הטורף הנועז של הצפע
לנמייה אין יחסי ציבור טובים. דמות החולדה הגדולה, השיניים החדות והאופי התוקפני, לא מחבבים אותה על הציבור, אך חשיבותה למערכת האיזונים הטבעית בסביבתנו הקרובה היא גדולה, ובמיוחד היכולת שלה להרתיע את הצפעים
שמירה על האיזונים הטבעיים הקיימים בטבע היא כלל חשוב בכל הקשור להגנה על הסביבה וטיפוח הקיימות. כל פגיעה במערכת העדינה, שמאזנת את כוחם של צמחים ושל בעלי חיים, עלולה לגרום להטיה חריפה לכיוון מסויים ומשם להתפתחות של בעיה אשר תגרום לנזק סביבתי ארוך טווח. ראו למשל את נחילי המדוזות שמתקבצות לאורך החופים.
לנמייה אין יחסי ציבור טובים. היא בעל חיים נחבא אל הכלים, טורף בעל שיניים חדות ואופי לא חביב, אך חשיבותה למערכת האיזונים הטבעית בסביבתנו הקרובה היא גדולה.
הרעלה מקולקלת
בשנת 1964 התבצעה בארץ הרעלת טורפים נרחבת, כאשר הכוונה הייתה לפגוע באוכלוסיית התנים, שגדלה, התרחבה והציקה לבעלי לולי העופות, ואף היוותה גורם מסכן להפצתה של מחלת הכלבת. ההרעלה גרמה לתוצאה בלתי צפויה בעליל: עלייה חדה בהיקף בני האדם שהוכשו על ידי צפעים ברחבי הארץ. מה הקשר ?
מסתבר, שלצד התנים נפלו גם הנמיות הטורפות קורבן להרעלה הגדולה. הנמייה ידועה בין היתר כמשמידת נחשים בכלל ונחשי צפע ארסיים בפרט. מבין טורפי הנחשים, הנמייה מחוסנת יותר מאחרים מפני ארס הצפע. הכלי החשוב במאבקה עם הצפע הוא זריזותה ומיומנותה, המונעת מהם להכיש אותה, וגם כאשר הם מצליחים להכיש, הם אינם יכולים להשלים הכשה מלאה ולהחדיר כמות ארס משמעותית.
על כן, בעקבות ההרעלה הנרחבת כמעט שנעלמו הנמיות מן הארץ, האיזון הסביבתי הופר, והנחשים פרחו. היו צריכות לעבור כעשר שנים ויותר, עד לשיקומה של אוכלוסיית הנמיות, ובמקביל היקף ההכשות של הצפעים, הלך וקטן.
רגליים קצרות
את הנמייה רובנו מכירים. זכינו לראות אותה כאשר היא חוצה במהירות כביש גישה לישוב ונעלמת בסבך שלצד הכביש, או כאשר אנו מטיילים או צועדים בסמוך ליישוב ולפתע מופיע בעל החיים החמקן הזה, הנראה מרחוק כמו חולדה ענקית, וכאשר זיהה אותנו, חזר ונעלם בסבך.
הנמייה היא טורף השייך למשפחת הגחניים שהתכונות המשותפות להם הן: גחון נמוך, גוף גלילי מוארך, זנב ארוך ומעובה ושעיר מאוד, ורגליים קצרות בנות סנטימטרים אחדים בלבד.
יש בעולם כולו תשעה מינים של נמיות וזו הנפוצה אצלנו היא הנמייה המצויה. ניתן למצוא אותה במרבית אזורי הארץ, הן באזור הים תיכוני, אך גם לערבה ולאזור ים המלח תגיע.
ראשה המחודד של הנמיה מזכיר את ראשי שפני הסלע המוכרים לנו. כמקובל בטבע, הזכר מעט גדול יותר מן הנקבה. אורך גוף הזכר מקצה חרטומו ועד שורש זנבו 50-55 ס"מ ואילו אורך זנבו 40-45 ס"מ. כלומר, אורכו של הזכר מראשו ועד קצה זנבו כמטר שלם, ומשקלו – כשלושה ק"ג. מידות הנקבה קטנות בסנטימטרים ספורים – אורכה כ-90 ס"מ, ומשקל גופה כשניים וחצי ק"ג.
