בכיתי כששמעתי את משה מודיע על פרישתו

משה דדון בשבילי הוא ילד שאני גידלתי אותו. בחור שגידלתי מאז שהיה מדריך נוער בלוזית, ליוויתי אותו בצעדיו הראשונים במטה יהודה, רכז נוער, ניהל לשכת הנוער, ועד למזכיר המועצה. הוא היה ראש מועצה מוצלח וגדול. היה שינוי אדיר בכל מקום שנגע, כולם מודים בכך, גם מתנגדיו החריפים ביותר. באה הפרשה שאיני יודע מה אמת בה, והיא קטעה דרך חיים. בכיתי כי ראיתי סרטון של אחד המועמדים, שאמר: אני הלכתי למשטרה, אני הלכתי למבקר המדינה. זה האדם שהיה הראשון שבירך ושיבח כולל בעיתון 'בקיצור' ש-40 שנה לא היה לנו ראש מועצה כזה. כינה אותו, מפקד אדיר, מורי ורבי, ומאחורי גבו הלך למשטרה. בכיתי גם בגלל המשפחה: אישה מדהימה, ילדים, אחים, חברים. אדם עומד למשפט – ואפילו את זכות החפות לא מאפשרים לו. אנשים פגעו במשפחה שלו. אני הייתי בכיר במטה של דדון. יש לי סקרים שדדון מרסק את כולם על הקרשים בסיבוב ראשון. זה בא לי כהלם. הדבר הזה שהוא צריך שוב ושוב להתמודד – והוא נשבר. לא בכיתי בשביל עצמי – בכיתי כי הפסדתי אותו.

שמעון קינן,

מושב עמינדב