נשים - המתנה של גיל המעבר

נשים יכולות להתמודד עם תקופת המעבר בעזרת קשב פנימי, התמקדות במקורות המחזקים אותן ושמירה על איזון בין הצורך לתת לבין היכולת לקבל

לגיל המעבר יש שמות רבים: גיל המעבר (לאן אנחנו עוברות?), גיל העמידה (את עומדת עדיין?), גיל הבלות (בלויה, אני?). כשאת מגיעה, כמוני למשל, לגיל המתאים, את מתחילה לשאול שאלות ולהבין שבעיקר חסר לי מידע.

לקראת מה אני הולכת? יש עובדות חד-משמעיות: הגוף שלי משתנה, האפשרות להיות שוב בהיריון ולהביא ילד לעולם הולכת ומתרחקת, מצבי הרוח סוערים מדי והצורך בביטוי לעיתים חוצה את גבולות הטקט.

התרבויות השונות מציירות תמונה קשה על אשה בגיל הבלות: זקנה בלה, חרוצת קמטים כמו אדמה יבשה, רחמה לא פעיל, שדיה נפולים והיא חסרת לחלוחית. לא יכול להיות, אני אומרת לעצמי, צברתי כל כך הרבה ידע וניסיון ומכאן להידרדר למעמד של מי שעבר זמנה, לא יכול להיות.

תבונת הגיל

לצערי, אמי או סבתי לא התנדבו להסביר ולהדריך אותי במידע שחסר, יש דברים שלא מדברים עליהם וזה אחד מהם. בעזרתה האדיבה של הכוהנת הגדולה כריסטיאן נורת'רופ (מחברת הספר "גופה של אישה - תבונתה של אישה") גיליתי שלגיל המעבר רצוי להתייחס כאל שלב טבעי, כמו קבלת הווסת הראשונה, ההיריון והלידה.

הספר מציג גישה אחרת לגיל המעבר: בהבנות ובתובנות החדשות ובשינויי הגוף שלי קיימת מתנה שאותה עליי לגלות. הגילוי הזה הוא מיוחד לכל אישה ואישה, חיבור עמוק למי שהיא ולמה שרכשה עד כה. דווקא תקופה זו מציעה אפשרות להתחדשות, לשינוי עמוק בתפישת העצמי ובראיית העולם.

כריסטיאן מתארת בספרה: "בתרבויות העבר הייתה העלמה הצעירה פרח, האם הייתה פרי והאישה המבוגרת - זרע. הזרע הוא החלק המכיל בתוכו את הידע, את הכוח ואת הצופן של כל החלקים האחרים. תפקידה של האישה לאחר הפסקת הווסת הוא לשוב ולזרוע בקהילה את גרעין האמת והתבונה שלה".

אני גיליתי שבתקופה זו יש להתייחס ביתר כבוד לכוחות העומדים לרשותי, עליי להשתמש בהם בתבונה. עלי למצוא את האיזון בין היותי בת זוג, אישה, אמא, בת, נכדה ובין חיי המקצועיים – העבודה שלי שיש בה כל כך הרבה נתינה. מציאת האיזון בין המגמה פנימה והחוצה הופכת להיות קריטית לקיומי ולבריאותי הפיזית והרגשית.

בכל אבחון של אישה לקראת תקופה זו יש לזהות את הכוחות העומדים לרשותה, לנסות ולדייק את מימוש הידע והניסיון שהיא אספה בדרכה הייחודית, כדי שתוכל למצוא את הדרך להעביר ידע זה הלאה, למתאימות למסע שלה.

