צלילים צורמים בתחנת הדלק בנווה אילן

מדינת ישראל נתנה את מתחם תחנת הדלק בנווה אילן כפיצוי למרגל שלמה עמיר ז"ל, כחלק מהבעת תודה על שירותו המסור למען ביטחונה. בנו, עצמון עמיר, טוען היום: מפעיל המתחם, אורי יואלי, וחברת "דלק" עשו קנוניה נגדי במטרה לגרום לי למכור את החלק שלי במתחם

המפעיל של מתחם תחנת הדלק בצומת נווה אילן, אורי יואלי, וחברת "דלק" השוכרת את המקום, עשו קנוניה במטרה ללחוץ עלי למכור את החלק שלי ליואלי, כך טוען עצמון עמיר, בכתב תביעה שהגיש לבית המשפט. עצמון, שהוא בנו של בעל המתחם, שלמה עמיר ז"ל, טוען כי מזה שנים מתעלמים יואלי ו"דלק" מזכויותיו במתחם, כאשר כל ההכנסות של דמי השכירות והרווחים מהעסקים השונים במתחם תחנת הדלק זורמות לכיסו הפרטי של יואלי.

בכתב תביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי בלוד טוען עצמון עמיר כי הוא ויואלי הם בעלים במשותף של חלקה 28 בגוש 29541. מדובר במתחם מקרקעין, הידוע בשם נווה אילן, עליו בנויים, בין היתר, תחנת דלק, מסעדה, חנויות ואולמות מלאכה. לדברי עצמון, לא היה מעולם כל הסכם לחלוקה של המתחם, כך שהזכויות במבנים שהיו במתחם לפני שיואלי נכנס אליו והמבנים שהוקמו בו לאחר מכן, הן משותפות וחלוקת ההכנסות המתקבלות מהם צריכה להיות ביחס זהה לבעלותם בו.

התביעה של עצמון עמיר שבה וחושפת פרשייה מרתקת מתקופת מלחמת השחרור והשנים הראשונות שאחרי הקמת מדינת ישראל, בה מעורב אביו, שלמה עמיר ז"ל, והאופן שבו זכה בבעלות על המתחם. מרגל למען ישראל שלמה עמיר, נולד ב-1924 כאחמד מטאר, בכפר הערבי קולוניה ששכן מול היישוב מוצא עלית. אביו, עבדאללה מטאר, היה נודע בכוחו הפיזי הרב והטיל את חיתתו על כל האזור, זכה לכינוי "זוט" (בריון) ובבעלותו היו אדמות רבות.

הכפר קולוניה נשא על גבו את קלון מאורעות 1929, שבהן רצחו תושבים מהכפר את משפחת מקלף במוצא, ורק שני ילדים מהמשפחה נותרו בחיים, לאחר שמצאו מקלט בביתו של עבדאללה מטאר. אחד מהם, מרדכי מקלף, הפך ברבות הימים לרמטכ"ל השלישי של צה"ל. הבן, אחמד מטאר היה מיודד עם הילדים של היישוב מוצא, שגם הצמידו לו שם עברי – שלמה, ועד מהרה הפך לבן בית אצל אחת המשפחות ביישוב הקטן, משפחת אידלמן. במהלך מאורעות 1936, כשהוא בן 12 בלבד, הוא דאג להזהיר את תושבי מוצא מההתקפות שמתכננות הכנופיות הערביות. מלחמת השחרור, שבמהלכה נמלטו תושבי הכפר קולוניה, טרפה את הקלפים.

אחמד מטאר, אשתו ושלושת בנותיו נאלצו לעזוב את ביתם והוא התגורר במזרח ירושלים. הסכמי שביתת הנשק שנחתמו בין הצדדים היו עבורו כרעם ביום בהיר – בבת אחת הפך ביתו למקום שנמצא מעבר לגבול. מטאר חיפש קשר חזרה אל ידידיו היהודיים משכבר הימים, אל ביתו וגם אל האדמות הרבות שירש. הוא החל חוצה את הקווים ומבקר את משפחת אידלמן שגרה בירושלים. אז, כך נראה, החל הקשר שלו עם שירותי הביטחון של מדינת ישראל הצעירה.

במהלך שנות ה-50 ותחילת ה-60 שימש מטאר כמרגל של שירותי הביטחון הישראליים, בתחילה במזרח ירושלים, בזהותו האמיתית, ולאחר מכן במדינות ערב השונות, ביניהן תימן, תחת שמות שונים. הסיכון עבורו היה עצום ושירותי הביטחון הערביים דלקו אחריו, אך עצביו החזקים עמדו לו. ב-1962 היה מטאר קרוב להיחשף וב"מוסד" החליטו להחזיר אותו לישראל. הוא הגיע לישראל עם אשתו ושלושת ילדיהם שנולדו בינתיים. הוא בחר להתגייר, ואשתו הלכה אחריו. כך הפכה משפחתו של אחמד מטאר למשפחת שלמה עמיר. זמן קצר לאחר שהשלימו את תהליך הגיור נולד להם בן נוסף, עצמון, אשר כבר היה יהודי לכל דבר ועניין.

