מטה המהפכה
במטה יהודה קמה תנועת תושבים, 'מטה 57', שצוברת במהירות אהדה ותמיכה ברחבי המועצה. ארבעה פעילים מדברים על המטרות: נעצור את ההתנהלות של "הפרד ומשול" ונשנה את מערכת היחסים בין חברי המליאה לבין ראש המועצה
הם לא כל כך צעירים, רובם בסביבות ה-40, אבל התיסכול שלהם, הכעס, הביקורת שבצידה תביעה חד-משמעית לשינוי, מזכירה רוח צעירה בהרבה. הם מדברים במונחים של "שינוי סדר היום במועצה" ושל מהפיכה בוועדים המקומיים, הם מדברים על טיפוח הדמוקרטיה בתוך היישובים ועל שינוי מערכת היחסים שבין ראש המועצה לבין חברי המליאה, והלהט שלהם מזכיר את הרוח שהובילה את "מחאת הקוטג' " שהסעירה את המדינה לפני כמעט עשר שנים.
את המחאה החברתית של 2011 הובילו צעירים שמחו על יוקר המחיה המטורף ועברו לגור באוהלים ברחוב במחאה על המחסור הכרוני בפתרונות דיור. המהפכנים של מטה יהודה שונים מהם באופן מהותי, מהסיבה הפשוטה – מדובר בבני מעמד הביניים, בעלי הכנסה מעל הממוצע החיים בבתים צמודי קרקע. אז אולי המחאה שלהם ראויה לשינוי קל ולכינוי 'מחאת הקוטג'ים', אבל אל תטעו בנימה המשועשעת הקלילה לכאורה שמשתמעת מהכינוי הזה. הבורגנים הצעירים האלה, שבנו לעצמם 'בית חלומות' באחד מיישובי מטה יהודה דורשים לעצמם את איכות החיים שהם חלמו עליה ושלדעתם מגיעה להם בזכות.
תופעה פוליטית
אין ספק שההתגייסות של תושבים במטה יהודה לפעילות במסגרת 'מטה 57' היא תופעה יוצאת דופן בנוף הפוליטי המקומי. בכל תולדות מטה יהודה לא קמה תנועת מחאה רחבה ומקיפה כל כך, שמאחדת שורות בין תושבים של יישובים שונים, ממגזרים שונים ומציבה מטרות-על שמתרוממות מעל האינטרסים הצרים של יישוב מסויים או של מגזר מסויים.
זוהי תנועה עממית בעלת מטרות פוליטיות ברורות שמסרבת להזדהות עם אחד מהמועמדים. מבחינות רבות זוהי רוח של שינוי מבורך שרבים מבין תושבי המועצה מייחלים לו מזה שנים.
אלעד גרינברג הוא ממייסדי המטה. "זה התחיל מטלפון שלי לשני מבית נקופה והמהירות שהדבר הזה תפס. אין דמיון בין הפעילים, לא בגיל, לא ביישוב ולא בחברות באגודה. למרות זאת, אנחנו חוזרים ושומעים בכל יישוב שרוצים להיות חלק מהדבר הזה".
'מטה 57' הוקם בסך הכל לפני כחמישה חודשים אך ההשפעה שלו מורגשת מיד. לא רק בנסיונות הבחישה של המועמדים לראשות המועצה בו (נסיונות שנדחים על הדף, לדברי הפעילים) אלא גם בהישגים משמעותיים.
לדוגמא, ההישג במניעת מבול הפלריגים (יריעות הפרסום הפוליטיות) שמאפיינים את מערכות הבחירות בארץ. "דיברנו עם המועמדים ושאלנו אותם, איך זה שהם יעשו משהו שפוגע בסביבה והוא גם לא חוקי? קבענו סטנדרט שלא יהיו פלריגים על מתקנים ציבוריים והתחלנו לפרסם את זה. מי שתולה – כאילו יורק עלי בפרצוף. היו כאלה שניסו להתחמק, ואמרו שאין להם שליטה על התומכים שלהם. אז אמרתי להם שמי שאין לו שליטה על התומכים שלו בנושא הפלריגים – איך הוא ישלוט במועצה?", מספרת עינת הלוי-לוין. התוצאה המבורכת היא ירידה ניכרת בהיקף הפלריגים בשטח הציבורי ותרומה משמעותית לאיכות הסביבה.
