי מתעצם על רקע המורכבות האישית והסימביוזה המאוד בעייתית שהייתה במשולש שהתקיים ביניהם זמן רב. מכאן פיתחו הנאשם וטלי את הטענה, כי לא הייתה ברירה בידי הנאשם, אלא לקטול את המנוח ושהנאשם היה בסכנה ממשית של פגיעה בו".
בית המשפט גם מזכיר כי הנאשם, ניר סומך, הוא "קצין מג"ב מיומן, איש שטח, שמנוסה בשימוש בנשק, יודע לכוון היטב ולפגוע, לו היה מכוון ליד או לרגל, וטיפול במצבים של סיכון אינו זר לו. דווקא אדם מנוסה כאמור, סביר להניח שינסה להרגיע את המצב, ולא להסלימו".
בית המשפט מותח ביקורת על הנאשם שלא ביקש סיוע מאיש, במיוחד בעת שהיה בדרכו לביתו כשהוא יודע שהמצב "נפיץ". “למרות שידע שייתכן ויהיה 'בלגאן' הנאשם לא עדכן איש, לא ביקש סיוע, לא מן המשטרה, ולא מגורמים בקיבוץ, כמו רכז הביטחון...על רקע האמור לעיל, תומכת בכך שגמלה בליבו של הנאשם החלטה לסיים אחת ולתמיד את מערכת היחסים הבעייתית".
קינטור מתמשך
כאמור, מצא בית המשפט את עדותה של אמו של המנוח, אביבה טל, כמקור המועדף לבחינת טענותיו של הנאשם. "התרשמנו מעדות כנה, כואבת, אמיצה, כאשר היא לא מנסה לגונן יתר על המידה על המנוח ומודעת לאובססיביות בהתנהגותו”.
השופטים דחו את הטענה של סומך כאילו פעל מתוך דאגה למנוח. “התנהלותו והטרדותיו האובססיביות של המנוח...היו מכעיסות מאוד כל אדם סביר, ואין זה סביר שהנאשם נותר אדיש להן...לנאשם נותרו משקעים בשל אותו חשד שקינן בליבו, ביחס לרומן שבין המנוח לבין אשתו ולהיקף אותו רומן, מעבר לאותה נשיקה. לאותם משקעים, נלוו כעסים ומרמור על כל שאירע בעקבות כך, ואף על הצורך להמיר את מקום מגוריו ולוותר על חלום גדול להקים משק במושב בו גדל".
שלושת השופטים קבעו כי "הלך המחשבה ההתקפי שגילה הנאשם נבע מהתפרצות של כעס על הטרדותיו של המנוח ועל הגעתו לביתו, לפני האירוע ובמהלכו...אנו למדים שהנאשם חש שהגיעו מים עד נפש, ובאותו רגע הייתה מגובשת אצלו החלטה להמית את המנוח".
השופטים מצאו כי התנהגותו של סומך נבעה מקינטור מתמשך של המנוח. “...מעשהו של הנאשם נעשה באופן ספונטאני, כתגובה אינסטינקטיבית לאירוע מלחיץ, שקדמה לו תחושת נבגדות מצד המנוח ואשת הנאשם, התגרות מצטברת וסחטנות רגשית מצד המנוח...ההחמרה בהתנהגותו של המנוח לנוכח העזיבה והפרידה הפיזית, ניסיונותיו של המנוח לאתרם, ההתקשרויות האובססיביות והאיומים, שהחמירו בשבועיים שקדמו לאירוע".
השופטים ממשיכים: “ההטרדות הבלתי פוסקות מצד המנוח, הצבת תנאים בפני הנאשם ואשתו באשר לאופן בו יתנהגו...נסיונות ההתאבדות ובהמשך גם איומים לפגוע בנאשם ובאשתו...החדירה לחייהם, הפגיעה בפרטיותם ובשגרת חייהם, אשר היא עצמה חוצה גבולות...”, מצביעים על כך ש"הנאשם, למעשה ישב, על חבית נפץ, חבית של רגשות שונים ובהם כעס על המנוח, חבית שבאותו יום עלתה על גדותיה והתפוצצה...כשלו המעצורים והנאשם בחמת זעם ירה במנוח".
לבסוף קובע בית המשפט כי "אין להתעלם ממשקלם המצטבר של מעשי הקינטור...נראה כי במעשים אלה יש כדי להוות 'קינטור מתמשך'...בנסיבות האמורות הגעת המנוח לבית הנאשם יש בה משום קריאת תגר והתרסה כלפי הנאשם ואשתו".
לבסוף קובעים השופטים: “לא ניתן לשלול, שגם אדם מן היישוב, היה עלול להגיע למצב של אובדן שלוות הרוח ולאבד את השליטה העצמית, ולהגיב בדרך האסורה בה הגיב הנאשם". לאור זאת החליטו הרכב השופטים שמנה את, השופט נתן זלוצ'ובר, השופטת יעל רז-לוי ואב בית הדין, השופט ברוך אזולאי, לזכות את ניר סומך מאשמת רצח ולהרשיעו בעבירת הריגה בלבד. במהלך החודשים הקרובים יישמעו הטיעונים לגזר הדין, שיינתן במועד מאוחר יותר.
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?