מה הקשר בין החסידה לבין הבאת תינוקות לעולם?
במשך דורות שאלו ילדים את הוריהם מהיכן באים ילדים לעולם וההורים המשועשעים אמרו בליווי קריצה: "החסידה מביאה את התינוקות”. על הדרך שבה הגיעה החסידה למעמד ה"יולדת" בתרבות העולמית תקראו במאמר שלפניכם
על הולדתה של מדינת ישראל אמר המשורר נתן אלתרמן כי לא ניתנה על "מגש של כסף". בשבוע שבו אנו חוגגים את הקמתה של מדינתנו חוצות את שמי ארצנו להקות של חסידות העושות את דרכן מאפריקה החמה למקומות הקינון שלהן באירופה הקרירה. גם החסידה מפורסמת בתחום "ההולדה", והיא אמנם לא הביאה לנו "מדינה קטנה" אך אגדות נקשרו בשמה כמי שמביאה "ילדים קטנים" אל העולם, ולכך נקדיש את מאמרנו הנוכחי.
במשך דורות שאלו הילדים הקטנים במזרח אירופה את הוריהם מהיכן באים ילדים לעולם. ההורים המשועשעים החליפו ביניהם מבטים רבי משמעות ואמרו בליווי קריצה, "אהמממ...החסידה היא זו שמביאה את התינוקות במקורה”. כך סיפרו ההורים לילדיהם במשך דורות כשחלקם מוסיפים לאגדה הפולקלוריסטית תבלינים כמלוא הדמיון.
האלה הרה והחסידה
המקור לאגדה הקושרת את החסידה להולדה טמון בסיפורי עמים ואמונות עתיקות המצויים בשורשי התרבות של רוב העממיים והאומות במזרח אירופה ותחילתו נעוצה ככל הנראה עוד בימים הקדומים של סיפורי המיתולוגיה היוונית והרומאית.
בסיפורי המיתולוגיה היוונית הייתה האלה הרה, אשתו של זאוס ראש האלים (יופיטר במיתולוגיה הרומית), פטרונית הנשים והאימהות מחד, וכן קשורה לבעלי הכנף הגדולים שהסתופפו בקרבת מקומות יישוב וגילו נוכחות דומיננטית לאורך כל השנים – החסידות. נשים שרצו להרות ולהביא לעולם תינוקות התפללו להרה, פטרוניתן ואפשר שראו בחסידות את הסמל לברכת הפוריות של הרה.
הופעתה של החסידה בשמי אירופה עם תחילת האביב, נקשרה בפולקלור המזרח אירופי בכלל ובפולקלור של העמים הסלביים בעיקר, עם התעוררות הטבע לאחר החורפים הקרים והמקפיאים בהם צמח לא צמח ופרח לא פרח.
החסידות חוזרות לאירופה תמיד בבוא האביב, עם התעוררות הטבע המתחדש לאחר החורף הקפוא והיקום מתעורר לחיים לאחר תרדמת החורף הארוכה. הפרחים הצבעוניים בוקעים מן האדמה שמפשירה מקיפאונה, עונת ההמלטה של חיות הבר בשיאה, הפשרת השלגים מזרימה מים טריים בנהרות ובנחלים, שמש אביב חמימה מפציעה ממרום והנפש מתפעמת לנוכח העולם שמשדר התחדשות, צמיחה, חזרה לחיים.
התחדשות, צמיחה ולבלוב
האמונות והאגדות שנקשרו בחסידות התפתחו בעיקר בקרב העמים הסלביים, שם דמות החסידה הנושאת במקורה הגדול מאוד את התינוק נעשתה לסמל נפוץ. באגדות הסלביות בלטה האמונה, שאם החסידה תחזור ממסעה הארוך ותופיע שוב ליד בית המשפחה, או אפילו תנחת על גג הבית, סימן משמים הוא שהאישה המתגוררת באותו בית תחזור ותיכנס להיריון.
