ביורוקרטיה, פרוטקציה וסחבת

יש לכם עמותה ציבורית או מלכ"ר ואתם זקוקים לסיוע? המדינה מאפשרת לכם לפנות לקרן העיזבונות הממשלתית ולבקש מימון. לקרן יש תקציב של עשרות מיליוני שקלים בשנה, אבל הוועדה העומדת בראשה תעשה הכול כדי לא לחלקם, כך מזהיר היועץ איציק פלטק. משרד המשפטים: מדובר בהשמצות חסרות שחר

ביורוקרטיה מסובכת, פרוטקציות וסחבת – אלו הן רק חלק מהסיבות לכך שעמותות מעטות בלבד פונות לקרן העיזבונות של המדינה (או בשמה הרשמי, "הוועדה הציבורית לקביעת ייעודם של עיזבונות לטובת המדינה"). כמו במוסדות ישראליים אחרים, גם ועדת העיזבונות היא גוף מסורבל המתנהל ללא שקיפות מספקת ובסופו של דבר מקשה על הפונים הפוטנציאליים לפנות אליו. התוצאה: כ-1,500 עמותות בלבד פנו כל שנה בשנתיים האחרונות לקרן העיזבונות, וזאת על אף שמדובר במקור כספי מהימן ונחוץ שביכולתו לסייע לעמותות רבות ושונות ובכך לשפר משמעותית את חיי התושבים בישראל.

הויה דה-לה-רוזה שמגישי הבקשות נאלצים לעבור מתחילה כבר בשלב הגדרת הקריטריונים של הוועדה. בתיאוריה, כמעט כל עמותה (אם היא בת שנתיים ועם תקציב מינימאלי של 100 אלף שקלים לשנה) יכולה לפנות ולבקש מענק מוועדת העיזבונות. בפועל, מי שרוצה להבחן כמועמד לקבלת כספים מוועדת העיזבונות נאלץ להוכיח שהוא אינו סובל מעודף או גרעון תקציבי, לחתום על כל הטפסים ולעבור עליהם שוב ושוב מאחר והוועדה פוסלת בקשות רבות על סמך "שגיאה טכנית". הקריטריונים הנוקשים הביאו לכך שמדי שנה כ-400 עמותות נפסלות מ"סיבות טכניות".

לכאורה, הוועדה תעשה הכל כדי לא לחלק את כספי העיזבונות שניתנו למדינה. מי שצלח את שלב הגשת הבקשה יגלה כי זהו רק הצעד הראשון של מסע ביורוקראטי מתיש הנמשך כשנה, במקרה הטוב. מתוך כ- 1,500 עמותות שמגישות בקשות, רק כ-600 זוכות במענק ממוצע של כ-60 אלף שקלים.

אחת הסיבות לסרבול הבירוקראטי היא מבנה הוועדה, המנוהלת על ידי שבעה אנשי ציבור. שר המשפטים ממנה את חברי הוועדה, אשר מתבקשים להשתתף בשתיים או שלוש ישיבות בשבוע כדי להחליט מי יקבל את המענקים. משום שמדובר במאות בקשות, לכל עמותה מוקדשות דקות מעטות של דיון.

באופן מצער, הזמן המועט שחברי הוועדה מקדישים לבחינת הבקשות הוא רק הסימפטום לבעיה הגדולה יותר – הקריטריונים לקבלת ההחלטה. אין דעה מקצועית המובאת לוועדה, אין מפגש וביקור במקום הפעילות המרכזי של העמותה, אין הבדל בין פניה של עמותה ארצית וגדולה לבין עמותה מקומית וקטנה. ולמעשה הכלי היחיד שניתן לחברי הוועדה על מנת לקבל החלטות הרות -גורל מבחינתן של העמותות הוא התרשמות שטחית המבוססת על השורות הבודדות שנכתבו בבקשה על הפרויקט והארגון.

כאשר אין דרך אובייקטיבית לבדוק ולמדוד האם העמותה אכן תורמת לקהילה – מגיע תורם של הלחצים והקשרים האישיים. קל להבחין ברשימת מקבלי המענקים בשנים האחרונות שהציבור הדתי זוכה במענקים רבים וארגוניו זוכים ביחס מועדף, וזאת למרות שישנן אלפי עמותות חילוניות בעלות היסטוריה מוכחת של תרומה משמעותית לקהילה.

מי בכל זאת זוכה בעשרות מיליוני השקלים שהוועדה מחלקת מדי שנה? כשליש מכספי הוועדה הם כספים ייעודיים המוקדשים לנושאים ספציפיים כגון נטיעת עצים, תמיכה באלמנות, סיוע לעיוורים ועוד. רשימת העיזבונות המיועדים חייבת על פי חוק להיות גלויה למגישי הבקשות, על מנת שיוכלו לפנות לוועדה ולבקש כסף מעיזבון מיועד. באופן טבעי, ארגון העוסק בהכשרתם ואילופם של כלבי נחייה יפנה את בקשתו לעיזבון המיועד לסיוע לעיוורים, ולא לעיזבונות הכלליים. אולם, בפועל הוועדה מציגה את רשימת העיזבונות המיועדים המלאה לציבור באיחור רב, זמן מועט לפני מועד סיום ההגשה.

