סינדרלה ותקרת הזכוכית

אורלי לוק מהיישוב שריגים הלכה לתכנית "אמא מחליפה", התמודדה עם משפחת חקלאים בדרום וחזרה עם ספר משעשע ועמוס תובנות על השוויון בין המינים

מה אתם עושים כשאתם קמים בבוקר ? , קודם כל זה תלוי מתי התעוררתם , ומיד לאחר מכן זה תלוי באיכות הקפה שיש לכם במטבח . אם קוראים לכם אורלי לוק , אז אתם חייבים לבדוק באיזה מקום על כדור הארץ אתם נמצאים , למרות שזה לא ממש משנה , כי המסלול מחדר השינה לפינת האוכל די דומה ברוב מדינות העולם וללכת בעיניים עצומות אפשר די בקלות , אם האף שלכם מספיק רגיש לריח של קפה טוב . אחר כך מתחיל היום , ומבחינתה של לוק אתם יכולים לעשות את אותם הדברים בדיוק , אבל אותה זה די משעמם . אז היא עושה אותם קצת אחרת .

הדחף הראשון שעולה כאשר מתחילים לקרוא את ספרה החדש של אורלי לוק ,” מי מנקה את תקרת הזכוכית ?” זה לרוץ לבית הקפה הקרוב ולקנות לעצמך הפוך גדול בדיוק כמו שאתה אוהב . שתיית קפה היא עבורה מה שרכישת נעליים של מנולו בלנקו היא עבור קארי ברדשאו – צורך קיומי . אבל בעוד שנעלי סטילטו יוקרתיות הן מעין זריקת חמצן מרוכזת למוח עם הרבה מאוד הורמונים נשיים , קפה טוב הוא נשנוש הכרחי כדי שהיום שלך יעבור בכיף .

בכלל , אפשר לומר שיצרניות הקפה בעולם יאמצו בחום את הספר החדש , משום שאם רק פרומיל מאוכלוסיית העולם היו מתמכרים להנאות הקפה כמו אורלי לוק – כל שדרת השיווק של מפעלי הקפה הייתה יוצאת לפנסיה מוקדמת . יצרן קפה צריך רק לבדוק שהגנים של לוק ישכפלו את עצמם באופן קבוע כדי להיות סמוך ובטוח שמטעי הקפה שהוא נוטע עכשיו יניבו לו הרבה מאו ד כסף גם במאה ה -25.

במחשבה שנייה , אם המהנדסים של סוכנויות החלל מתלבטים באיזה מזון יש לצייד את האסטרונאוטים שהם מתכוונים לשלוח למאדים , הם יכולים לחסוך לעצמם הרבה מאוד שאלות במידה ויתייעצו עם לוק . התשובה תהיה מאוד פשוטה - קפסולות קפה בטעמים שונים ולצידם עוגת הבית . לפי התיאוריה שלה על , תזונה מהסוג הזה אפשר לחיות אפילו מאה שנה . ולעזאזל עם כל הירקות המשעממים .

שפחה של שבת

לוק , 48, היא ההוכחה לכך שאין אפשרות לנבא את העתיד . שורפות החזיות הסופרג ' יסטיות של תחילת המאה ה -20, שדמיינו את בנותיהן עומדות בראש אוניברסיטאות וממשלות , לא שיערו לעצמן שבעתיד יצוצו נשים אשר הדרישה הראשונה שלהן מהעולם היא קודם כל אספרסו קטן ואחר כך שיעזבו אותן בשקט , לפחות עד הרגע שבו ערפלי הבוקר הרובצים על המוח יתבהרו .

יש עוד סיבה מדוע לוק היא הוכחה לכך שאי אפשר לנבא את העתיד . אין שום דבר בהיסטוריה המוקדמת שלה שיכול היה להעיד על האופן שבו היא התפתחה . יותר נכון , אם הקירות של המקום שבו גדלה ובו התעצבה היו יכולים לדבר – הם היו שותקים מרוב מבוכה על ה " מוטציה הפרועה " שצמחה ביניהם .