שם, במזרח אירופה לא נראות החסידות כשם שהן נראות לנו כאן. אצלנו הן מופיעות בלהקות גדולות בנות מאות ולעיתים אף אלפי פרטים, ואילו בהגיען למזרח אירופה הן מתפצלות לזוגות בודדים וכל זוג, במידה שהצליח לחזור בשלום מהמסע הארוך לאפריקה, שב "הביתה", לקן הוותיק ששירת אותו בשנים הקודמות וימשיך לשרת אותו בשנים הבאות.
הקן אדיר המידות הזה, המותאם לעוף רחב הכנפיים וארוך הצוואר, אכן ימוקם פעמים רבות בראש גגו או ארובתו של בית מגורים בכפר או על גג האסם שלידו. מכאן ניתן להבין את תחושת השמחה והחגיגיות של בני הבית עם שיבתן של זוג החסידות, שהרי עצם הגעתן מעוררת תקווה לעתיד טוב יותר, להתחדשות ולצמיחה.
עונת הדגירה והלידות
בנוסף לסיפורי האגדות, קיים גם קשר היסטורי בין תקופת ההיריון של האישה לבין הפולקלור והתרבות הקדומים של עמי אירופה והוא כרוך במועד של היום הארוך בשנה, החל ב-21 ליוני.
העמים הגרמניים, היו נוהגים לחגוג את היום הארוך בשנה בפסטיבלים גדולים ואף נהגו לערוך בו חתונות, ממש כמו אצלנו בל"ג בעומר. מובן שחתונה שנערכה בשלהי חודש יוני, אמורה להביא לעולם את פרי הבטן תשעה חודשים מאוחר יותר, כלומר, בחודשים מרץ-אפריל. הנה כי כן, דבר השתלב בדבר, והמציאות שימשה כר פורה לסיפורים ולאגדות.
והנה עוד קשר של החסידות לאגדת הילודה. זוג החסידות השב אל הקן מקדיש את זמנו להגדלת המשפחה. על רקע ההתחדשות והלבלוב ההתחדשות בטבע סביב, שיפוץ הקן שעל הגג, מופעי החיזור של זוג החסידות ותחילת הדגירה בקן המשופץ, כל אלה גם יחד שמשו בסיס ליצירת הקשר בין החסידות שעל הגג לבין התינוקות הנולדים תחתיו.
החסידה כסימן לחסד
לא רק בקרב העמים הסלביים אלא גם במזרח סיפרו אגדות בשבחן של החסידות, המתוארות שם כבעלי הכנף היחידים בטבע שאצלם לא רק צמד ההורים הם אלה הדואגים לצאצאים אלא שבתקופות קשות של מחסור ורעב ממשיכה משפחת החסידות לקיים קשר והצאצאים מתגייסים לעזרת ההורים באיתור מזון הדרוש להם.
בכלל, בהקשר לחסידות, מן הראוי שניתן לבנו למשמעות שמן העברי. מקור השם חסידה בשורש – חסד. עתה, ראו נא מי הם ומה הם החסידים בפולקלור היהודי של קהילות אשכנז. המרחק בין השם לבין המהות כאן קצר מאוד.
החסיד והחסידה קשורים במעשי החסד: חסד במשפחת החסידות וחסד החסידה לבני האנוש. לדוגמא, בני העם המולדבי מאמינים שבניית קן של חסידות על גגו של בית מבשרת לבני המשפחה על עתיד של הצלחה גדולה, שפע, שמחה וחיים נוחים. בהקשר לכך קיים בפולקלור המולדבי פתגם האומר: "חסידה על הגג – שלום עלי אדמות".
הפנמת הקשר שבין החסידה לבין הולדה בתרבות של ארצות מזרח אירופה ניכרת גם בחזיתות בתי חולים ליולדות ומרפאות ליולדות, שלעתים קרובות נושאים את סמל החסידה הנושאת תינוק במקורה. כך גם בכרטיסי ברכה על הולדת תינוק, כך בספרי ילדים ועוד.
בעקבות כל סממני הפולקלור הללו זכו וזוכות החסידות ליחס מיוחד של כבוד והערכה לאורך דורות רבים.