הן גוף הזכר והן גוף הנקבה עוטים עליהם פרווה סמיכה, שזורה בכתמי צבע שחורים ולבנים, היוצר מראה כללי של צבע אפור, ממש כמו שכאשר שיער ראשנו מלבין מתקבל גוון הכללי של אפור. כאשר צומחת לנמייה פרוות החורף הסמיכה יותר, היא נראית לעיתים כנגררת על הקרקע, עקב רגליה הקצרות שכול אורכן כעשרה ס"מ ופרוותה המשתלשלת מטה מבטנה.
נלחמת בנחשים
נושא חשוב במיוחד נוגע להרגלי התזונה של הנמייה. מרבית התפריט שלה מורכב מבעלי חיים במגוון רחב הכולל – יונקים, עופות, זוחלים, דו חיים, דגים, סרטנים, חלזונות ואפילו חרקים , ואם לא תשבע היא לא תבחל גם בירקות ובפירות. אבל הנתון החשוב ביותר מבחינתנו הוא מיומנותה ונחישותה הבלתי מתפשרת במלחמתה בנחשים.
מבחינת החקלאים לנמיה יש יתרונות וחסרונות כאחד. בעוד היא מציקה ללולים, טורפת עופות וזוללת ביצים, היא תורמת לחיסול הנברנים, העכברים והחולדות, ובמיוחד נלחמת בנחשים בכלל ובצפעים בפרט.
כשמגלה הנמייה צפע היא מסתערת עליו תוך ניצול שליטתה המירבית בגופה הגמיש וזריזות תגובתה. היא מסוגלת להסתער קדימה כטיל ולהירתע מיד תוך שינויי כיוון חדים. היא תוקפת מהצדדים ומאחור, נרתעת מפיו הפעור של הצפע המנסה להכישה, וכאשר הוא מחזיר את ראשו לאחור ממהרת לתקוף שוב. גורלו של צפע שהתגלה על ידי נמייה או נמיות נחרץ. יתכן שבמקרים ספורים הוא יצליח לבצע הכשה חלקית אבל במרבית המקרים הנמייה תשרוד ואילו הנחש, יסיים את חייו.
טורף נועז
הנמייה היא טורף נועז העשוי לבלי חת. הזדמן לי לחזות בסרטון לא יאומן שצולם בשמורת טבע באפריקה ואשר בו נראית נמייה קטנה התוקפת בלא חת זוג לביאות ולסוף מצליחה להבריח אותן ממאורתה.
הלביאות תוקפות בדרך כלל בזוגות או בקבוצות. באותו אירוע, התקרבה לביאה למאורת נמייה, תוך התעניינות בבעל החיים הקטנטן לעומתה שראשו בלט מפתח המחילה. למרות גודלה המאיים של הלביאה, לא נמלטה הנמייה לתוך מאורתה אלא להיפך, איימה על הלביאה הגדולה תוך חשיפת שיניה ואיום בציפורני רגליה הקטנות.
שוב ושוב היא הגיחה כדי מחצית גופה מפתח המאורה בניסיון לנשוך ולשרוט את אפה של הלביאה. לבסוף, קפצה ויצאה מפתח המאורה והחלה מזנקת שוב ושוב לעבר אפה של הלביאה המופתעת, ששוב ושוב נרתעה לאחור.
גם כאשר לביאה נוספת הגיעה ואיגפה את הנמייה מאחור, זו לא נבהלה והמשיכה להסתער לעבר הלביאה שלפניה שנרתעה שוב ושוב לאחור, עד ששתי הלביאות גם יחד עזבו את שדה המערכה והנמייה חזרה, רק אז, למאורתה.