היא גדלה בבית שמש והייתה נערה צעירה בזמן המהפך ההיסטורי שבו עלה הליכוד לשלטון . בית שמש של שנות ה -70 הייתה דומה לעיירות פיתוח אחרות שפוזרו ברחבי הארץ . עיירה קטנה וענייה , מנותקת ומעוטת אמצעים , נטולת הישגים , עם תחושות קיפוח עמוקות ודימוי עצמי נמוך .

כמו משפחות רבות אחרות גם אורלי לוק גדלה במשפחה ברוכת ילדים ( יש לה חמישה אחים ואחיות ), בבית שומר מסורת ופטריארכלי שבראשו עמד אביה , עמרם לוק ז " ל , שהיה פעיל ציבור בולט ואף שימש במשך שתי קדנציות כראש המועצה המקומית .

על בית שמש של אותם ימים כתב הסופר עמוס עוז בספר " פה ושם בארץ ישראל ". עוז היה מזועזע מהמפגש עם תושבי בית שמש ותיאר זאת כך : " ותוך שהם אומרים שצריך לתלות אותי , הדליקו לי עוד סיגריה ונתנו לי עוד קפה , ואתה קולט זעם כמו על בן משפחה שסרח , על בן שנטש את הדת ... לאחר שהוא מואשם כ " פרצוף מערך ", שואל עוז את בני שיחו הנסערים אם יש גם ' פרצוף ליכוד '. ' פרצוף ליכוד ? בטח : שחורים . פושעים . חומיינים . אספסוף . אלימות” .

לוק לא זוכרת כלום מהאווירה הקשה ששררה באותן שנים בבית שמש . היא מספרת כי בתיכון " פירסט " שבו גדלה הייתה שייכת לחבורה של " חנונים וילדי שמנת " כפי שהיא מכנה אותם , שלא היו שותפים לתחושות הקיפוח העזות . מה שיכול להסביר את החלטתה להצטרף לגרעין נח " ל ולעשות חלק מהשירות הצבאי בקיבוץ חולתא ובהיאחזות .

אמה של אורלי לוק , אחות במקצועה , היתה דוגמה למי שניהלה חיים של אשה עובדת לצד גידול ששה ילדים ועמידה לצד בעלה , איש הציבור . חלוקת התפקידים המסורתית בתוך משפחת לוק לא מצאה חן בעיני הילדה אורלי .

וכך היא מתארת את אחד מערבי השבת שבו התמרדה : “ אימא שלי שוטפת את הסמרטוט בכיור , סוחטת אותו בכל הכוח שנשאר לה ומניחה אותו לייבוש על הדלי הריק . אני מביטה באבא שלי , שכבר התקלח , ריח אפטר שייב אולד ספייס נודף ממנו . אני רוצה להגיד לו שנמאס לי להיות עבד של השבת המלכה הזאת , ושאמנם לכל מלכה יש שפחות אבל אני לא רוצה להיות אחת מהן ... ושזה לא הוגן שאימא עובדת כל היום והוא לא ... אבל כשאבא צועק שוב מהפרוזדור " “ שבת ! שבת !” אני לא מצליחה להתאפק יותר וביחד עם כמה דמעות סוררות אני פולטת : “ שבת , שבת ! יופי ! אבל למה רק אנחנו עובדות כל היום ומכינות את השבת שבת הזאת ? למה אתם לא עושים כלום ?”. וכאשר אביה עונה לה כי מדובר במצווה גדולה ושגם היא מוזמנת לבוא איתם לבית הכנסת היא חושבת לעצמה : “ בחלומות אני אשב עם כל הנשים הכנועות מאחורי הפרגוד כמו איזה טמאה ואציץ עליכם , בחלומות ".

קפה עם אוגר מת

היא התגלתה לראשונה לציבור הישראלי בעונה הראשונה של התכנית " אמא מחליפה ". שם נחשפה כאימא שלא עונה על שום הגדרה מקובלת במגזר : לא מבשלת , לא מכבסת , לא תולה , לא מנקה , לא עושה קפה ואת הסנדביצ ' ים לילדים היא קונה בארומה . ואם אתם שואלים על היחסים עם הבן זוג – סבבה , יש בן זוג תומך , מפרגן ואוהב .