למפגש שלי עם פעילי מטה 57 מגיעים ארבעה: איתן חברוני (42) ממושב נחם, דרור גליד (37) ממושב בית נקופה, אלעד גרינברג (42) ממושב מבוא ביתר ועינת הלוי-לוין (39) ממושב אדרת. אלעד הוא יו"ר הוועד המקומי במבוא ביתר ודרור חבר ועד מקומי בבית נקופה. אנחנו יושבים על המרפסת של עינת, המשקיפה מערבה אל הגבעות הירוקות של שפלת יהודה, ברוח קלילה של שעת בין ערביים נעימה. לכאורה, אווירה שלווה ופסטורלית אך בפועל הקבוצה שמולי נושאת תסכול רב מהמציאות שבה הם חיים.
- למה בחרתם לפעול במסגרת מטה 57 ?
חברוני: "באתי למפגש באביעזר ואהבתי מאוד את התכנים. לראשונה מדברים בשפה אחרת ממה שהורגלנו והרגילו אותנו עד היום. אני מכיר את ההתנהלות במועצה. במשך שנים אני מנסה לקדם את הספורט והתיירות במטה יהודה ונתקל באטימות והתנגדויות. למשל, שלא רוצים לעבוד מול עמותות. משום מה, הצלחתי הרבה יותר בעיריית בית שמש, שם ידעו לקבל את ההצעות שלי ושם הקמתי את עמותת רוכבי שמשון, וקיבלתי עבורה תקציב. לא יודע למה מטה יהודה לא ידעו איך לאכול אותנו".
עינת: "באתי משליחות של חמש שנים בוויאטנם. זו מדינת עולם שלישי ונחרדתי לראות שהמצב במטה יהודה יותר קשה משם. למשל העובדה שיש יישובים שעדיין משתמשים בבורות ספיגה ואין מערכת ביוב מרכזית. אומרים שזו מועצה מתקדמת, שמובילה באיכות החיים. אני מכירה את השלטון המקומי בארץ ואנחנו הרבה מאחור".
- מה אתם רוצים להשיג במערכת הבחירות הנוכחית?
אלעד: "רוצים לשנות את המהות הכללית של ההתנהלות. אנחנו לא נגד אף אחד מהמועמדים. אנחנו באים לשנות את סדר היום. המציאות במועצה צריכה להשתנות. דרסטית. עד היום אנחנו רגילים שפותרים בעיות באופן ספציפי לכל יישוב, על בסיס מה שהנציג במליאה מצליח להשיג ליישוב. אי אפשר להמשיך ולהתנהל ככה. אנחנו המועצה הכי חשובה בארץ. לא יכולה לעבוד בשיטות של פעם. צריך להוציא אנשים החוצה מהבית. צריך שאנשים טובים ירגישו שהם יכולים להתמודד לוועדים המקומיים ולמליאה".
דרור: "אף אחד לא מבין מה התפקיד של חבר מליאה. רוב חברי המליאה לא מבינים את התפקיד שלהם. הם חושבים שהתפקיד שלהם הוא לייצג את היישוב. בפועל, הם צריכים לייצג את המועצה כמו דירקטוריון ולהסתכל מלמעלה על הצרכים של כל התושבים במועצה".
- מה גיליתם במפגשים שלכם עם תושבים?
אלעד: "בחוגי הבית אנו רואים אנשים בהלם. אנחנו מגיעים עם מצגת מסודרת ושומעים דברים שלא היו ולא נבראו. באחד היישובים הסבירו לנו שלא צריך נציג במליאה כי יש מישהו בתפקיד כבר 15 שנה. ביישוב אחר אמרו לנו שיש ועדה מסדרת לבחירות לוועד המקומי. הסבירו לכולם, עדיף שתשבו בבית כי יש מישהו שדואג לכם. עדיף גם שלא תדברו עם השכנים. אם אתם צריכים משהו – תרימו טלפון לנציג. יש תודעה שהיישוב מסתיים בשער הצהוב. אבל 95% מהדברים שהוועד המקומי שלי מטפל מתרחשים מחוץ לשער הצהוב. אנחנו נמצאים במציאות של הפרד ומשול".
