בי"מש: רב"ש הפועל במסגרת תפקידו זכאי ליהנות מחסינות של עובד ציבור

בי"המש דן בתביעה של תושב נחושה, מאיר לחיאני, כנגד רב"ש היישוב. לחיאני חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 10,000 שקל

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע לאחרונה כי רכז בטחון שוטף הפועל ביישוב זכאי ליהנות מחסינות של " עובד ציבור ", כל עוד נמצא כי פעל במסגרת תפקידו . בית המש פט דן בתביעת לשון הרע שהגיש תושב נחושה , מאיר לחיאני , כנגד מספר גורמים ובהם גם רב " ש היישוב , ברוך אדמוני . בית המשפט פסק כי התובע , לחיאני , ישלם למדינה הוצאות משפט בסך של 10,000 שקל .

לחיאני הגיש לבית המש פט השלום בירושלים תביעה לפיצויים ע " ס 1.15 מיליון שקל בגין לשון הרע . התביעה הוגשה כנגד כמה נתבעים ובהם עיתון " בקיצור ", חברי הוועד המקומי במושב נחושה ליאון פינגלה , שי אלטמן ורחמים קורש , והרב " ש של נחושה ברוך אדמוני .

בכתב התביעה טען לחיאני כי אדמוני פירסם דברי לשון הרע כנגדו ובשורה של מכתבים שכתב לגורמי ביטחון שונים האשים אותו בהאשמות חמורות , חסרות בסיס , שעניינן פגיעה בביטחון היישוב . מאוחר יותר , כך טען לחיאני בכתב התביעה , הביא אדמוני לפרסום המכתבים הללו בעיתון " בקיצור " שהציגו אותו כמי שפוגע באורח חמור ושיטתי בביטחון היישוב .

בעקבות התביעה הגישה המדינה לבית המשפט השלום הודעה על קיומה של חסינות עובד ציבור לאדמוני וביקשה לדחות את התביעה כנגדו ולצרף אותה , את המדינה , כנתבעת תחתיו . בהודעת המדינה נאמר כי הפעולות המיוחסות לאדמוני נעשו במסגרת תפקידו כרב " ש של נחושה , כשוטר מוסף זמני במשטרת ישראל ולכן נעשו במסגרת תפקידיו כ " עובד ציבור ".

בהודעת המדינה צוין כי מעורבותו הישירה של אדמוני באירוע נשוא התביעה , הוא מכתב ששלח בתאריך 21.7.11 לגורמי ביטחון שונים הקשורים למילוי תפקידו ביישוב . במכתב זה תיאר אדמוני כי היה עד לאירוע " בו נצפה אדם זר פותח את אחד משערי היישוב במפתח שהיה ברשותו , כאשר עולה מתשאולו כי קיבל את המפתח מן המשיב ( לחיאני , י . ר .). כן צויין כי אירוע מעין זה כבר אירע בעבר וכי המשיב אף הוזהר בגין כך . במכתב האמור התריע אדמוני בפני המכותבים על המשמעויות הביטחוניות הנגזרות מכך וביקש את המשך טיפולם בנדון ".

לחיאני טען בעתירתו לבית המשפט כי אדמוני אינו יכול ליהנות מחסינות של " עובד ציבור " משום שהתנכל לו באופן שיטתי ממניעים זרים שאינם קשורים לביטחון היישוב , ויזם את המכתבים הפוגעניים ואת הכתבה .

המדינה ענתה בכתב ההגנה שלה כי חזרה ובחנה את החלטתה בדבר ההכרה בחסינותו של אדמוני וכי לאחר שבחנה את מכלול הטענות , היא עומדת מאחרי החלטתה כי פעולותיו של אדמוני בהקשר לתביעה של לחיאני זכאיות ליהנות מחסינות של " עובד ציבור ". “ אדמוני פעל במסגרת תפקידו השלטוני כרב " ש היישוב נחושה , ולא הונחה תשתית לטענה שהוא פעל בזדון , בכוונה לגרום נזק ...”.

בית המשפט המחוזי בשבתו כבית דין לערעורים , שדן בעתירה בהרכב של שלושה שופטים , קבע כי יש לקבל את ערעור המדינה על החלטת בית המשפט השלום , ולקבוע כי לא נפל פגם בהחלטת הפרקליטות על קיומה של חסינות לאדמוני מתוקף תפקידו כעובד ציבור . לפיכך הורה בית המשפט המחוזי כי יש לדחות את התביעה כנגד אדמוני ולהציב את המדינה כמשיבה במקומו לתביעתו של לחיאני .

בית המשפט המחוזי ציין כי חוקי הנזיקין קובעים כי " לא תוגש תובענה כנגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור ". עוד נקבע בחוק כי " ביקשה המדינה ... כי תידחה התובענה כנגד עובד המדינה – תידחה התובענה נגדו , ויראו את התובענה כאילו הוגשה נגד המדינה מכוח אחריותה למעשהו של עובד המדינה ... ואת מעשה העובד המדינה כאילו נעשה תוך כדי מילוי תפקידו ". ( סעיף 7 ב , ב לפקודת הנזיקין )

" אין חולק כי אדמוני הוא עובד מדינה , ולפיכך חסינותו קמה מכוח החלטת היועץ המשפטי לממשלה ...”, מציינים השופטים גילה כנפי - שטייניץ , ד " ר יגאל מרזל ואריה רומנוב בפסק הדין שלהם ומוסיפים ,” המדינה מצאה כי ... מעורבותו הישירה של אדמוני בנושא מסתכמת במכתב ששלח לגורמי ביטחון שונים הקשורים למילוי תפקידו כרכז ביטחון של היישוב ...”.

בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת המדינה עומדת בכל כללי המשפט המינהלי . בפסק הדין ציינו השופטים כי לחיאני ובא כוחו עו " ד גבריאל קרמר לא הוכיחו כי " נפל פגם בהחלטת המדינה או כי זו חורגת ממתחם הסבירות” .

בית המשפט המחוזי הורה על דחיית התביעה כנגד אדמוני על הסף וצירוף המדינה כנתבעת תחתיו . הנתבע , לחיאני , חוייב בתשלום הוצאות משפט למדינה בסכום של 10,000 שקל .