עוף גדול ובולט
כפי שרבים מאתנו עדים לכך, מדי שנה בסתיו חולפות בשמי הארץ להקות החסידות הגדולות בדרכן דרומה לאפריקה בה תעשינה את תקופת החורף, ובאביב הן חוזרות בלהקות גדולות מעל ארצנו לארצות מכורתן באירופה.
בתקופת נדידת החסידות, מתמלאים השמיים מעל לשטחה של ישראל הצרה והארוכה, בכ-600 אלף חסידות המהוות כ-85% מכלל אוכלוסייתן העולמית. 15% הנותרים, שמקומות מושבן במערב אירופה, עושות את הדרך הזו מעל ספרד ומיצר גיברלטר בדרכן לאפריקה וממנה.
נהוג למיין את החסידות ללבנות ולשחורות. החסידה השחורה המהווה מיעוט בקרב אוכלוסיית החסידות והיא אמנם כולה שחורה, אבל החסידה הלבנה איננה לבנה ממש. אמנם כל נוצות גופה הן לבנות, אך אברות כנפיה הגדולות שחורות, ובתעופתה בולט הצבע השחור של אברות כנפיה הגדולות למרחוק.
גובהה של החסידה כמטר ומשקלה 3-4 ק"ג ויותר, מפתח כנפיה מגיע לכדי שני מטרים, וכך יכולים אנו לראות את החסידות גם בתעופתן גבוה בשמים אף בלא משקפות (אין הבדל בצבעי הזכר והנקבה). כמו כן, בולט למרחוק גם מקורה הגדול והחד שצבעו אדמדם כמו צבע רגליה.
תוחלת החיים של חסידה בטבע היא 10-12 שנים אך בשבי היא עשויה להאריך חיים ולחיות עד 30 שנה.
קן גדול ממדים
החסידות החולפות מעלינו מקננות בעיקר בארצות מזרח אירופה. הן בונות את קניהן הגדולים מאוד על עצים גבוהים, מעל מצוקים, בראשי עמודי חשמל, אבל יותר מכל נמשכות לראשי גגות בתי מגורים בכפרים, גגות האסמים שלידם או על צריחי כנסיות.
כדאי לציין שיש כמה זוגות בודדים של חסידות שהתנחלו דווקא באזור הגולן שלנו, בנו את קניהם בראשי צריחים ועמודים, וכך ניתן לראות קני חסידות גם בארצנו.
הקן משרת את הזוג לאורך שנים וכך, כשהן חוזרות אליו הן עוסקות בשיפוצו וחידושו, מוסיפות עוד זרדים, מחדשות את הריפוד בקרקעיתו. כך נוכל לראות קן שקוטרו 1.5-2 מטר וגובהו עשוי להגיע לשני מטר ויותר – ממדים שכמותם לא נפגוש בארצנו בכל קן אחר.
משהושלם שיפוץ הקן, פותח הזוג בסדרת מופעי חיזור קבועים, כאילו הוא חוזר ומתחזק את אהבתו שמכבר. לאחר ההזדווגות תטיל הנקבה בקן 2-5 ביצים והגוזלים יעזבו את הקן לאחר כחודשיים כשהם כבר מכינים את עצמם ליציאה למסע הארוך דרומה לראשונה בחייהם.
אחת התופעות המרתקות בחיי החסידות היא שלעיתים מקדימים דווקא הגוזלים הצעירים את הוריהם ביציאה למסע הארוך לאפריקה. זהו מסע שאורכו כ-12 אלף ק"מ וכ-70% מגוזלי החסידות לא ישרדו את תלאותיו המרובות.
לדוגמא, במשך שנים נהגו הציידים בלבנון לצפות לבוא החסידות ולצוד אותן הן בתעופתן והן בנחיתתן למנוחה לילית. כתוצאה, השתרשה בקרב החסידות מסורת של תעופה בגובה רב מעל ארץ הלבנון, ורק בבואן לשטח ישראל הן מנמיכות ונוחתות כדי לפוש ולתור אחר מזון מזדמן.