ביקורת על המועצה
לחברי הקבוצה יש ביקורת רבה על התנהלות המועצה האזורית מטה יהודה. במהלך השיחה הם מציינים גורמים שונים במועצה (השמות שמורים במערכת). להלן כמה מהטענות המרכזיות שמטרידות אותם.
איתן: "כבר שנים אני בקשר עם אנשי מועצה ושולח להם 'קול קורא' של משרדי ממשלה שמציעים תקציבים ולא קורה כלום. אחרי כמה חודשים אתה רואה את הרשות המקומית שקיבלה את התקציב. יש במשרדי הממשלה ימבה כסף שמחכה שיקחו אותו ובמועצה לא עושים עם זה כלום. הייתי מציף את ראשי המועצה ומנהלי האגפים בהזדמנויות לתקציבים – אין עם לדבר".
עינת: "גיליתי תקציב של שלושה מליון שקל לנושא מסויים שמיועד לכל יישוב. אני פונה לפקיד והוא באדיבות מסביר לי שמטה יהודה לא הגישה בקשה לקול הקורא. אנחנו אחת המועצות היחידות שלא הגישה בקשה. אחר כך התברר שמטה יהודה הגישה, רק למספר יישובים מצומצם, הצעה לא בדוקה ולא ערוכה. התביישתי. אמרתי לפקיד שאנחנו מועצה שנמצאת במצב מורכב. זו עבודת מטה בסיסית – להושיב בן אדם שמאתר קול קורא. וזה כסף שאם לא מנצלים אותו הוא נעלם".
דרור: "במועצה נותנים איזה חוברת קטנה על הבחירות שלא מסבירה כלום. לא הלכתי לכנס ועדים משום שהתכנים מעשירים אבל לא מקצועיים. הכנסים לא מותאמים לאנשים שהם עובדים. כשנכנסתי לוועד המקומי לא קיבלנו כל הדרכה. לקח לי המון זמן ללמוד איך מחלקים את הסעיפים של התקציב. למה זה צריך לקרות?".
דמוקרטיה מתחילה ביישוב
אחת המטרות המוצהרות של פעילי מטה 57 היא להגביר את ההשתתפות של התושבים במערכת הפוליטית, הן בהתמודדות לוועד המקומי ביישוב והן בהתמודדות כנציגים למליאת המועצה האזורית. לדבריהם, רוב התושבים אינם מבינים בכלל את המבנה הפוליטי של המועצה, לא מבינים את ההבדל בין ועד מקומי לוועד אגודה ואת התפקיד של חברי המליאה.
דרור: "בחוגי הבית אנחנו מסבירים מה זה ועד מקומי, איך נבחרים. אנשים לא יודעים כלום. המועצה השתנתה, גדלה. יש מהפיכה דמוגרפית. מטה 57 גורם למועמדים להתחיל להפנים שיש צד שני. ויש שינוי. המטרה שלנו זה שיהיה יותר טוב לכולם".
עינת: "אם אנחנו מובילים באיכות החיים אז צריך להוביל. באמת. המטרה שלנו היא לבנות מליאה תפקודית שנותנת את הגב לעשייה. להביא תקציבים, להביא מידע. ולכן לא מעניין אותנו מי המועמד – מי שיהיה ראש מועצה יצטרך להתמודד איתנו ויהיו לנו הרבה חברי מליאה".
איתן: "הייתי פעם בכנס ועדים. מצגות פומפוזיות. חוזרים הביתה ושום דבר לא השתנה. דיבורים כמו חול ואין מה לאכול".
אתם מציירים תמונה של מועצה מאובנת, עסוקה בעצמה ומנותקת מהתושבים. כך אתם מתרשמים מהמועצה?
עינת: "אני רוצה להתמקד בכך שיש עבודה לא נכונה, לא סינרגטית ולא עקבית. הקיפאון של המועצה הוא הרבה לפני השנתיים האחרונות. עבודה לא נכונה כשיטת עבודה לאורך שנים. דברים לא עובדים. שיטת העבודה וצורת החשיבה לא מתאימים. לא ממצים את הפוטנציאל, לא עושים חשיבה הוליסטית. לא משנה מי המועמד – זה מה שבאנו לעשות. וזה מפעל החיים שלנו. לעשות שינוי דרך המליאה ודרך לדבר עם המושבים. אין מועמד שלא רדף אחרי".
