שיר הירקון
שמה של ציפור זו נגזר מהגוון הירוק השולט בצבעיה, שהופך אותה קלה לזיהוי. הירקון מעדיף לקנן בעצי ברוש סבוכים שמגנים על הגוזלים ולהקות הירקונים מקיימים אורח חיים חברותי גם כלפי ציפורי שיר אחרות
כאשר שומעים את המילה "ירקון", עולים בדמיון שורה של מושגים המוכרים לכל ישראלי: נחל הירקון, פארק הירקון, שבע טחנות ושלישיית גשר הירקון. השבוע נרחיב את עולם המושגים הזה בעזרת ציפור שיר ששמה ירקון.
נחל הירקון ידוע בשמו עוד מימי התנ"ך ויש לו קשר אמיץ גם לאזור מטה יהודה. הנה, כך נכתב בספר יהושוע: "למטה בני דן למשפחותם יצא הגורל השביעי, ויהי גבול נחלתם צרעה ואשתאול ועיר שמש (בית-שמש – מ.ח.) ... ויהוד ובני ברק וגת רימון ומי הירקון והרקון עם הגבול מול יפו" (יהושוע, פרק י"ט). כלומר, נחלתו המקורית של שבט דן, טרם נטש אותה ופנה צפונה, השתרעה מצרעה ואשתאול ועד לנחל הירקון שבצפון תל אביב ויפו שבדרומה.
כיצד זכה הנחל הזה לשם ירקון? ובכן, כשם שהשם "ירדן”, מרמז על המים היורדים להם מים כינרת מטה לים המלח, כך גם ניתן לשער שהירקון נקרא בשל צבע מימיו הירקרק או על שם הצמחייה הירוקה שגדלה בשפע על גדותיו.
וגם כאשר מחפשים את המקור לשם הציפור ירקון, לא צריך לחפש רחוק. הן בעברית והן בלועזית, שמה של ציפור זו נגזר מהגוון הירוק השולט בצבעיה. הצבע הירוק אופייני לכמה מציפורי החורש, אבל אצל הירקון, ובמיוחד אצל הזכר, הירוק בולט יותר מכל. השם העברי מבטא אפוא את צבע הנוצות הבולט - ירקרק צהבהב. כך גם שמו המדעי הנגזר מיוונית ומשמעותו זהה - ירקרק צהבהב, וכך גם שמו האנגלי – GREENFINCH.
קל לזיהוי
הירקון נמנה על ציפורי השיר, גודלו כגודל דרור הבית והוא שייך למשפחת הפרושים. כאשר הוא מופיע לעינינו בכל הדרו הירוק בחצר או בשדה, במיוחד הזכר, קשה לטעות בו.
בחורף, בתקופה שבה צבעי הציפורים דהויים יותר, לזכר כיפה ירקרקת-חומה על ראשו, וכך צבועים ערפו וחלקי גופו העליונים. הגב התחתון ושורש הזנב - ירוקים צהובים. אברות הזנב – שחומות אך בבסיסן החיצוני הן צהובות והצבע הזה יתגלה לעינינו בעת תעופתו. גם לחייו, צווארו וחזהו צהבהבים עם גוון ירוק בולט. הנקבה דומה בסך הכל לזכר, אך גוון צבעיה דהוי יותר והיא אפרפרה יותר. באביב, חלקי הגוף העליונים נעשים ירוקים אף יותר, והגחון מקבל גוון צהוב עז.
בלבוש הירקרק הזה קל לזהות את הירקון בין ציפורי השיר הדומות לו בגודלן, כמו הפרושים והגיבתונים.
עדיפות לברושים
זן הירקון היציב בארצנו נמצא ומקנן בעיקר באזורי האקלים הים תיכוני, מבאר שבע צפונה. עם התרחבות ההתיישבות דרומה, בעיקר בעשורים האחרונים, התרחב גם תחום תפוצתו של הירקון. בחורף מצטרפים לירקונים המקומיים גם ירקונים חורפים וחולפים המגיעים אלינו מטורקיה ודרום אירופה.
ככלל הירקון מעדיף את האזורים שבשולי היערות, חורשות עצים לא צפופות, כרמי זיתים ואת שדרות עצי הברושים המקיפות את הפרדסים. עצי הברושים מועדפים לנקבות הירקונים כמקום שבו יקימו את קניהן משום שהם יכולות להסתירם היטב בין הענפים הצפופים של עץ זה.
את המזון מוצא הירקון הן על הקרקע והן על גבי צמחים ושיחים שונים. עיקר תפריטו מורכב מזרעים, בהתאם לעונות השנה. בתחילת החורף מזרעי שיחי משפחות המצליבים והמורכבים ובאביב ובקיץ מזרעי הברקנים, החוחים והגדילנים.