מכיוון שקריאת התיגר על אורחותיה של המשפחה הקונבנציונלית נמצאת אצל לוק בדם , אפשר להבין שעבור מפיקי תכנית הריאליטי היא הייתה אוצר של ממש . להכניס אותה , על ה -178 ס " מ שלה ( בלי עקבים ), לגוב האריות של משפחת חקלאים החיה במושב מנותק בדרום , ולהצניח אותה למשך שלושה ימים תמימים לנעליה של אישה אחרת , מעין " יידישע מאמא ", המנהלת את ביתה ביד רמה ורוחב דעתה משתרע מהבישולים היומיומיים במטבח ועד הכנת הקפה המסורתית לעת ערב לבעל היגע . הפיצוץ הדרמטי היה מובטח .

על המפגש הטראומטי עם המשפחה החדשה היא כותבת כך : “ אני לא מצליחה שום אופן להירדם . אני בוהה כמו מטומטמת במאוורר שתלוי מעל לראשי ובודקת אם יש לי דופק . בקושי . הרגליים שלי נרדמו ... איזו אחריות כבדה נפלה עלי . כמה יצורים חיים תלויים בי כאן . מה אם אחד מהם ימות לי ? מה אם דווקא עכשיו יתפגר איזה דג ויצוף באקווריום ? והאוגרים ? והחתולים ? ויש גם כלבלב אחד . ומלא ילדים . איזו מועקה !”.

המשפחה אליה צנחה לוק במסגרת החלפת האמהות לא ידעה כיצד לאכול את היצור המשונה , שאפילו פסטה לא יודע לבשל . במושב אליו הגיעה , התופעה של אשה שאינה מבשלת הייתה בגדר חייזר , ועד אחד כזה שעדיין לא נולד .

על הרגע שבו התבקשה להכין קפה לאב המשפחה היא מספרת את הדברים הבאים : “ מתחשק לי לשפוך עליו את הדלי עם המים המטונפים . חצוף אחד . מחלק לי ציונים . חבל שקברנו את האוגר . על צלחת הייתי מגישה לו אותו לצד הקפה . איזה יום מחורבן עבר עלי . והאדון מצפה לקפה ".

ויש כמובן את האוגר . חיית המחמד האולטימטיבית , שהושארה כ " מתנה " לאורלי על ידי האמא אותה החליפה . מה תפקידה של חיית המחמד בסיפור הזה ? ובכן , היא כנראה מייצגת את חיי השיעבוד שלוק כל כך מתעבת . האוגר הסגור בכלוב , שמבלה את ימי בריצה מתישה על גלגל שאינו מגיע לשומקום , תלוי לחלוטין בבעליו ונזקק לתשומת לב בלתי פוסקת , שעולמו צר כעולמה של נמלה עמלנית , או במקרה של לוק , " כעולמה של אמא עמלנית ".

בשפה קולחת ומשעשעת מתארת לוק את חויותיה במהלך השבוע שבו שהתה במושב שבדרום , על התנסותה בעבודה בגן הילדים המקומי , ההתמודדות עם אב המשפחה " שמעון " ועם חמשת הילדים ובעיקר על הנסיון שלה להציג דמות של אימא שסדר היום שלה אינו מורכב מבישולים , נקיונות , עבודה , גידול ילדים וחוזר חלילה .

לאחר שהתכנית עלתה לאקרנים היא זכתה לתגובות רבות ומוקצנות . גלי הזעזוע שחלק מקהל הצופים בתכנית הריאליטי נקלעו אליהם הגיעו גם אל לוק וכאשר אנשים זיהו אותה לאחר שידור התכנית התגובות לא תמיד היו נעימות . היו כמה שהייתה דעה מוצקה ביותר על השלכות המסר הפמיניסטי של לוק על נשותיהם , כמו אותו מוכר חמוצים בשוק של ראש העין אשר המליץ לה להתרחק מדוכן הירקות שלו כי " היא הכניסה רעיונות לראש של אשתו של בעל הבית " או קריאות ה " עידוד " להן זכתה במהלך הסיור הקבוע בשוק הכרמל .

היו גם תגובות אחרות , מרגשות מאוד , כמו אותה אשה תימניה מבוגרת שחיבקה אותה קבל עם ועדה , או בחורה אלמונית מהצפון שמצאה את מספר הטלפון שלה , התקשרה וסיפרה לה כי בעקבות התכנית היא החליטה " לדבר " עם בעלה ולהסביר לו שעליו לקחת חלק במטלות הבית .