דרור: "העם מתחיל לצעוק משהו לא טוב. זה הכשל המרכזי. בהתנהלות של הוועד המקומי שלי הרגשתי לבד. לא הייתה מעטפת שעוזרת. לא הכרתי את השכנים שלי ליד. בוא נדבר. מועצה זה 60 חברים. קשה לנהל ולכן בחרו בשיטה של להפריד. הפרד ומשול".
מרגישים בשינוי
- אתם מרגישים שהפעילות שלכם עושה שינוי בשטח?
איתן: "אני מתמודד למליאה מטעם מושב נחם ומקווה להיבחר. אצלנו אין הרחבה, יש חמולתיות, ולאנשים קשה לשנות דרך המחשבה. אין צעירים. לא מרגיש אצלנו את רוח השינוי. גם אם לא יבחרו בי אמשיך להיות חלק ממטה 57".
עינת: "במושב אדרת אנחנו ממש מרגישים את השינוי. פגשה אותי בחורה שהיא בת מושב ואמרה שהיא רוצה לרוץ לוועד המקומי. אני עצמי רצה למליאה. הדמוגרפיה השתנתה. אני רואה את זה הרבה".
דרור: "אני מרגיש את השינוי ועושה כדי שביישובים ירגישו. אנשים לא מבינים כמה השלטון המקומי משפיע על איכות החיים שלהם. אצלנו מזמינים את כל המועמדים להשמיע את עצמם".
ביקשתי מהפעילים להתייחס לנושאים בוערים שנמצאים על סדר היום של המועצה. להלן ההתייחסות שלהם:
הסעות למוסדות חינוך מחוץ למטה יהודה -
עינת: "המצב הנוכחי לא טוב. מוציא את ההון האנושי החוצה. בריחת מוחות קלאסית. זה מסר מאוד מיושן שמתאים לחברות מוחלשות. ילד מצטיין שולחים אותו לבית ספר רחוק. זה לתת דגים במקום לתת חכות. ולמה אין אולפנה לבנות במועצה?".
חברוני: "אם היו משקיעים חלק מהתקציב של ההסעות בילדים בשנת שירות או במכינות צבאיות זה היה עושה שינוי משמעותי. היום מי שיכול שולח את הילד החוצה ואצלנו נשארים מי שברמה הנמוכה. זה מדיניות שמנציחה את הפער".
התמודדות עם ההשלכות של תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה -
דרור: "צריך לתת ייעוץ לתושבים. זה נכון. צריך ליידע וצריך לאפשר לאנשים להסדיר. עד היום היה המסר – תבנה לא עושים פה כלום. צריך סטנדרט אחיד לכולם. אני נגד ראש מועצה שמכהן כיו"ר ועדה מקומית. צריך לתגבר את כוח האדם בוועדה. זה קשה אבל צריך לעשות את זה. ייעוץ לתושב זו העבודה היומיומית של הוועדה".
חברוני: "הייתי חקלאי בעבר אבל כיום אין חקלאות. אנשים משכירים צימרים וטומנים את הראש בחול – עד שזה יתפוצץ בפרצוף של כולם".
פצלי השמן -
עינת: "אנחנו חושבים שפצלי השמן קרו בגלל שהמועצה הייתה חלשה. למועצה מאוחדת וחזקה זה לא היה קורה. אם פצלי השמן יחזרו - אנחנו נצא בגדודים אל הכנסת. זו הריסת הארץ. בעבודה נכונה ובחוסן חברתי – נוכל להתמודד".
חברוני: "זה קשור לקשרי הון ושלטון. בדיוק כמו מפעל החצץ שרוצים לבנות עכשיו סמוך לנחם. אם אנחנו לא נקום ונצעק – ינצלו את זה".
דרור: "לא הייתי מעורב בנושא פצלי השמן. זה חבל מאוד. צריכים להילחם על המרחב הכפרי, בתוך היישוב ומסביבו. זו מלחמה. צריך לחזק את החקלאות. אנחנו מושבניקים. המועצה צריכה לעזור לאנשים ולהחזיר אותם לחקלאות".
יובל רובין
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?