כביש המנהרות: דרוש פתרון מיידי

כ-200 אלף תושבים תלויים כיום בכביש המנהרות, אך סלילת הכביש עצמו לא הושלמה וכל תקלה גורמת לחסימתו. הפתרון: התגייסות כוללת כדי ללחוץ על משרדי הממשלה להשלים את העבודות

ביום חמישי שעבר נחסם כביש המנהרות (כביש 60) המוביל מצומת אל חאדר לכיוון ירושלים, עקב תאונת דרכים שבעקבותיה נחסם הכביש לשעות ארוכות. אין זו הפעם הראשונה שהכביש נחסם עקב תאונה וגם בימים כתיקונם הכביש פקוק בשעות מסוימות והתנועה בקושי זורמת. “נתקעתי בפקק בעקבות התאונה", מספר אחד מתושבי צור הדסה, "כשהבנתי שהכביש נחסם נסעתי דרך הכביש העוקף – וואלאג'ה, אך הכביש לא עמד בעומס הרכבים ולקח לי שעה וחצי להגיע לירושלים במקום עשר דקות”.
חסימה בכביש המנהרות משתקת כיום את התנועה לעשרות אלפי כלי רכב וזאת מכיוון שהוא משמש כעורק התחבורה הראשי לירושלים, לאוכלוסיה המונה מאות אלפי תושבים: תושבי שלוש רשויות עירוניות (אפרת, קריית ארבע וביתר עילית), שלוש מועצות אזוריות (מטה יהודה, גוש עציון והר חברון), חלק נכבד מתושבי בית שמש וכך גם תושבים מאזור דרום הארץ

כמות כלי הרכב הנעה על כביש המנהרות נמצאת בגידול מתמיד מזה עשר שנים, במהלכם גדל מאוד מספר התושבים ביישובים כמו אפרת, צור הדסה, ביתר עלית ורמת בית שמש. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הנכונים לשנת 2013, האוכלוסייה בגוש עציון והר חברון עומדת על כ-30 אלף איש, בבית שמש מתגוררים כ-85 אלף תושבים, בביתר עלית כ-50 אלף תושבים, במטה יהודה כ-50 אלף. בסך הכל היקף האוכלוסייה הישירה המשתמשת בכביש המנהרות כעורק תחבורה ראשי עולה כיום על 200 אלף איש. לעומת זאת, כביש המנהרות עצמו נותר כמעט לא שינוי ונשען על צוואר בקבוק צר ומוגבל של מנהרה אחת ונתיב אחד לכל כיוון. תקלה קטנה, תאונה או אירוע בטחוני משתקים את המנהרה ואלפי נהגים נידונים לנסיעה בדרכים חלופיות שהופכת את הנסיעה לסיוט מתמשך.
למעשה, התכנית המקורית של סוללי הכביש מבוססת על כביש דו מסלולי לכל כיוון ובו עוד שתי מנהרות ועוד גשר המקבילים למנהרות ולגשר הקיימים היום. בעיות תקציביות ומדיניות הם שמנעו את השלמת הכביש במלואו, על שני מסלוליו.
בעקבות התאונה משבוע שעבר עלה שוב מפלס התסכול אצל המשתמשים בכביש המנהרות והרשתות החברתיות התמלאו בהודעות מחאה ורעיונות ובהם עצומה המציעה לאסור על כלי רכב כבדים להשתמש בכביש, או לפתוח עוד עמדת בידוק במחסום הצה"לי. אך נראה שההצעות הללו אינן יכולות לפתור את הבעיה: לכלי רכב כבדים, אין דרך חלופית לירושלים (כביש 386 בר גיורא-עין כרם אינו אופציה מכיוון שהוא מלא בפיתולים, עליות וירידות) ופתיחת עמדת בידוק נוספת במחסום גם כן אינה רלוונטית, מכיוון שהעומס פשוט יעבור מהמחסום אל צומת רוזמרין בגילה.
כותב שורות אלו פנה בעבר אל המועצה האזורית גוש עציון, שהכביש נמצא בתחומה, וזכה לתגובתו של מהנדס המועצה, איציק רוזנברג, שהסכים עם עיקר הטענות והוסיף כי בשנים הבאות הלחץ על הכביש רק ילך ויגדל. “ההרחבה של כביש בגין עד גילה הופכת את הנסיעה לירושלים לאטרקטיבית יותר לתושבי מטה יהודה ובעיקר לתושבי בית שמש. בעתיד, כאשר הקטע האחרון של כביש בגין יגיע ממש לגילה יהיה לחץ כבד על צומת רוזמרין בגילה".
רוזנברג מספר, שישנה התקדמות קלה בנוגע להרחבת הכביש לשני נתיבים. “לאחרונה נערך תכנון מפורט לביצוע, תכנון עלויות ותקציב, ובעתיד יצא מכרז לביצוע, רק התכנון שהוגש עלה כמיליון וחצי שקלים, מה שמראה על רצינות ועל התקדמות מסוימת של הוצאת הרחבת הכביש אל הפועל". רוזנברג הפנה אותנו אל חברת 'נתיבי ישראל', האחראית על תשתיות התחבורה במדינה ומשם נמסר כי "מבדיקה שבוצעה מול גורמי המקצוע בחברה נמסר שהתכנית להרחבת כביש המנהרות לא קיבלה אישור של משרד התחבורה”.
על פי האומדנים הקיימים, עלות ההרחבה של כביש המנהרות כולל חפירה של שתי מנהרות וגשר נוסף תעמוד על כ-350 מיליון ש"ח, סכום לא גדול, בהשוואה להשקעה בנתיבי תחבורה אחרים. לדוגמה, העבודות שעושים היום בכביש 38 בין שער הגיא לנחם עולות 505 מיליון ש"ח, ועלות פרויקט השדרוג של כביש 1 בקטע שמשער הגיא ועד הכניסה לירושלים נאמדת ביותר משני מיליארד ש"ח.
התשובה, אם כך, היא הגברה של הלחץ הציבורי של כל תושבי הרשויות המקומיות על הממשלה במטרה לזרז את ההרחבה של הכביש. אם כל ראשי המועצות שתושביהם משתמשים בכביש יתאגדו אל מול משרד התחבורה, הלחץ על הממשלה יהיה משמעותי והנכונות של הפוליטיקאים במוקדי קבלת ההחלטות תהיה ניכרת יותר. כל שנותר זה לראות מי יהיה הראשון שירים את הכפפה.

יאיר לביא
[email protected]