כמחווה לשירותיו עבור מדינת ישראל וכנגד מאות הדונמים שירש מאביו ועתה שכן עליהם קיבוץ צובא, העניקה מדינת ישראל למטאר אדמות בצומת נווה אילן, על הכביש ירושלים-תל אביב. הוא קיבל שתי חלקות, הראשונה ידועה כחלקה 28 בשטח של 3.2 דונם והשנייה קרקע הצמודה לחלקה הראשונה בשטח של כ-22 דונם הידועה כחלקה 25 .

באמצע שנות ה-60 בנה שלמה עמיר על חלקה 28 תחנת דלק ומסעדה אותם הפעיל בעזרת חברת "דלק". מלחמת ששת הימים, שבה נפתחו הגבולות, שבה וטרפה את חייו, כאשר הקשר עם בני המשפחה הפלסטיניים התחדש. הוא נחשב כ"בוגד" וארגוני הטרור הפלסטיניים שמו אותו כמטרה לחיסול, דבר שאילץ אותו להסתובב חמוש. הוא נחלץ מכמה ניסיונות לחסלו והדבר השפיע קשות על בריאותו, עד שנפטר ב-1977. הניסיונות לפגוע בתחנת הדלק המשיכו גם לאחר פטירת האב, ובמהלך ימי מלחמת לבנון הראשונה הטמינו מחבלים מכונית תופת בתחנה.

האחים מוכרים ליואלי

הקשר של משפחת עמיר עם אורי יואלי החל בשנת 1976, כאשר נחתם בין האב לבין יואלי הסכם שבו שכר יואלי מהאב את תחנת הדלק ואת מבנה המסעדה. עם פטירת האב, כשנה לאחר מכן, התברר כי את שתי החלקות הוא הוריש בחלקים שווים לשלושת בניו, משה , עובדיה ועצמון עמיר. הסכם השכירות המשיך ללא הפרעה, כשיואלי משלם את דמי השכירות לבנים היורשים. כך התנהלו הדברים עד לשנת 1996.

במהלך השנים 95-96 החליטו שניים מהבנים, עובדיה ומשה, למכור את זכויותיהם במתחם (חלקות 25 ו-28) לאורי יואלי, וכך הפך יואלי לבעלים של שני שליש מהמתחם בעוד עצמון עמיר נותר בעלים של שליש מהמתחם.

עצמון עמיר ניסה לערער לפני בית המשפט על מהלך הרכישה שבו מכרו אחיו את חלקיהם במתחם ליואלי. בשנת 1999 ערעורו נדחה על ידי השופטת איילה פרוקצ'יה, שקבעה כי לא הצליח להוכיח שהייתה לו זכות קדימה ברכישת החלקים משני אחיו.

בתביעה נוספת שהגיש עצמון עמיר, הוא טוען כי החל משנת 1998, היה לו וליואלי הסכם שכירות שנחתם עם חברת "דלק". במועד ההתקשרות, הייתה תחנת הדלק המבנה העיקרי במתחם. לטענתו, יואלי בנה במתחם מבנים נוספים (חנויות ומתקן לשטיפת מכוניות), מבלי לשתף אותו בהכנסות מהם ועל רקע זה נוצר ביניהם סכסוך.

בשנת 2008 תם הסכם השכירות עם חברת "דלק" ועצמון הודיע ליואלי כי הוא מבקש להיות מעורב בניהול המתחם והפעלתו. בהתאם לכך ביקש מהם לכנס ישיבה בה יוחלט כיצד ינוהל המקום ומה יעשה בו. לטענת עצמון, יואלי וחברת "דלק" התעלמו מזכויותיו במתחם, לא שיתפו אותו בהליכי משא ומתן, והתקשרו בהסכמי שכירות ביניהם, כשהם מעלימים ממנו כל פרט בקשר להתקשרויות אלו. מאז ועד היום, כך טוען עצמון, משלשל יואלי את כל ההכנסות מדמי השכירות של המתחם והמבנים בו לכיסו הפרטי מבלי להעביר אליו את המגיע לו.

יואלי נוהג בכל השנים האחרונות מנהג בעלים במתחם, טוען עצמון, בכך שפיתח את המתחם כרצונו ובכך שהוא גובה את כל הכנסות המתחם לכיסו. בנוסף, הוא מונע מעצמון כל גישה למתחם, למרות שמדובר במי שמחזיק בבעלותו שליש מהשטח.

"כל עניינו של יואלי הוא להשתלט על חלקת אבותי", טוען עצמון עמיר בכתב התביעה, “ לצורך זה, הוא מוכן לעשות כל דבר, המקדש מבחינתו את המטרה. משום כך, עושה יואלי כל הנחוץ על מנת לכרות את מטה לחמי, שהם ההכנסות שאני אמור לקבל מהמתחם".

