עסקת הטיעון שנחתמה: שוחד, מרמה והפרת אמונים
תעלומת העיכוב הבלתי מובן בהגשת כתבי אישום במה שידוע כ"פרשת מטה יהודה" נפתרה. במסגרת עסקת טיעון, שנחתמה בין פרקליטות המדינה לבין ראש המועצה המורחק, משה דדון, ואחיו, אבי דדון פורסם לראשונה כתב האישום המלא והמוסכם בין הצדדים. כתב האישום, על מה שיש בו ועל מה שאין בו, חושף את הבסיס לחקירה ולאישומים כנגד השניים, ותורם גם להבנת מקומם של מעורבים נוספים בפרשה.
בראשית הדברים אפשר לציין שכתב האישום הסופי רחוק מאוד מהחשדות שהוטחו במשה ואבי דדון עם מעצרם. האישום העיקרי, שנשא את כותרת עבירות מין, אינו מופיע כלל בכתב האישום. מכלל עבירות השוחד שיוחסו לשניים נותרו שתי עבירות שוחד למשה דדון ועבירת שוחד אחת לאבי דדון. מסעיפים רבים של מרמה והפרת אמונים נותרו בודדים.
גם מהטענות לאיום על עדים ושיבוש הליכי משפט, שבגינן נעצרו השניים שוב ושוב על ידי חוקרי להב 433, לא נותר כמעט דבר. כתב האישום כולל סעיף אחד בלבד, שמעיון בו עולה בבירור כי לא הושמע כל איום ובמקביל, כל בר דעת יתקשה להבין מפירוט המעשים המיוחסים לנאשמים היכן עבירת שיבוש ההליכים.
כל מי שמצוי בפרטי פרשת מטה יהודה, מכיר את היקף המאמץ שהושקע בפרשה: מאות אנשים זומנו לעדות בלהב 433, טענות חמורות ביותר הושמעו בבתי המשפט, משה דדון הורחק מהמועצה האזורית מטה יהודה למשך שלוש שנים (נחשב כעציר - ללא שכר וללא תנאים סוציאליים), מעצרים נוספים ואחריהם מעצרי בית, אמצעי התקשורת הוזנו שוב ושוב בטענות על עבירות מין רבות ועל שיבוש הליכי חקירה.
האופן שבו התנהלה המשטרה בפרשת מטה יהודה היה צריך, לכאורה, להצביע על כתב אישום נרחב שיכלול סעיפים רבים ואישומים חמורים. בפועל, כתב האישום הסופי משתרע על פחות מעשרה עמודים וכולל ארבעה אישומים כנגד משה דדון: קבלת שוחד מהקבלן גבי מגנזי, קבלת שוחד מיו"ר קבוצת תדמיר רון ארצי, מרמה והפרת אמונים בקשר של משה דדון עם עובדת מועצה, ושיבוש הליכי משפט.
כנגד אבי דדון ישנם שני אישומים: דרישה וקבלת שוחד מיו"ר קבוצת תדמיר רון ארצי, ושיבוש הליכי משפט.
עם זאת, העונש שהוסכם בין הצדדים מצביע על הנחישות של הפרקליטות למצות את ההליכים בפרשת מטה יהודה ועל כך שחשדות רבים, שהופיעו בהמלצות המשטרה ובכתב החשדות, נעלמו מכתב האישום הסופי אך לא הוסרו לחלוטין מהפרק של חוקרי המשטרה ושל הפרקליטות.
ללא עבירות מין
כאמור, כתב האישום הסופי אינו כולל עבירות מין כלל. אפילו לא במילה אחת. הסכמת הפרקליטות להימנע מאזכור של עבירות המין יכולה להצביע על אחת מכמה אפשרויות: חולשה משמעותית ביכולת של הפרקליטות להוכיח את החשדות בבית המשפט, עדויות בעייתיות שעשויות להיות "מרוסקות" מעל דוכן העדים, או לחילופין, השתכנעות של הפרקליטות כי לא הייתה עבירה.
ל'בקיצור' נודע כי עמדתו של משה דדון בנושא עבירות המין הייתה חד משמעית לאורך כל חקירתו - הוא חזר וטען כי לא היו עבירות מין כלל. מקורבים להתנהלות שבין דדון לבין הפרקליטות בנושא עסקת הטיעון, מספרים כי דדון לא היה מוכן לחתום על עסקת טיעון שתכלול עבירות מין והיה נחוש להתמודד עם הטענות הללו בבית המשפט.
