דעה - מוות מיותר לחלוטין בטיולים שנתיים

נוכח המקרים הרבים שבהם תלמידים מקפחים את חייהם במהלך טיולים שנתיים הגיע הזמן להבין שמורים אינם יכולים לנהל אותם. הפתרון מצוי בשכירת חברות מתמחות שיידעו לתכנן ולבצע את הטיולים הללו באופן מקצועי ובטוח

טיולים ופעילויות מחוץ לכותלי בית הספר מהווים חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים. מעבר להנאה הרבה שנגרמת לתלמידים במהלך טיולים שנתיים, אלה גם מהווים רכיב מרכזי בתהליך של עיצוב הנוער והקניית ערכים חשובים, בין השאר הכרה ואהבת הארץ. אלא שלצורך כך נדרשת בקיאות מאת הצוות החינוכי, בנהלי הביטחון והבטיחות ובוודאי במידת הסכנה הכרוכה בהם.

הגם שחוזרי מנכ"ל משרד החינוך מאגדים בתוכם את התנאים בהם יתקיימו הטיולים ומתווים דרך מחייבת לצוות החינוכי שתמנע את אותן סכנות מיותרות שעלולות להתרחש בזמן הטיול, המציאות העגומה מלמדת, שיותר מידי תלמידים מוצאים את מותם באותן נסיבות ממש ומאות נוספים נפצעים מדי שנה. ברור מאליו, שאין הדבר נגרם מכוונת זדון, חלילה, של מי מבין אנשי הצוות החינוכי. מעבר לכך שרוב רובו של הצוות החינוכי, עייף ממילא ורווי בתפקידים רבים במהלך טיול, הדעת נותנת כי יקפיד ויעשה כל שבידיו כדי להבטיח את שלומם וביטחונם של התלמידים במסגרת טיולים בית ספריים.

בסוף חודש יוני האחרון, התוודענו לאירוע נוסף שבו קיפח את חייו תלמיד ישיבה מבית שמש, נחמיה אהרוני ז"ל, במהלך טיול בית ספרי. הפרטים שנחשפו עד כה מגלים,  עד כמה עסקינן במוות מיותר שניתן היה למנוע לו אך היו זוג עיניים פקוחות ומיומנות על התלמידים. הגם שחקירת המשטרה טרם נסתיימה, לא ניתן להבין כיצד זה שאף איש צוות- זה המחויב ברשימה שמית של כלל התלמידים - לא שם לב להיעדרו של התלמיד והאוטובוס עליו היו ישובים חבריו של אהרוני ז"ל עזב את המקום בלעדיו. רק לאחר 20 דקות ארוכות, שמו לב חבריו שהוא נעדר.

נוכח המקרים הרבים שכבר אירעו, היה מצופה מראשי מערכת החינוך, שימצאו פיתרון "צופה פני עתיד".  במקום זה, נוהגים אלה "להתעורר" ואף להזדעק למשמע מקרה נוסף, אך נדמה כי מייד אחר כך נופלים ל"תרדמת" ארוכה. למרבה הצער, נראה שאף אחד לא עושה דבר כדי לוודא שמקרים מזעזעים מעין אלה לא יישנו.

לצערי, גם אני ומשפחתי "זכינו" להיות חלק מאותה "סטטיסטיקה" עגומה בה ילדים מוצאים את מותם במהלך טיול בית ספרי (לא רק פעם אחת, אלא פעמיים), והכאב המתלווה לאסון כזה מוכר לי היטב.

הפעם הראשונה הייתה כאשר אחי הבכור , שהיה בן 10 בלבד, הוצא, יחד עם תלמידים נוספים,  במסגרת בית ספרית, לגן "סאקר" שבירושלים, שם היו אמורים להכין את התלמידים לקראת תחרות ריצה. אלא משאיש מאנשי הצוות לא מצא לחצות עם התלמידים את הכביש הסואן שבצמוד לאותן גן, נדרס למוות.

הפעם השנייה הייתה, כאשר אחי הקטן, נתנאל אירני ז"ל, טבע במהלך טיול שנתי. גם שם אף אחד לא הבחין שנעלם. גם שם היה כבר מאוחר מידי. למרות הרשלנות התהומית, החליטה פרקליטות מחוז צפון לסגור את התיק הפלילי שנפתח נגד צוות המורים ומנהל בית הספר.

כדרך להביא לשינוי המציאות העגומה, וכעורכת דין המתמחה בתחום הפלילי, הגשתי ערר בו דרשתי שיוגש כתב אישום. לאחר שנים בהן ניהלתי מאבק משפטי מול פרקליטות המדינה, הועמדו אלה לדין.

לא למותר לציין כי ב"תגובה" לדרישתי וכדרך "לאיים" על היושבים בראש המערכת, דרש יו"ר ארגון המורים,  רן ארז, "חסינות גורפת" למורים מפני העמדה לדין והנחה את המורים להשבית את הטיולים השנתיים. הגם שאותו "איום" לא צלח, ונוכח אותה "תפיסת עולם" של מי שמשמש בראש ארגון המורים, תהיתי לא אחת בשאלה,  על מי מוטלת האחריות לשמור על ילדינו במוסדות החינוך?!

לכן, לא פעם טענתי,  שעל משרד החינוך להעביר את הנטל הכבד שבשמירה על בטיחות התלמידים במהלך טיולים שנתיים לכתפיים של חברה פרטית ומקצועית, כזו שתפקידה האחד והיחיד יהא לדאוג לשלומם וביטחונם של התלמידים. בהינתן כמות המשימות הרבות המוטלות על הצוות החינוכי במהלך הטיולים השנתיים, משוכנעני שרוב רובם של המורים דווקא ישמחו שהנטל הכבד והאחריות המוטלת עליהם יעברו לידיים אחרות.

משהדעת נותנת שמשרד החינוך יסרב לתקצב נושא זה מכיסו בתירוצים שונים, הנכון הוא בעיני  שההורים הם אלה שייקחו  את המושכות לידיהם ויתקצבו בעצמם את השמירה הנדרשת על התלמידים, קרי שכירת חברה פרטית ובדרך של  הסכם מחייב , כזה המבטיח את שלומם של הילדים. אכן יש בכך כדי להוסיף לעלויות החינוך גם סוג של "מס טיולים שנתיים", אך דומני שזה בטל בשישים אל מול תשלום, בין לצורך טיפולים שנגרמים עקב פציעה ובין חלילה, בהתמודדות עם מוות כה מיותר.

הנה מסתבר, שגם במוסדות החינוך, האחריות לשמור על ילדינו מוטלת בסופו של דבר לפתחנו.

עו"ד מירב זמיר, מתמחה במשפט הפלילי

צור הדסה

מייל : [email protected]