מעוף הירקונים טיפוסי לציפורי השיר הקטנות: מעוף גלי הבנוי על נפנוף עז ומהיר של הכנפיים בעלייה של גל האוויר, ולאחר מכן דאייה שמסתיימת במנוחה קצרה. על הקרקע הוא מהלך ולא מדלג כמו העורב, אך נוכל לראותו עומד על ענף עץ, עמוד או חוטי חשמל כשהוא צופה על סביבותיו.
אמצעי בטיחות
עונת הקינון של הירקון מתחילה בחודש מרץ, אבל הזכר מתחיל להתכונן לה כבר בחודש ינואר, בתפיסה וסימון של טריטוריה שבה ייבנה בהמשך הקן. עונת הקינון נמשכת לאורך הקיץ ומסתיימת באוגוסט, ובמהלכה ישלימו זוג הירקונים 2-3 מחזורי הטלה וגידול גוזלים.
הנקבה היא זו הבונה את הקן. היא תרה אחרי מקום נסתר ככל הניתן במעבה עץ, וברוש סמיך ענפים אכן מתאים לכך מאוד. את הקן היא ממקמת בשורש הענף בסמוך לגזע העץ ובגובה 2-5 מטר מהקרקע. כבסיס לבניית הקן משתמשת הירקונית בשורשי צמחים ושיחים, בהמשך נוספים זרדים, חבלים, ולבסוף מרפדת בצמר, בשערות ובנוצות. לקן צורת סלסלה בקוטר של כ-12 ס"מ ובגובה של כ-6 ס”מ.
כאשר היא עוסקת בבניית הקן היא נוקטת באמצעי זהירות כדי שעיני אויבים למיניהם לא יחשפו את מיקומו. לאחר שאספה במקורה חומרי הבניה היא איננה עפה היישר אל הקן אלא נוחתת במרחק מה ממנו, בודקת שהסביבה בטוחה ורק אז עוברת אל הקן.
בדרך כלל שומרים הירקונים על מבנה זוגיות מונוגמי, אבל במחקרים שנערכו באנגליה נמצא שיש גם זכרים המקיימים בתקופת הקינון אורח חיים פוליגמי ולהם שתיים עד שלוש נקבות, אבל זה ככל הנראה היוצא מן הכלל המעיד על הכלל שאיננו כזה.
הנקבה דוגרת
בקן תטיל הנקבה 4-5 ביצים בצבע תכול אפרפר המנוקדות בנקודות חומות. משך הדגירה 13 יום ואצל הירקונים זה תפקידה של הנקבה.
בזמן הקינון הזכר צופה ושומר ודואג למזונה של הנקבה. כאשר הוא מגיע עם מזון במקורו הוא מודיע על בואו לנקבה בצפצוף וכשהיא יוצאת אליו הוא מאכיל אותה, מקור אל מקור, כשם שההורים מאכילים את גוזליהם.
הגוזלים בוקעים מן הביצים ערומים מנוצות ומכוסים בפלומה ועיניהם סומות. ההורים דואגים להאכיל אותם בבליל זרעים וחרקים שאותם רככו בזפק. ההאכלה בקן נמשכת כשבועיים, ותימשך זמן מה לאחר עזיבת הגוזלים את הקן.
בשבוע הראשון תאכל הנקבה את לשלשת הגוזלים ובשבוע השני הם ישלשלו את הלשלשת על דופן הקן שילך עקב כך וייצבע לבן. כיוון שכך, לאחר שמסתיימת האכלת הגוזלים, זוג הירקונים אינו חוזר להשתמש בקן להטלה נוספת אלא יחפש מקום לקן חדש.
להקה חברותית
כאמור, הירקון הוא ציפור יציבה בארצנו, הנחשבת מקומית (אנדמית) לאזורנו הכולל גם את סוריה וירדן. לאחר סיום תקופת הקינון, מתאספים הירקונים יחדיו, משפחות מתחברות ללהקות המונות עשרות ולעיתים אף מאות פרטים. ללהקות המקומיות מצטרפים גם ירקונים המגיעים לחרוף מטורקיה ומדרום אירופה. בתקופת ההתלהקות לא שומרים הירקונים מרחק מציפורים אחרות ממשפחת הפרושים כמו חוחיות.
כאשר הם מתקבצים לחבורות הם תרים אחר מזונם בשדות בור בשדות הזרועים, שם יחפשו זרעים עונתיים, זרעי ברושים ואורנים, וגם לפצח זרעי חמניות.
בתום היום ולקראת רדת הערב, עפים הירקונים לחניון הלילה המשותף שלהם על עצי חורש או מטע סמוך. הקבוצות תקיימנה אורח חיים חברותי זה למן חודש ספטמבר ועד לחודש ינואר, עת יפרשו הזכרים מהחבורות כדי להשתלט על הטריטוריות שבהן יקמו הנקבות את הקנים. הנקבות תצטרפנה אליהם כעבור חודש - חודשיים ותתחלנה במלאכת בניית הקן.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?