במקביל, ההדלפות של הפרקליטות לערוצי התקשורת עסקו רבות בחשדות לעבירות מין של משה דדון. לאור זאת, נסיגת הפרקליטות מכל האישומים בעבירות המין מצביעה על שתי הסברות הראשונות כאפשריות. כלומר, בפרקליטות הבינו שאין ביכולתם להוכיח בבית המשפט את הטענות כנגד דדון וגם חששו שהעדויות בנושאים אלה יתגלו במלוא חולשתן מעל דוכן העדים.
שוחד מהקבלן מגנזי
כתב האישום הסופי מפרט את התפתחות היחסים בין הקבלן גבי מגנזי לבין ראש המועצה, משה דדון.
סמוך למינוי של דדון לראש המועצה בשנת 2009 הוא החליט לייעל את ההתקשרות עם קבלנים ונותני שירות בתחום הבינוי, הפיתוח, האחזקה והתשתיות. הוא ביקש ליצור הסכם מסגרת כולל עם קבלן מרכזי לצורך ביצוע פרויקטים רבים ובכך להימנע מהצורך לפרסם מכרזים רבים ולהיקשר לקבלנים שונים וזמניים.
באוקטובר 2010 פרסמה המועצה מכרז מסגרת פומבי שבו זכתה חברת מגנזי תשתיות בע"מ. הפרקליטות מדגישה כי בעת הזו לא הייתה היכרות בין דדון לבין גבי מגנזי וכי יחסי הידידות ביניהם נרקמו רק לאחר מכן.
בדצמבר 2010 פרסמה המועצה מכרז פומבי נוסף לביצוע שיפוצי הקיץ במבני ציבור והחברה שזכתה במכרז הייתה חברת 'דניה סיבוס'. כחודש לאחר מכן פנתה 'דניה סיבוס' וביקשה לאשר את גבי מגנזי כקבלן משנה במסגרת ההסכם – והמועצה נענתה לבקשה.
כתוצאה משני המכרזים הללו ביצעה חברת מגנזי תעשיות את החלק הארי של עבודות הבינוי והתשתיות של מטה יהודה בשנים 2011-2015 בהיקף כולל של 180 מיליון שקל.
הסכם המסגרת שבין המועצה לבין מגנזי תשתיות קבע כי חישוב התייקרויות עבור עבודות שבוצעו יסתמך על המדד האחרון הידוע ביום הגשת החשבון והנמוך מבין שני המדדים הרלבנטיים לאופי העבודות: מדד מחירי התשומות בסלילה ומדד תשומות הבנייה.
במהלך המחצית השנייה של 2013 פנתה מגנזי תשתיות לגזבר המועצה האזורית מטה יהודה, משה אוחיון, בדרישה לשלם לה תוספת התייקרויות בהתאם למדד הסלילה, וזאת בניגוד לאמור בהסכם המסגרת. מגנזי תשתיות טענה שהרכיבים בעבודות שביצעה נכללים במסגרת מדד הסלילה. הפער בחישוב ההתייקרויות בין שני המדדים עמד על 6.8 מיליון שקלים (!). במקביל לדרישה, איימה מגנזי תשתיות להפסיק את בניית בתי הספר וגני הילדים במועצה.
הגזבר אוחיון סירב לדרישת מגנזי. ראש המועצה, משה דדון, שחשש כי מגנזי יממש את האיום ויפסיק את בניית מוסדות החינוך, החליט להיענות לדרישה והורה לאוחיון לשלם למגנזי תשתיות את התוספת בהתאם למדד הגבוה יותר. כך נוצר הקשר בין מגנזי למשה דדון אשר בהמשך הפך לקשר "שוחדי".
במהלך חודש אוגוסט 2015 העביר גבי מגנזי כספי שוחד בהיקף של 100 אלף שקלים למשה דדון. כחודש לאחר מכן העביר מגנזי סכום שוחד נוסף בהיקף של 100 אלף שקל. תיאור של שני המקרים של העברת השוחד נחשף במהלך עדותו של הנהג של גבי מגנזי, משה חוסה. בעדותו, ציין חוסה כי הכסף נמסר לדדון פעם אחת במגרש החניה של המועצה בתוך אריזת בקבוקי יין ופעם שנייה במעטפה שנמסרה לדדון במסעדה יוקרתית בתל אביב.
