איפה אולם הספורט שהבטחתם ?

ניב ויזל ובני אלירז, הדברים שלהלן מופנים אליכם אישית,

ביום ראשון, ה-11 בדצמבר 2016, לפני כמעט 8 חודשים, הוזמנתם למפגש עם תושבי צור הדסה כדי לקדם את הקמת אולם הספורט המקורה ביישוב. ילדים, נערות ובוגרים מקבוצות כדורסל, טניס שולחן, התעמלות קרקע ועוד עלו לפניכם אחד אחד והציגו את הישגיהם ביישוב שמונה כמעט 10,000 תושבים, אך ללא אולם ספורט.

ואתם – התרשמתם, התרגשתם, הבנתם את הצורך, אפילו עמדתם והבטחתם: בצור הדסה יקום אולם ספורט מקורה. זו לא בעיה של תקציב, אין בעיה של אישורים, קצת ביורוקרטיה והדחפורים עולים על השטח, ככה אמרתם. 8-9 חודשים מהיום – יש לכם אולם ! מחיאות הכפיים הרעידו את האולם ואת הלבבות.

כמה תמימים היינו.

גם ותיקי הספקנים שבינינו (ואני ביניהם) חשבו שהפעם זה סופי. זהו. האולם יקום. במהרה בימינו אלה. לא להאמין. בשנה הבאה לא נצטרך לשחק כדורסל ב-0 מעלות, או ב-40, יהיה לנו מקום להתכנסות קהילתית, נוכל להתחרות בליגות ארציות. אשכרה עומד לקום אולם.

אנחנו האמנו לכם. ואתם...אתם הבטחתם – ונעלמתם. צללתם אל תהום הנשייה. והבטחותיכם יחד אתכם.

לא רק שלא קרה כלום מאז, אף אחד מכם גם לא טרח לספר לנו מה קורה או לא קורה, לעדכן אותנו – יש קשיים, אין קשיים, כלום. נאדה. גורנישט. כי פוליטיקאים כמוכם מצטיינים בלפזר הבטחות, ואחר כך להיעלם. אבל, דעו לכם שאנחנו זוכרים גם זוכרים.

הרשיתם לעצמכם לעמוד מולנו, להבטיח הבטחות שצולמו, תועדו, הוקלטו, ולהעביר אותנו כמו דף במחברת, כי מה זה בשבילכם להבטיח הבטחות בפני כמה מאות תושבים פראיירים. קטן עליכם.

אז עכשיו תורנו להבטיח:

לא נשכח לכם ולא נשכח אתכם! אתם חרוטים בליבנו עמוק בתור אלה שהבטיחו ולא קיימו. בהזדמנות הראשונה שבה תבקשו את אמוננו – נראה לכם עד כמה אנחנו זוכרים אתכם.

ודרך אגב: שלד הבריכה כבר סוגר שנתיים עוד מעט. אבל זו כבר הבטחה של מישהו אחר. אותה אנחנו כבר לא מצפים שתקיימו.

ניר פנסו

צור הדסה

מהמועצה האזורית מטה יהודה נמסר בתגובה: "המועצה מתחילה בימים אלה בתהליך התקשורת עם קבלנים לטובת הקמת האולם לאחר שרק לאחרונה אושר התב״ר ממשרד הפנים, שהינו תנאי הכרחי להקמה"