אושר קטן במרגו

כבר הבנתם שלא כדאי לערבב את לוק עם המושג " קונבציונלי ", זה פשוט בזבוז זמן גמור . את חייה היא מבלה ביישוב שריגים - ליאון , בבית עץ קטן וחמוד , מוקף בסבך ירוק של צמחים מטפסים ודק רחב הפונה אל יער אורנים מקסים . כאן היא חיה עם שלושת ילדיה ובן הזוג , דני .

היא יזמת בתחום האירועים ומחזיקה יחד עם שותפה את מתחם האירועים " מוזה " הפועל בקיבוץ רבדים . בספר היא מתארת הרפתקה עסקית נוספת , את הקמתו והפעלתו של בית הקפה " מרגו " ז " ל בקיבוץ צרעה .

" מרגו " אמור היה לפתור סוף סוף את אחד הקשיים הקיומיים איתם מתמודדת אורלי ביומיום – להשיג קפה מעולה . לטענתה , אין אפשרות להשיג קפה ברמה משביעת רצון ברדיוס של עשרות קילומטרים . למען האמת , רק כשהיא מגיעה לבית קפה מסוים בתל אביב היא מצליחה לטעום את הקפה עליו היא חולמת .

הקמת בית הקפה מגלה לנו פן אחר של האשה שמורדת במוסכמות – היא נחושה , אמיצה , ממוקדת במטרה , חרוצה ולא נרתעת ממאמצים גופניים . הגשמת החלום של בית קפה משלה מעניקה לה כוחות מחודשים . היא שוכרת מחסן עצים רעוע , סוגרת עיסקאות עם ספקים , משפצת את המבנה , מורחת שפכטל , צובעת , מנסרת ודופקת מסמרים .

" אני נראית נורא , אבל לא אכפת לי . אני מאושרת . אני מוכנה לעשות הכל בשביל לקדם את העניינים ... אני כבר קצרת רוח להגיע לשלב העיצוב , עד כדי שאני מוכנה גם לאכול את הטיח הזה אם זה יעזור במשהו ", היא כותבת .

יזמים עסקיים במיוחד בתחום המזון וההסעדה יכולים ללמוד הרבה מהסיפור על האופן שבו הוקם , הופעל ושרד בית הקפה " מרגו ". בזמן יחסית קצר זוכה בית הקפה להצלחה מרשימה . על ההתרגשות המפעמת בליבו של כל יזם כותבת לוק : “ אני מביטה בבית הקפה שלי והוא שוקק חיים . אנשים צוחקים ומתחבקים על מרפסת העץ שלי ... זוגות יושבים בשולחנות העץ הקטנים הצמודים לחלון הגדול לאורך בית הקפה . דמעות זולגות מעיני , איתי מביט בי , מחייך ומחבק אותי ".

בצד ההצלחה מספרת לוק על הקשיים בתפעול של בית קפה המצוי במגזר הכפרי : הקושי לגייס כוח אדם מתאים , חוסר יכולת לצפות היקף של קהל שמגיע , קשיים טכניים בתפעול המטבח , אורחים מעצבנים וגסי רוח , התמודדות עם המינהל , הפסקות חשמל ועוד .

הקשיים הללו גרמו לוק לשנות את מתכונת ההפעלה של בית הקפה , ולהפעיל אותו בעיקר בסופי שבוע וכמקום לאירועים . אך עדיין הוא נתקל במהמורות .

בחודש שעבר נסגר בית הקפה " מרגו " חוזה השכירות מול הקיבוץ הסתיים והם סירבו לחדש אותו , מספרת לוק בעצב . כיום היא מחפשת מקום אחר , שילהיב אותה ויצית את דמיונה באותו אופן שבו היא " נדלקה " על מחסן העצים הישן בקיבוץ צרעה .

בינתיים היא צוברת מחמאות על הספר שכתבה ומתכננת כבר את הספר הבא . נראה כי במטה יהודה צומחת לה סופרת מוכשרת , שנונה ומשעשעת . אם חיפשתם מתנה לחג או ספר שיעביר לכם בכיף את החופשה הקרובה , “ מי מנקה את תקרת הזכוכית ?” הוא אפשרות מומלצת מאוד .