את כספי השוחד בהיקף כולל של 200 אלף שקל מסר משה דדון לעובדת מועצה שעמה היו לו קשרים קרובים והורה לה להסתיר אותם.
שוחד בפרשת תדמיר
האגודה השיתופית 'תדמיר' היא אגודה חקלאית פרטית המוחזקת על ידי כ-34 מושבים במטה יהודה. האגודה מחזיקה במשבצת קרקע בהיקף של כ-60 דונמים באזור התעשייה הר-טוב ועליה פועל מכון התערובת תדמיר המתמחה בייצור מזון לבעלי חיים. יש להדגיש כי לאגודת תדמיר אין קשר למועצה האזורית מטה יהודה.
מכון תדמיר הושכר בשנת 2006 לקבוצת תדמיר, חברה פרטית בראשותו של אהרון (רון) ארצי לתקופה של 15 שנים וזאת בתמורה לדמי שכירות שנתיים בהיקף של כ-4 מיליון שקלים בשנה, המתחלקים בין המושבים. במסגרת הסכם ההשכרה נקבעה אופציית PUT , לפיה אגודת תדמיר תוכל למכור את המפעל לקבוצת תדמיר בסכום של 38 מיליון שקל. המועד האחרון למימוש האופציה נקבע לינואר 2013.
אגודת תדמיר מנוהלת על ידי ועד ממונה שבו היו חברים אחיו של ראש המועצה, אבי דדון (נציג מושב לוזית, שמשמש גם כמנכ"ל אגודת הפלחה מבואות ירושלים), ונציג מושב בית מאיר, מקסים (ניסים) כהן. בראש הוועד הממונה עמד נציג מושב בית זית, בני בק.
לפי כתב האישום, במהלך 2012 הביע אבי דדון תמיכה במכירת מפעל תדמיר לרון ארצי, שכן הוא הוא ראה בכך הזדמנות כלכלית המיטיבה עם המושבים. יש לציין, כי בעבר התבטא משה דדון ואמר כי הוא תומך במכירת המפעל, בנימוק שאינו מאמין כי אגודת תדמיר מסוגלת לנהל נכס כזה ביעילות ותוך שמירה על רווחיות לאורך זמן.
במהלך פגישה שהתקיימה בסוף 2012 אמר ארצי כי הוא מבקש לבחון אפשרות שקבוצת תדמיר תרכוש את המפעל.
כזכור, אופציית המכירה של מפעל תדמיר לקבוצת תדמיר פקעה בינואר 2013. אולם, הרצון של רון ארצי לרכוש את המפעל המשיך לעמוד ברקע ההתנהלות בין שני הצדדים.
כשנה וחצי לאחר מכן, במהלך 2014, התקיימה פגישה בין רון ארצי לבין אבי דדון ומקסים כהן, בצימר שבבעלותו של כהן בנחלה שלו במושב בית מאיר. במהלך הפגישה אמרו השניים לארצי כי יקדמו את מכירת המפעל בתמורה לתשלום שוחד.
לפי כתב האישום קיומה של הפגישה ותוכנה היו על דעתו ובהסכמתו של משה דדון. ארצי הסכים לתת שוחד תמורת קידום מכירת המפעל.
במהלך התקופה שלאחר בקשת השוחד פעלו האחים דדון ביחד עם מקסים כהן לקדם את מכירת המפעל לארצי בדרכים שונות ובניהן, שיחות שכנוע עם חברי האסיפה הכללית של אגודת תדמיר.
במקביל שילם ארצי שוחד בהיקף של 450 אלף שקלים שחולק בין שלושת המעורבים באופן שווה, כל אחד קיבל 150 אלף שקל. משה דדון מואשם בסעיף זה כי לקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו הציבורי.
קשר אינטימי קרוב
כזכור, במהלך בקשת המעצר הראשונה שהוגשה כנגד משה דדון טען נציג המשטרה כי דדון חשוד באונס ובעבירות מין במסגרת יחסיו עם 22 עובדות מועצה. בכתב האישום לא מוזכר לדברים אלה זכר.