נוסף לביורוקרטיה המסובכת, וועדת העיזבונות סובלת מחוסר שקיפות ומסחבת. אין אפשרות לפנות ישירות למנהל הוועדה, יוסף שפר, אשר אינו משוחח עם אף פונה. הדרך היחידה לפנות לוועדה היא מייל או פקס, עובדה היוצרת סחבת בלתי נסבלת בתשובות לפונים. כתוצאה מכך, עשרות רבות של ערעורים מוגשים לוועדה כל שנה וארגונים רבים המחכים שנה לאישור המענק נאלצים לפנות לאחד ממשרדי הממשלה ולהתחיל מסע בירוקראטי חדש ומתיש שעלול להמשך חודשים ארוכים ואף שנים.

בעיה מהותית נוספת היא הגדרתה של הוועדה כגוף מחליט ולא כגוף המבצע. המשמעות: גם לאחר שהכסף אושר, הפונים נאלצים לכתת את רגליהם למשרד ממשלתי כזה או אחר לנסות ולקבלו. אנשי העמותות נעים הלוך ושוב בין הוועדה למשרדים, ממלאים טפסים כמו בסיפור קפקאי ובסופו של דבר ממתינים חודשים ארוכים עד שיוכלו לממש את המענק שאושר להם. התנהלותה של ועדת העיזבונות קפקאית עוד יותר לנוכח העובדה שמדינת ישראל מקבלת כל שנה עשרות מיליוני שקלים מאנשים שאין להם יורשים, או מכאלו שציוו לה את כספם. ההתנהלות הכושלת, חוסר השקיפות והסחבת בקבלת המענקים פוגעים בשירות לתורמים ובזכרם.

בהתחשב בנסיבות שתוארו, אין פלא שרק עמותות מעטות יחסית בוחרות לפנות לוועדה. גם בתקופה של מיתון וקושי לגייס תרומות מקרנות ותורמים פרטיים. כדאי מאוד שמשרד המשפטים ימנה וועדה לבדיקת התנהלות הוועדה. בינתיים יוסיף לה כוח מקצועי וישאיר בידה את שיפוט הפרויקטים וחלוקת הכסף תוך שקיפות מלאה.

איציק פלטק,
מומחה בייעוץ לקרן עזבונות

(חברת "גיוס משאבים" בבעלותם של איציק פלטק וסטייסי שחם קיימת מאז שנת 95'. החברה עוסקת בייעוץ, ליווי, הנחיה וכתיבה לעמותות ומלכ"רים בנושאי גיוס כספים. המשרד הינו הגדול והמוביל בישראל והוא עובד באופן קבוע עם עשרות עמותות, בתי ספר, ארגוני רווחה, מועצות מקומיות, ערים העוסקים בתרבות, אומנות, בריאות, דו-קיום ועוד.)

משרד המשפטים: השמצות חסרות שחר

להלן תגובת דובר משרד המשפטים בשם ועדת העיזבונות:

1. ב- 5 השנים האחרונות הליך הטיפול בבקשות מיום הגשתן ועד הודעת ההחלטות התקצר מכ- 20 חודשים לכ- 10 חודשים. הוועדה פועלת בשקיפות מלאה. כל החלטותיה למתן הקצבות מפורסמות ברשומות ובאינטרנט.
2. מספר העמותות הפונות לוועדה לא השתנה מהותית בעשור האחרון והוא עומד על כ 1600 (+/-10%).
3. הוועדה מחלקת מדי שנה את מרבית כספי העיזבונות. מרבית העמותות הפונות זכו בהקצבה. שיעור הבקשות שזכו בהקצבה בשנה האחרונה עלה מ- 48% ל- 53% = 801 בקשות זוכות.
4. הוועדה מתכנסת ודנה בבקשות בעונת הדיונים כ- 20 שעות בשבוע.
5. כל בקשה מועברת להמלצתו המקצועית של המשרד הממשלתי בתחומו היא עוסקת ורק לאחר קבלת ההמלצה ויחד עימה מועלית לשולחן הוועדה.
6. כאמור כל בקשה מועברת להמלצתו המקצועית של המשרד הממשלתי בתחומו היא עוסקת ורק לאחר קבלת ההמלצה ויחד עימה מועלית לשולחן הוועדה. אין כל לחצים וקשרים אישיים ואין כל אפליה לטובת המגזר הדתי. להפך, הבקשות שהגיעו מהמגזר הדתי זכו בממוצע בסכומי הקצבה קטנים מהממוצע הכללי.
7. רשימת העיזבונות המיועדים לבקשות 2011 פורסמה מייד עם פרסום ההודעה לציבור באתר האינטרנט כנדרש.
8. כל הפניות הכתובות מגיעות למנהל הוועדה אישית ונענות בו ביום. בנוסף, מנהל הוועדה משוחח עם כל פונה אשר לא יכול היה לקבל מענה מעובדי הוועדה. נוסף על כך, הוועדה מובילה בסקרי המשוב של מינהל היחידות המקצועיות.
9. ביחס לטענות כאילו "חוסר השקיפות והסחבת בקבלת המענקים פוגעים בשירות לתורמים ובזכרם" – כאמור, ההתנהלות הוועדה יעילה, יש שקיפות ואין סחבת.
10. משרד המשפטים בוחן כל העת את התנהלות הוועדה, הן ע"י נציג היועמ"ש למשרד (עו"ד יעל טייב) אשר נוכח בכל דיוני הוועדה ומפקח על פעולותיה, הן ביקורת פנימית, והן בסקרי משוב.
11. יצויין כי כותב המאמר (איציק פלטק) הוא הבעלים של חברת העוסקת בגיוס כספים לעמותות, דהיינו בעל עניין, אשר בעקבות אי זכייה בהקצבות עבור לקוחותיו וכן על מנת להשיג לקוחות (עמותות), נוהג לכתוב מדי שנה השמצות חסרות שחר כנגד הוועדה.