דלג לתוכן העמוד
יום ראשון, 14 ביוני 2026
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

תנו לטבול בשקט

הטבילה במקווה אמורה להיות חוויה חיובית של טהרה דתית ורוחנית, אך בעתירה שהוגשה לאחרונה לבג"ץ טוענות נשים דתיות שהבלניות גורמות להן השפלה ורומסות את כבודן

מצוות הטבילה אמורה להיות חוויה נפלאה, מטהרת ומזככת. מקווה (לתמונה אין קשר לכתבה)

"טבלתי פעם במקווה ירושלמי ישן. ניסיונותי הנואשים להסביר לבלנית שאני מסוגלת לבדוק את גופי בעצמי לא הועילו. כשהייתי בתוך המקווה היא הרעימה עלי בקולה: יש לך איפור בעיניים! איך נכנסת ככה? הסברתי שאינני מתאפרת, ואין לי איפור בעיניים, ואולי אלה סימנים של חוסר שינה. אצלי את לא תטבלי ככה, צעקה ודרשה ממני לנקות את העיניים בשמן תינוקות. אמרתי לה, ששמן תינוקות, כמו כל שמן, צף במים, ולכן לא אוכל לטבול אחרי שימוש בו. אבל היא היתה שם למעלה, ואני למטה, מושפלת. ניקיתי את סימני חוסר השינה בשמן תינוקות ושטפתי חזק את העיניים. השמן והכלור התערבבו בדמעותי שזלגו בלא מעצור”. כך העידה נריה בן שחר, אחת מנשים דתיות רבות הדורשות חופש טבילה במקוואות. כלומר לאפשר להן להחליט בעצמן על מנהגי הטבילה שלהן.

לפי ההלכה היהודית, לאחר קבלת הווסת על האשה, ובאחריותה, לספור שבעה ימים נקיים ולטבול. הטבילה יכולה להתבצע בכל מקור מים חיים, ובצנעה. עליה לטבול את כל גופה, עד השערה האחרונה. כל אישה יכולה להעיד על כשרות הטבילה של חברתה; גם האיש רשאי להעיד על טבילת אשתו, אך האישה לא יכולה להעיד על עצמה בטבילתה.

חשוב לציין כי בעבור רבבות נשים הטבילה במקווה היא חוויה רוחנית נעלה. עם זאת, אחרות מעידות על מציאות אחרת בתכלית ודורשות לשנותה. "מצוות הטבילה אמורה להיות חוויה נפלאה, מטהרת ומזככת. אבל בעבורי מדובר בסיוט שלאחריו אני חוזרת בוכיה הביתה. קשה לי לעמוד ערומה בנוכחות אשה זרה, גם אם מדובר בבלנית"' כך סיפרה אחת הטובלות, "זוהי לא מחאה כנגד הבלניות. הן עושות עבודתן קודש, ופועלות בהוראת הרבנים. אנו מבקשות לשנות את הנהלים ולאפשר לנו לטבול בדרכנו. בנוכחות חברה למשל".

טובלות רבות מביעות תרעומת על כך שנדרשו לטבול מספר פעמים שונה ממה שהן נוהגות, אחרות על כך שתיחקרו אותן בשאלות אישיות ומשפילות. יש המביעות מחאה על מקוואות בהם לא מתירים טבילה לנשים לא נשואות. טובלת אחת סיפרה שהבלנית ביקשה ממנה להסתובב אליה לאחר הטבילה, כשהיא עירומה, בנימוק שהיא מבקשת ללחוץ את ידה. אחרות התלוננו על בדיקות פולשניות של ציפורניים, אוזניים, שיניים, עדשות וטבור והייתה גם עדות בדבר בלנית המתעקשת לגזוז את ציפורני הרגליים. במקוואות שונים אף נהוג לדרוש להסיר עגיל קבע, גילוח שיער או לשים כיסוי ראש בעת הברכה.

נוהל לשמירת פרטיות

בעקבת התלונות הרבות, באפריל 2014 פירסם המשרד לשירותי דת לראשונה נוהל לשמירת פרטיות הטובלות במקוואות ומנהגיהן. הנוהל קובע כי כל אשה רשאית לטבול כדרכה, וכי מטעמים של צנעת הפרט מנועות הבלניות מלשאול את הנשים שאלות בדבר מעמדן האישי, וכי אין להתנות את האפשרות לטבול במתן מענה לשאלות אלו. מאז פרסום הנוהל אכן יש ירידה במספר התלונות בשל פגיעה בפרטיות, אך עדין נותרה על כנה כפיית מנהגים וההכרח לטבול בנוכחות בלנית בלבד.

בחודש יולי האחרון, עמותת עתים ואיתה 13 נשים, הגישו עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק בדרישה לאפשר לטובלות במקוואות להחליט בעצמן על מנהגי הטבילה שלהן. לאחרונה ראיינתי את אחת ממובילות המהלך, רני חזון וייס, מזכ"לית תנועת ירושלמים, מורה ופעילה חברתית דתיה שחתומה אף היא על העתירה לבג"צ. לפני הגשת העתירה, חזון וייס וחברותיה נקטו בצעדים רבים, על מנת להשמיע קולן. הן קיימו הפגנה, הקימו עמוד פייסבוק בשם "תנו לטבול בשקט" שבו נשים מספרות על חוויותיהן מהמקווה, ואף הפיצו סקר אינטרנטי בו התבקשו נשים לספר על חוויית הטבילה שלהן. לדברי חזון וייס, 80% מהנשים שענו לסקר סיפרו כי היו מעוניינות לטבול לבד "אחרות סיפרו על טראומות שהן סוחבות איתן מהטבילה".

בעתירה לבג"צ מתוארים סיפורים פרטניים על פגיעות שהתרחשו במהלך טבילה במקווה, "כיום עומדות נשים רבות...במצב חסר אונים, בו במקום לעבור חוויה חיובית של טהרה דתית או רוחנית, עומדות הן בפני השפלה, רמיסת כבודן, חדירה לצנעת חייהן האישיים וכפיית מנהגים בניגוד לרצונן, וכל זאת בכדי לקיים מצווה דתית. זאת, עד כי במצבים רבים הנשים הטובלות נאלצות לבחור בין כבודן ופרטיותן לבין חיי זוגיות ומשפחה".

לדברי הרב שאול פרבר, ראש עמותת עתים, "כשם שהמדינה מספקת בתי כנסת, אך המתפללים נוהגים בפנים כמנהגם, כך עליה לספק מקוואות, אך אין זה מתפקידה לקבוע כיצד האשה תקיים מצווה זו או אחרת. בסופו של דבר זה ענינה הפרטי".

כאמור, על פי חוזר מנכ"ל של המשרד לשרותי דת- אישה אכן רשאית לטבול במקווה ציבורי גם ללא נוכחות בלנית. המציאות אחרת לחלוטין. לאחר שחקרתי את הנושא מסקנתי היא – נהלים יש, אכיפה אין. מסקנה זו רלוונטית גם לסוגיות רבות אחרות, לצערי. ובינתיים, בג"צ ידון בעתירה בחודש מרץ הקרוב. אולי גלגלי הצדק יקרבו אותנו למציאות בה המצווה היהודית העתיקה תהפוך לחוויה רוחנית נעימה בעבור כלל הנשים הטובלות.

 

(הנושא נידון בפינה החברתית ב"עושים סדר חדש", ערוץ 1, המוגשת על ידי הח”מ)

 

לילי בן עמי

בית זית

[email protected]

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?