פרשת השבוע אין לראות את הדברים היטב אלא בלב

בפרשות "עקב" ו"ראה" ממשיך משה, מנהיג העם, את דבריו, טרם כניסתם של בני ישראל לארץ, טרם לכתו. הוא שואף לסייע בידי העם ללמוד מהטעויות שעשו אבותיהם ולהפיק לקח, לחזק את רוחם ונפשם, ובעיקר להעניק להם כלים יישומיים לחיים מלאי ביטחון ומשמעות.

בפרשות בולטת לעין החזרה על שתי מילים - בפרשת "עקב" חוזרות ונשנות המילים "בלבבך"/"בלבבכם" ובפרשת "ראה" שזורות פעמים רבות המילים "יבחר"/"בחר". כאשר בוחנים את ספר "דברים" כמקשה אחת ניתן להבין מדוע.

המילה "בלבבך" מגיעה בהקשר של התמודדות עם פחד - "כי תאמר בלבבך רבים הם הגויים האלה ממני, איכה אוכל להורישם", וגם בהקשרים נובפים ובהם: אהבת הבורא - "ולאהבה אותו...בכל לבבך", ידיעה שבלב - "וידעת עם לבבך", אמירות פנימיות - "אל תאמר בלבבך", פיתוי למעשה שלילי - "פן יפתה לבבכם" ועוד. לסיכום מקושרת המילה גם למחויבות - "ושמתם את דבריי אלה על לבבכם" (ז,יז - יא,יח).

במקרא, כמו בתרבויות נוספות, הלב הוא מקום משכנן של המחשבות והרגשות. משה מפרט עבור העם מצוות מעשיות, אולם לא פחות מכך הוא נותן כלים לשינוי תודעתי. משה שם דגש על הדברים שבלב, הוא דורש מהם להיות קשובים למחשבות שעולות בהם ולרגשות שבאים בעקבותיהן, ומנחה את העם להיות מודע אליהם.

ניתן להסביר את השימוש במילה "בלבבך" (שימוש פעמיים באות ב) ולא במילה "ליבך", בכך שליבו של האדם יכול להיות טוב או רע, ניתן להשתמש בו בשני אופנים לגמרי שונים.

מחשבותיו ורגשותיו של האדם הם בראש ובראשונה בינו לבין עצמו ובינו ובין בוראו, אולם השפעתם של אלו על האדם היא עצומה. המחשבה משפיעה על הרגש, הרגש משפיע על התגובה והמעשה; מחשבה חיובית מובילה לרגש חיובי והללו מעודדים את האדם לפעולה אקטיבית וראויה שתוביל לתוצאה הרצויה, וכמובן גם להפך. מחשבה רעה מעוררת רגש שלילי ובעקבותיה עשייה פוגענית ומזיקה.

הפרשה פותחת בהבטחה "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר ה' את הברית..." ובהמשך מובא הצד השני של המטבע: "והיה אם שכח תשכח...העידותי בכם כי אבד תאבדון, עקב לא תשמעו בקול ה' " (ז,יב – ח,יט).

בפרשה זו משה מחדד בפני העם את הידיעה שיש בידו לבחור את מחשבותיו על מנת להיות במצב תודעתי רצוי. האדם נדרש להיות קשוב ומודע ללבבו, למצבו התודעתי, בעקבותיו האדם יחוש רגשות חיוביים או שליליים, אשר ישפיעו על מעשיו, לטוב ולרע.

בפרשת "ראה" הדגש הוא על השורש ב.ח.ר., אשר מופיע 14 פעמים.

סימן ההיכר המשמעותי ביותר של בני האדם הוא היותנו בעלי יכולת לבחירה חופשית, וזאת בניגוד לכל יתר הברואים. דרכי התגובה של האדם לכל מצב הן רבות ומגוונות. בחירותיו מגדירות אותו ואת אישיותו ודבר זה הופך אותו לנזר הבריאה.

התורה מדגישה עיקרון זה במקומות רבים. אחד מהם מופיע בתחילת הפרשה הנוכחית: "ראה את הברכה... והקללה..." (יא, כז-כח). אדם יכול לבחור לראות סיטואציה מסויימת כברכה בעוד שאחר יראה באותה הסיטואציה קללה. האופן בו נבחר לראות את הדברים ולפרש אותם באמצעות מחשבותינו, ישפיע על רגשותינו ומעשינו.

כך למעשה האדם מכריע האם יזכה ויבחר בחיים טובים או לחלופין בסבל ובריחוק מעצמו ומהסובבים אותו.

כוח הבחירה שקיבל האדם מקורו בעובדת היותו "נברא בצלם אלוקים" ומשמעותה היא בחירה ערכית.

אנו נדרשים לבחור לראות את הטוב, לראות את התמונה הרחבה, להאמין שיש תכלית ולמצוא משמעות - וכך להרוויח את הברכה, או חלילה לבחור לראות את הרע ולהביא עלינו קללה. הנרי דייוויד תורו, פילוסוף, סופר ומשורר, אמר: "זה לא מה שאתם מסתכלים עליו שמשנה, זה מה שאתם רואים".

ברצוני לסיים הפעם עם דבריו החכמים של "הנסיך הקטן": "אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד, כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין"

המדור מוקדש לזכרו של אבי אלי קדושאי ז"ל

שבת שלום,

שרונה קדושאי בר-נס, M.A יעוץ חינוכי, MBA מינהל עסקים

יעוץ וליווי מנהלים, מנחה לפיתוח מקצועי

הדרכת הורים, "רימון" מרכז מומחים לטיפול בילד ובמשפחה

לשאלות: [email protected]