עצמון, שסובל משורה של בעיות רפואיות בהן סכרת קשה ובעיות גב וברכיים, עבר בשנים האחרונות שלושה צנתורים, שבץ מוחי ובעיות לב. לטענתו, יואלי מאמין כי הוא יכול להתיש אותו בהליכים משפטיים וכך לבסוף ייאלץ למכור את חלקו במקרקעין. חלוקה ללא הסכמה כעת מנסה עצמון לנקוט ביוזמה לחלוקת חלקת הקרקע במסגרת הליך הנקרא "חלוקה בעין", במטרה להיפרד מהקשר עם יואלי. (חלוקה בעין, פשוטה כמשמעה, היא חלוקת המקרקעין בין השותפים, באופן שכל אחד מהם זוכה בבעלות עצמאית ונפרדת).

בא כוחו של עצמון, עו"ד קובי בן צבי, פועל כדי לקדם עבורו תשריט חלוקה לוועדה המקומית מטה יהודה שמטרתו להפשיר את הקרקע באזור חלקה 28 ולקדם בה תוכנית להקמת צימרים, מסעדות ובתי קפה. כהוכחה לטיבם של המהלכים שנקט יואלי במהלך השנים כנגד עצמון מביא עו"ד בן צבי את מכתבו של היועץ המשפטי של המועצה האזורית מטה יהודה לשעבר, עו"ד פנחס קובן, משנת 2006.

באותם שנים מינה בית המשפט שני עורכי דין ככנוסי נכסים למתחם בנווה אילן במטרה ליצור הפרדה וחלוקת נכסים בין עצמון ליואלי (מאוחר יותר בוטל הליך הכינוס). במקביל להתנהלות של הליך כינוס הנכסים ניסה יואלי לקדם תכנית חדשה למתחם, כשהוא אינו משתף בעניין את עצמון. ישיבה שנקבעה כדי להציג את התכנית החדשה באופן גלוי לפני עצמון בוטלה ברגע האחרון על ידי יואלי.

לאור זאת כתב עו"ד קובן מכתב חריף ביותר לנציג של יואלי במסגרת כינוס הנכסים, עו”ד יוסף ריכטר. “ביטול הישיבה ע"י מר יואלי...יוצרים רושם מסוים שאני מקווה שהוא שגוי...תמוה בעיני כי המטרה הראשונה לתקנון התכנית היא 'חלוקה שלא בהסכמת הבעלים'. מה קרה לכינוס הנכסים המשותף? ופסק הדין בהסכמה? קשה לי להבין את התועלת או התבונה בהכנת הצעת תכנית...”, כתב עו"ד קובן. "תכנון שלא בהסכמה של כבישים וייעודים נוספים על חשבון קרקעות השותף (עצמון עמיר, י.ר.) שאמור להיפרד ממרשך (אורי יואלי, י.ר.) נראה לי תהליך פוגעני, מסורבל ומיותר, שרק מזמין התדיינויות מראש. אין זו הדרך לזרז ולקצר הליכי תכנון", ממשיך עו"ד קובן במכתבו.

עו"ד קובן קובע במכתבו כי לאור התנהלותו של יואלי הוא ממליץ לעכב את הדיון בתכנית ואף להתנגד לקידומה בוועדה המחוזית לתכנון ובניה. קובן מוסיף כי על יואלי לתת את הדעת על כך שהוא מפר צווים שיפוטיים במתחם תחנת הדלק. “על מרשך לזכור כי כי השעון מתקתק לרעתו. מזה שנים הוא עומד בהפרה של צווים שיפוטיים שניתנו נגדו. כל עיכוב לא מוצדק ייזקף לחובתו בתיק פלילי בעתיד. בעבר מר יואלי תירץ את בפני את חוסר יכולתו להביא לרישוי עבירותיו, בדיעבד, בנימוק שאין הוא זוכה לשיתוף פעולה מצד השותפים למקרקעין בהליך הרישוי. אולם כיום, לפי המסמכים המונחים לפני...מר יואלי עצמו, הוא אשר מאריך, אם לא משבש ממש, הליכי תכנון שלא לצורך". בקרוב תדון הוועדה המקומית מטה יהודה בבקשה של עצמון, ובמידה ותאשר את בקשתו לחלוקה בעין, אולי יגיע הסכסוך בין הצדדים לסופו.

עיתון "בקיצור" פנה לאורי יואלי ולחברת "דלק"בבקשה לקבל את תגובתם על הדברים. יואלי: “טענותיו של עצמון עמיר לא ראויות לתגובה". יוסי צדיק, סמנכ"ל קשרי לקוחות בחברת "דלק"' אמר כי "אין לנו מה להגיב".