פרשנות: מגנזי רוכב על גבו של נמר

בכנס הוועדים שקיימה המועצה האזורית מטה יהודה בסוף דצמבר 2017 פגשתי את שלומי מגנזי. הוא התהלך בין באי הכנס בחיפוש אחר תשומת לב. הכוכב בכנס היה כמובן מ"מ ראש המועצה, ניב ויזל, שניצל את הכנס כדי לצעוד את הצעד הראשון אל עולם הפוליטיקה האזורית. כוכב נוסף, שלא היה בכנס, היה ראש המועצה המורחק, משה דדון, שרבים דיברו עליו וניסו לנחש את צעדיו הבאים.

באותו כנס, דיבר מגנזי על החזון שלו לפריצת דרך לליבם של המצביעים במגזר החקלאי במטה יהודה. שר האוצר צריך הישגים בתחום הדיור, הוא הסביר לי בארוחת הבוקר, החקלאים מחזיקים פוטנציאל אדיר לדירות זמינות אך צריכים פתרונות לשימושים החורגים ואני צריך תמיכה בדרך לכס ראשות המועצה. יש פה אינטרסים משתלבים שכולם מרוויחים מהם, הוא התלהב. הקשבתי בעיון, ואמרתי לו שמדובר ברעיון מבריק אבל הוא נשמע לי הזוי.

עברו חלפו להם תשעה חודשים, ומגנזי מנצנץ בשמי הבחירות למועצה האזורית מטה יהודה כזיקוקי דינור בלילה ללא ירח. בעוד יריביו עסוקים בלקושש תשומת לב בחוגי הבית ובכנסי הבחירות מפתיע מגנזי עם מהלכים גדולים ורחבים, המייצרים אופק עם פתרונות ונותנים מזור לפצעים הכואבים ביותר של המגזר הגדול ביותר בקהל הבוחרים שלו – המושבים.

בחיפושו אחר מצביעים חדשים גילה כחלון את המגזר החקלאי, וזאת בעזרתו האדיבה של שלומי מגנזי. כעת 'כולנו' מתייצבת מאחורי מגנזי (ומאחורי עוד מועמדים במועצות אזוריות כגון: חוף אשקלון, חבל מודיעין, גליל תחתון ועוד), כדי לדחוף אותו בכל הכוח העומד לרשותה לראשות המועצה.

בבת אחת מצא את עצמו מגנזי כשהוא רוכב על גבו של נמר ושמו משה כחלון, והנמר הזה רעב להישגים ולמנדטים. זהו מהלך פוליטי מבריק שמוכיח כי למגנזי יש חושים פוליטיים מחודדים הרבה יותר ממה שהיה נראה לעין רק לפני חודשיים.

יובל רובין

[email protected]