חיזוק ומניעה

גיל המעבר אינו קורה בהפסקת הווסת אלא מתחיל בתחילת שנות ה-40 ונמשך בין 8 -13 שנים (בין הגילאים 42-55). הפסקת הווסת נתפשת ע"י הרפואה המערבית כמחלה של חסר, השחלות מפסיקות בייצור האסטרוגן והאנדרוגנים כמו DHEA וטסטוסטרון האחראים על תגובה מינית, תשוקה ורווחה כללית. אך ידוע שאנדרוגנים אלו מיוצרים במקומות נוספים בגוף בבלוטת האדרנל, בעור, ברקמת השומן בגוף, בשרירים ובבלוטת האצטרובל. כאשר יורד ייצור ההורמונים בשחלות חלה עלייה בייצור האנדרוגנים במקומות אחרים.

יש לזכור שב-1900 תוחלת החיים של נשים בעולם המערבי הייתה 48 שנים. לעומת זאת כיום נשים חיות עוד 35- 40 שנה לאחר הפסקת הווסת. כדי להפיק את המירב מהשינוי של גיל המעבר יש לחשוב על התהליך שבמהלכו האישה תיצור את הגוף הבריא שהיא זקוקה לו כדי להתקיים. שנות ה-40 היא תקופה טובה להתרכז בחיזוק ובמניעה של בעיות שעלולות להתגבר לאחר הפסקת המחזור.

לכן ברמה הטיפולית נמליץ לטפל במערכת ההורמונאלית עוד לפני הפסקת הווסת, כמו שנמליץ על טיפולי הכנה לפני הכניסה להריון. יש לחזק ולהרגיע את מערכת העצבים עם דגש מיוחד על איזון וחיזוק בלוטת האדרנל.

חלק מהתסמינים של גיל המעבר קשורים בחוזקה של בלוטת האדרנל. אצל אישה מאוזנת בלוטת האדרנל תיקח חלק בייצור ההורמונים. לצערי הרבה נשים מגיעות לגיל המעבר כשהאדרנל שלהן שחוק וחלש כתוצאה ממתח רגשי לאורך זמן וחסכים תזונתיים.

איזון רגשי

לצורך איזון נמליץ בטיפול במערכת הרגשית המיוצגת בצ'אקרות, זו המשפיעה על המערכת הרגשית (מצבי רוח), זו המשפיעה ישירות על הבלוטות ההורמונאליות. העלאת המודעות לתהליך הרגשי והפיזי תוך כדי טיפול באלמנט האש המייצג את גילאי הארבעים, נתינת לגיטימציה לשינוי של הגוף הנשי (בהקבלה לשינוי העובר על הנערה בגיל ההתבגרות) והחשיבות של מציאת האיזון בין תפקידיה השונים של האישה.

טיפול בצ'אקרת הגרון יתייחס למיקוד בביטוי הוורבלי. על האישה להשמיע את קולה, להתחבר לאומץ להשמיע את מחשבותיה, את רצונותיה. כאשר נשים עושות זאת אי אפשר לעמוד בפני עוצמתן ויופיין.

התייחסות טיפולית מיוחדת תוקדש לבלוטת התריס המיוצגת בצ'אקרת הגרון. זוהי תקופה בה הבלוטה יוצאת מאיזון כתוצאה ממצבי מתח מצטברים ותסכול. הצ'אקרה המקבילה – צ'אקרת המין והיצירה זו המשתקפת בשחלות וברחם זקוקה לעידוד וחיזוק ודרכה האישה תמצא את הדברור החדש הרוצה להיוולד החוצה.

לסיום אמליץ לנשים בתקופה זו להיות בקשב פנימי, להתחבר ולמצוא את מה שתומך בהן, מחזק, ונותן להן כוח, למשל, קבלת טיפולים שונים בצורה אינטנסיבית יותר. לרוב, נשים בגילאים אלו עייפות ושחוקות מתמיכה באחרים וזה הזמן למצוא את האיזון בין המגמה היוצאת החוצה – לתת, לבין המגמה להתכנס פנימה - היכולת לקבל ולהתמלא בכוח.
 

עדי אסף, מטפלת במגע ורפלקסולוגיה

מכללת רידמן

www.reidman.co.il