משפחה פוליגמית
לנמייה חושים מפותחים והחוש המפותח יותר מכולם הוא חוש הריח בעזרתו היא מזהה אויבים ועמיתים. בעזרת חוש הריח מזהים הפרטים במשפחה זה את זה, ונעזרים בכך שלזכרים יש מרכיב בריח שאותו הם מפרישים וכך הנקבות מזהות אותם.
הנוזל הריחני החזק מופרש משתי בלוטות סביב פי הטבעת של הנמייה. הן אף מתיזות אותו למרחק ובכך מסמנות את גבולות שטח מחייתן, וגם מורחות את עצמן בנוזל הריחני, וזאת כדי לזהות בין בני המשפחה.
הנמיות מקיימות חיי משפחה פוליגמיים, ומשפחה ממוצעת מונה זכר אחד ושלוש נקבות. הנמייה בעלת הרגליים הקצרות לא נוהגת לחפור את המאורות שלה, אלא משתלטת על מאורות שחפרו אחרים.
כלל הגורים של שלושת הנקבות משתייכים למשפחה המורחבת וכל נקבה במשפחה מטפלת ומניקה את כולם, ללא הבדל אם הייתה זו היא שהמליטה אותו או אחרת.
בתחילת האביב, בחודשים מרס-אפריל, מתרחשת עונת החיזור. הזכר מחזר אחרי הנקבה בהליכה אחריה ובהרחת אבר המין שלה. הנקבה נעתרת לו ומתבצעות מספר הזדווגויות הנמשכות כל אחת בין דקה ועד 6-7 דקות. ההיריון נמשך כשישים יום והגורים באים לעולם בחודשים אפריל-מאי.
בכל שנה הנקבה תביא לעולם 1-4 גורים. אם במקרה לא נותרו בחיים ולדות של אחת האימהות, היא תיכנס מיד שוב להיריון ותמליט בהמשך. בסך הכל תתבצע המלטה אחת של כל נקבה בשנה.
הגורים נולדים סומים וחסרי חוש שמע. בגיל 1.5-2 חודשים מגיע השלב בו הם מוכנים לצאת מן המאורה ולהתלוות להוריהם, מהם ילמדו כיצד לנהוג בשטח.
נחזור ונדגיש שבמשפחת הנמיות כל אם מטפלת ומניקה כל שגר, הן זה שהמליטה והן זה שהביאו לעולם חברותיה, עובדה המחזקת עד מאוד את הקשר המשפחתי. הגורים יגיעו לבגרות בגיל שנה ורק אז יעזבו את ההורים, כדי להקים משפחות משלהם, ואילו ההורים יתחילו מחזור הריונות והמלטות חדש.
זכורני שבתחילת חורף של שנת 2019, הובלתי קבוצת תיירים בשעות הצהריים באזור תל מרישה. נהגתי בכביש הפנימי של האתר המוביל למערות הפעמון של בית ג'וברין, כאשר המודרכים שלי במכוניתם מאחורי. לפתע פתאום, כמאה מטר לפני, פרצה אל הכביש מצדו האחד קבוצה גדולה של 10-12 נמיות, שחצו את הכביש ונעלמו בין עצי החורש וסבך הצמחייה מצדו השני. הבנתי שנקלענו לטריטוריה של משפחת נמיות, שנהנתה מהשטחים הפתוחים והנטועים של הגן הלאומי בית ג'וברין, ומעודפי המזון שסביב קיבוץ בית ג'וברין ומתקן האימונים הצבאי הסמוך. הנה שיתוף פעולה בלתי חתום: תושבי הקיבוץ והחיילים תורמים לרווחת הנמיות וזוכים להגנה בפני הצפעים.
נוכל לסכם ולומר, שלמרות הנזקים שהיא גורמת, הרי תועלתה של הנמייה גדולה ורבה, הן בכך שהיא משמידה עכברים וחולדות ובעיקר פגיעתה בנחשי הצפע הארסי. יתכן שבעבור זה זכתה הנמייה במצרים העתיקה למעמד של קדושה ותמונתה מופיעה שם במקדשים שונים.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?