כתב האישום טוען, כי עובדת מועצה (שמה חסוי) קיימה מערכת יחסים קרובה וארוכת שנים עם משה דדון.
עם הפיכתו של דדון למזכיר מועצה ולראש מועצה, הפכו היחסים בין השניים ליחסי עובד-מעביד שאסורים לפי החוק, באופן שלדדון הייתה השפעה על קידומה ותנאי עבודתה של העובדת.
בין השנים 2010-2014 קיים דדון "קשר אינטימי קרוב" עם העובדת במספר הזדמנויות. במעשים אלה הוא ביצע עבירה של מרמה והפרת אמונים כלפי הציבור.
שיבוש הליכים
לטענת הפרקליטות הנאשמים, משה ואבי דדון הפרו את האיסור ליצור קשר עם רשימה של עובדי מועצה שנחקרו בעניינם.
בינואר 2016 נפגש משה דדון עם חבר מושב אביעזר, אברהם דקל, ושוחח איתו אודות מעורבים בחקירה, וזאת בניגוד להחלטת בית המשפט.
במהלך 2015 פנה משה דדון לעובדת מועצה שהייתה איתו בקשרים קרובים והורה לה כי במידה ותיקרא למסור עדות במשטרה, עליה להימנע מלמסור פרטים אודות הקשרים ביניהם.
בתחילת 2016, פנה אבי דדון לגזבר המועצה, משה אוחיון, במהלך ישיבה של מליאת המועצה ואמר לו: “...אנחנו מקווים שלא נתאכזב מהעדויות שמסרת במשטרה...”. בתחילת 2018 פגש אבי דדון שוב את משה אוחיון בישיבת מליאה ואמר לו, “קראנו את העדויות שמסרת במשטרה...יצאת גבר...”.
בסוף דצמבר 2017 פגש אבי דדון את מבקר המועצה, יואל ינון, חיבק אותו ואמר לו: “יצאת גבר שבגברים...”.
לאור זאת נקבע כי השניים ניסו לשבש מהלכי משפט והפרו הוראה חוקית.
משה דדון: מאסר וחילוט
בהסכם הטיעון נקבע כי על משה דדון יוטלו ארבע שנות מאסר בפועל בניכוי 30 ימי מאסר, כך שהעונש יעמוד על 47 חודשי מאסר בפועל.
כמו כן, 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, שלא יעבור כל עבירה מסוג פשע ובנוסף, שמונה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, שלא יעבור כל עבירה מסוג עוון שבה הורשע.
כספי השוחד שניתנו לדדון (200 אלף שקל מגבי מגנזי ו-150 אלף שקל מרון ארצי) יחולטו לאוצר המדינה מתוך הכספים שנתפסו בתיק. כמו כן, הוא ישלם קנס בסך של 100 אלף שקל.
כמו כן, ישלם משה דדון 150 אלף שקל נוספים לרשויות המס במסגרת שומה בהליך אזרחי וזאת מאחר ולא הצהיר על תקבולי השוחד שלקח, ובגין כספים שלו שנתפסו בכספת בהיקף של כמיליון שקל.
דדון מורשע עם קלון ולאור זאת יהיה מנוע מלשמש בתפקיד ציבורי במשך שבע שנים לפחות.
אבי דדון: שנתיים מאסר
בהסכם הטיעון נקבע כי אבי דדון ירצה שנתיים מאסר. בנוסף, 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, שלא יעבור כל עבירה מסוג פשע ובנוסף, שמונה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, שלא יעבור כל עבירה מסוג עוון שבה הורשע.
כספי השוחד שניתנו לאבי דדון (150 אלף שקל מרון ארצי) שולם במזומן לאוצר המדינה. כמו כן, הוא ישלם קנס בסך של 100 אלף שקל מתוך כספים שחולטו על ידי המשטרה.
בנוסף, ישלם אבי דדון 100 אלף שקל לרשויות המס במסגרת שומה בהליך אזרחי וזאת מאחר ולא הצהיר על תקבולי השוחד שלקח.
אבי דדון מורשע עם קלון ולאור זאת יהיה מנוע מלשמש בתפקיד ציבורי במשך שבע שנים לפחות.
יובל רובין
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?