אישית לוחצת

אל תקרעו את החבל ! על המנהיגות הנוכחית של צור הדסה ליצור מסלולים של שיתוף פעולה וזהות אינטרסים עם המנהיגות של מטה יהודה ולא למתוח את החבל

לאחרונה גברו הקולות בהנהגה של צור הדסה הקוראים לקדם "ניהול עצמי" ליישוב. מי שמקדם את הדרישה הוא יו"ר ועד היישוב, שלומי מגנזי, שנתמך על ידי הקואליציה שבראשה הוא עומד.

הטענה של מגנזי היא כי הייתה הסכמה בינו לבין ראש המועצה, משה דדון, לקדם מתכונת ניהול אחרת ליישוב. במתכונת החדשה, כך טוען מגנזי, מקבל ועד היישוב סמכויות ניהול עצמי ובהם תקציבי פיתוח, שיאפשרו לקדם פרויקטים רבים שכעת "תקועים". בין הפרויקטים ניתן למנות את השלמת הבנייה של הבריכה, מרכז החוגים, מבנה קבע לצופים, ביצוע כיכרות בכניסות ליישוב ומיתון התנועה בכבישים.

לכל בר דעת ברור כי המועצה האזורית מטה יהודה נמצאת במשבר עמוק. מעצרו של ראש המועצה בדצמבר 2015 והרחקתו מהניהול השוטף, המסמכים והמחשבים שנתפסו, עשרות עובדי המועצה שזומנו למסור עדות וחקירות המשטרה שעדיין לא הגיעו לשלב של מיצוי, הביאו לעצירת פרויקטים רבים. התנופה שבה הייתה נתונה מטה יהודה בשבע השנים האחרונות נעצרה בחריקת בלמים.

המנהיגות הנוכחית, בראשותו של מ"מ ראש המועצה, ניב ויזל, עושה כמיטב יכולתה לנהל את הארגון, שבו יש כאלף עובדים ותקציבו השנתי עומד על 400 מליון שקלים, לא כולל תקציבי פיתוח. אין אלה מלים מן הפה אל החוץ! ויזל עושה ימים כלילות במטרה להחזיר את הצבע ללחיים של הארגון, שעובדיו עברו שבר גדול והיכולת שלהם לקדם פרויקטים קיימים נמצאת תחת סימן שאלה, שלא לדבר על יוזמה לפרויקטים חדשים.

הלחצים הגדולים שבהם נמצאת המנהיגות הנוכחית של המועצה זקוקים לתמיכה רחבה מהציבור. ניהול של מועצה אזורית כה גדולה, על 57 יישוביה, הוא סבוך ומורכב ביותר ודורש מיקוד רב ו"שקט תעשייתי". מארג כזה הכולל קיבוצים, מושבים, כפרים ערביים ויישובים קהילתיים, ושטח המקיף למעלה מ-500 אלף דונמים דורש קבלה של עשרות החלטות קשות מדי יום.

לתוך ההמולה הזו יוצק מגנזי תביעות ל"ניהול עצמי". עד כמה זה נבון בעת הזו לחולל "משבר" מול ההנהגה הקיימת של מטה יהודה? בעבר תמך מגנזי ב"עצמאות לצור הדסה". זה הטיקט איתו הוא רץ לבחירות. רק לאחר שהתברר כי הסיכויים שצור הדסה תהיה מועצה מקומית הם אפסיים ולעומת זאת, הסיכונים שצור הדסה תהפוך להיות שכונה בבית שמש או בירושלים הם רבים מאוד – רק אז הוא שינה את עמדתו.

מגנזי מצהיר כי הוא דוגל בהישארות של צור הדסה במסגרת של מטה יהודה. הדגל שהוא מרים נושא עליו את הכיתוב "ניהול עצמי". אולם, מה המשמעות ב"ניהול עצמי"? מגנזי מדבר על תקציבי פיתוח, אך כיצד הוא יפקח על הביצוע שלהם? האם ועד צור הדסה יקים לעצמו מחלקת הנדסה? האם ועד צור הדסה יעסיק פקחי בניין? מי יחתום על ההמחאות בנות עשרות מליוני השקלים לקבלנים השונים?

צור הדסה זקוקה למטה יהודה כדי לשמור על איכות החיים הנוכחית שלה. האיום בסיפוח של היישוב הוא אמיתי וקרוב. על המנהיגות הנוכחית של צור הדסה ליצור מסלולים של שיתוף פעולה וזהות אינטרסים עם המנהיגות של מטה יהודה ולא למתוח את החבל עד שייקרע. ניתן בהחלט לקדם מתכונת של "ניהול עצמי" בדרך של הידברות ובהחלט יש עם מי לדבר.

יובל רובין

[email protected]