"נכנסתי לשריון בלי אופי ויצאתי עם אופי של ברזל"

מכתב השריונר מהר אדר ל-86 הסרבנים: אין לי מושג מי אתם, תדעו שהפסדתם, שריון זה משפחת לוחמים אחד אחד

לפני הצבא שיחקתי כדורגל מקצועי והתכנון שלי היה להמשיך בכך. לאחר מחשבה מרובה הבנתי שאתרום יותר בצבא בתור לוחם. חיל השריון קרץ לי, לא כי זה היה חיל נוצץ. היה בשריון משהו שמשך אותי ואי אפשר להסביר זאת, עד שלא תהיה גם אתה חלק מזה.

למשל, הצוות שלך. אתה יכול למצוא את עצמך ביחד איתו 72 שעות במארב וקופא מקור (אין חימום בטנק), או מזיע עד עמקי נשמתך אבל אתה יודע שלא משנה מה, אם לא יהיה לכם אחד את השני - הטנק, המכונה המטורפת הזאת שאפשר להוציא ממנה כל כך הרבה, פשוט לא תהיה יעילה.

לגבי היציאות, הייתי בקו עם גולני וצנחנים וזה בדיוק אותן יציאות, זה המון משימות משולבות של חי"ר ושריון, כאשר האחד משלים את השני - אנחנו צריכים אותם, והם גם אותנו.

הכל בנוי מדעות קדומות וסטריאוטיפים על חיל השריון. אני מניח שזה מגיע כי הוא אולי החיל הכי שחור בזמן תרגיל או מלחמה. אנחנו בתוך הטנק והחי"רניקים מדלגים להם ממקום למקום. נכון, אנחנו הרבה יותר מוגנים אבל תן לי חי"רניק אחד, שאחרי ימים ולפעמים גם שבועות של תרגילים או מלחמה, הולך ומטפל בכלי שלו, ללא מנוחה לפני זה.

אחרי מבצע 'צוק איתן' הרבה חיילים הגיעו למסקנה שהייתה ידועה לכל שריונר - בלי הטנקים לא היה אפשר לעשות כלום.

ואם מדובר בקנה מידה של חי״ר בהשוואה לשיריון, לא סתם אומרים שטנק אחד זה כוח אש של פלוגת חי״ר שלמה. כשתראו מכת אש של פלוגת חי״ר זה יהיה נחמד ואולי קצת יכאב באוזניים, אבל כשתראו ותשמעו טנק אחד יורה פגז (גם הפגזים הכי מתקדמים) לא תוכלו להסביר מה עובר לכם בגוף.

להיות חלק מחיל השריון זה אולי להשתייך לכומתות השחורות, אבל גם להיות בחיל שהוא שיא הטכנולוגיה, ללמוד מה זה להיות רע לחבר לצוות שלך ולקבל מוסר עבודה שבשנים של עבודה לא מקבלים.

אין ולא יהיו כמו שיריונרים, תמיד צנועים ותמיד מבצעים את הכל בשיא המקצועיות וברוח טובה. משפחה.

ול-86 הסרבנים, לא אקלל ולא אוריד מערככם כי אין לי מושג מי ומה אתם, אז רק שתדעו שהפסדתם. שריון זה משפחה אחת גדולה, זה לוחמים אחד אחד ולפני הכל בני אדם, עוצמה אנושית.

אני נכנסתי לשריון בלי אופי בכלל ויצאתי עם אופי של ברזל.

ומילה לפני סיום: האדם שבטנק ינצח.

סמ״ר יונתן פוליאקין

גדוד 46 חטיבה 401

תושב הר אדר