החסידות הן לא בררניות במיוחד במזונן והן ניזונות מחרקים, ארבה, חרגולים וצרצרים, בעלי חיים קטנים כדו חיים (צפרדעים וקרפדות), פה ושם דגים (במיוחד כאלה שמתו), נחשים כולל הארסיים שבהם, מכרסמים קטנים, נברנים ועוד. טרם הבליעה של טרף גדול, משפדת אותו החסידה בדקירה של קצה המקור הארוך והחד, מניפה אותו כלפי מעלה ובולעת אותו בבת אחת.
דואות על אוויר חם
לקראת עונת הנדידה דרומה או צפונה מתלהקות החסידות ללהקות גדולות בנות מאות ואף אלפי פרטים. את מרבית מסען הארוך הן תעשינה בשעות היום בדאייה, כשהן מנצלות זרמי אוויר ברום בגבהים שבין חצי קילומטר ל 2-3 ק”מ, ובכל יום הן תעשנה כברת דרך של עד 300 ק”מ.
לאחר ליל מנוחה על הקרקע ובתום ארוחת בוקר, ממתינות החסידות להתחממות האוויר, וכאשר זרמי האוויר החמים מתחילים לעלות מעלה, הן תיצמדנה לשולי גבעה גבוהה או הר, תתפוסנה את זרם האוויר העולה (התרמיקה), ותתחלנה להסתובב במעגלים כשהן מתרוממות מעלה מעלה בכל מעגל עד שתמצאנה את זרם האוויר הרצוי ברום. לעיתים, עקב שינוי במזג האוויר, עשוי אותו זרם אוויר לסחוף אותן הרחק מתוואי הנדידה, ואם קורה הדבר והן נסחפות אל מעל הים, עשוי הדבר אף להסתיים מבחינתן באסון, והן עשויות לאבד את תוואי הדרך.
את הדרך דרומה עושות להקות החסידות בעיקר לאורך השבר הסורי אפריקאי מעל בקעת הירדן, עמק בית שאן, הערבה ואילת. אבל את הדרך צפונה, הנמשכת גם זמן ארוך יותר עושות החסידות גם מעל מישור החוף, השפלה והשרון. מעת לעת נוחתות אז להקות החסידות הגדולות לאורך המסלול. פעמים רבות אכן עובר מסלול תעופתן ממש מעלינו.
רבות מהחסידות נוחתות עם ערב, בעיקר בשדות הקיבוצים הנרחבים למנוחה, לחיפוש מזון, וללינת לילה על צמרות העצים המקיפים את השדות, לארוחת בוקר ולעיתים אף לשהות של יום יומיים אם הסביבה מציעה כמויות מזון משמעותיות. רק אז הן תצאנה להמשך הדרך. זו הזדמנות לראות מקרוב את העופות המרשימים הללו ולהתרשם מהמקום שתפסו בפולקלור הבינלאומי.
סכנה למטוסים
עונות הנדידה שבין אירופה לאפריקה ממלאת את שמי הארץ בלהקות גדולות של ציפורים ובהן חסידות, שקנאים, עגורים ודורסים, ותופעה זו מסכנת מאוד את המטוסים הטסים. חסידה גדולה שנשאבת לתוך מנוע סילון של מטוס, תביא להרס המנוע ובמקרים רבים להתרסקותו של המטוס ואף למותם של הנוסעים.
לאחר שהתרחשו בעבר כמה תאונות שכאלה, נערך מבצע משולב של חיל האוויר והחברה להגנת הטבע, למניעת התופעה. במסגרת המבצע, הטיס טייס חיל האוויר חובב הטבע מקיבוץ צרעה, רן לפיד ז"ל, דאון ממונע, במסלול, מן החרמון שבצפון ועד לאילת שבדרום בחברת להקות החסידות, וכתוצאה שורטטו מפות שציינו את המסלולים, הגבהים והזמנים בהן עושים בעלי הכנף הגדולים הללו את דרכם. באופן זה אכן נמנעות מאז תאונות בתקופת הנדידה.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
צילום: גיל שעני
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?