שרה - האם העברייה הראשונה

רק פרשה אחת בתורה קרויה על שם אישה וזו פרשת "חיי שרה". שרה היא הכוח המניע לתהליכים אשר עובר אברהם ולעמידתו בהם ואף האל אומר לו: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע"

בכל חמשת חומשי התורה קיימות שש פרשות הנקראות על שמם של אנשים, ורק פרשה אחת הקרויה על שם אישה -  פרשת השבוע "חיי שרה", שהיא החמישית בספר "בראשית". שם הפרשה על שמה של אם האומה, שרה אימנו, בעלת הכוחות הרוחניים, המשמשת כמנהיגה וכמובילה לשינוי התודעתי בקרב הנשים - למעבר מעבודת אלילים לאמונה באל אחד ולעשיית חסד בעולם.

שרה היא הכוח המניע לתהליכים אשר עובר אברהם ולעמידתו בהם. בפרשה הקודמת, פרשת "וירא", מבהיר האל לאברהם: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (כא,יב). המסר הוא חד וברור - דבריה נכונים, היא מאמינה באמונה מלאה שההבטחה האלוקית תתממש והיא פועלת לשם כך. על כך אומרים חז"ל: "אברהם טפל לשרה בנביאות" - משמע שרה ניחנה ברוח הקודש הנובעת משמחה ואמונה תמה אף יותר מאברהם.

שרה, האם העברייה הראשונה, מהווה את המודל לנשים בתנ"ך. על פי התפיסה הקבלית האישה מוגדרת גם "שכינה", היא "הבוראת", האחראית להמשכיות, והיא בעלת כוחות נבואיים ורוחניים. כפי ששרה פעלה להמשכיות על פי הבטחת האל, כך פעלו הנשים בתקופת התנ"ך בהשראתה. לא בכדי נאמר "בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים".

הפרשה פותחת במילה "חיי", אולם למעשה מדובר בפטירתה של שרה אימנו. יש הנוטים לפרש את פטירתה כקשורה לידיעה שהגיעה אליה על (ניסיון) עקידת בנה יצחק, לאור סמיכות הפרשות. בעוד שהכתוב מציין ששרה הייתה שותפה מלאה עד כה למסעו של אברהם, הרי שהפעם הכתוב אינו מציין שהיא יודעת על ניסיון העקידה בזמן אמת או ששמעה על כך מהאל או מאברהם.

"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים--שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה" (כג,א), על פניו לא ברור מדוע הכתוב מאריך ולא כותב בפשטות 'ויהיו חיי שרה מאה עשרים ושבע שנים', ומדוע הביטוי "חיי שרה" מופיע פעמיים באותו הפסוק.

נראה כי הציון של פרקי הזמן השונים בחייה נועדו להדגיש את מעלותיה של שרה. התכונות הטובות שמאפיינות ילדה בת שבע בהן התום, השימחה, הטוהר והצניעות נותרו בה גם בהיותה בת עשרים ואליהן הצטרפו המאפיינים החיוביים של גיל הבחרות - הרוך, הנתינה והאמונה – והם אפיינו אותה גם בזקנתה. על כן נאמר עליה כי היא בעלת יופי פנימי ויופי חיצוני נדיר.

כפילות הביטוי "חיי שרה" בפסוק הראשון בפרשה מעיד כי חייה היו מלאי משמעות, תכלית ותחושת התעלות, ומתוך כך הייתה בה שימחה פנימית ואמונה גדולה.

חייה של שרה רצופים ניסיונות. היא אינה חוששת ונשארת איתנה באמונתה ועל כך רש"י מוסיף וכותב: "שכל חייה היו שווים לטובה" – למרות שלאורך שנות חייה שרה התמודדה עם ניסיונות וקשיים -  בהם הניתוק ממשפחתה וממולדתה, הנדודים, הרעב בארץ כנען, לקיחתה בשבי על ידי פרעה ובהמשך על ידי אלימלך ואף עקרותה עד לגיל זיקנה – היא לא ראתה בכך ייסורים או סבל, אלא בחרה לומר ולהאמין "שהדברים המתרחשים הם לטובה".

בהמשך הפרשה גם נאמר על אברהם "וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים (כד, א)",  על מנת לרמז כי כל יום בחייו היה בעל ערך ונועד להשפעת טוב על כלל האנושות. לא בכדי נבחר אברהם לאבי האומה ואף תושבי האזור מכנים אותו בפרשתנו: "נְשִׂיא אֱלֹקִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ". הוא פועל להפצת תודעת האל האחד ולתיקון העולם, הוא רואה את טובת הכלל ונחוש להתפלל אפילו על אנשי סדום ועמורה.

על אברהם נכתב: "וְאֵלֶּה, יְמֵי שְׁנֵי-חַיֵּי אַבְרָהָם--אֲשֶׁר-חָי: מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה, וְחָמֵשׁ שָׁנִים... וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה..." (כה, ז-ח) שוב חוזר הרעיון והמסר שעימו נפתחה הפרשה – כאשר האדם יוצק לחייו משמעות ופועל עבור תכלית הגדולה ממנו, הוא חי חיים מלאים ויכול להתמודד עם האתגרים והקשיים במסע חייו.

פרופ' ויקטור פרנקל, אשר חקר את נושא "פשר החיים" במשך שנים רבות וכתב את סיפרו "אדם מחפש משמעות" עם צאתו ממחנה ההשמדה אושוויץ מדגיש: "מה שמשנה הוא לא משמעות החיים באופן כללי אלא המשמעות הייחודית של חיי האדם בכל רגע נתון".

הסופרת והעיתונאית אמילי האספהני סמית מציגה את ארבעת המרכיבים לחיים עם משמעות כפי שעולה מתוך מחקרים מדעיים עדכניים וניתוח כתביהם של הוגים גדולים. המרכיב הראשון הוא תחושת שייכות - כאשר אנחנו חלק מקבוצה בה מעריכים אותנו, מבינים אותנו ואוהבים אותנו אנו חווים משמעות בחיינו. המרכיב השני הוא תכלית - מטרה רחבה וגדולה מאיתנו שתדחוף אותנו לתרום לעולם. המפתח לתכלית הוא שימוש בנקודות החוזק שלנו כדי לעשות למען אחרים. המרכיב השלישי הוא התעלות – הבנה שאנחנו חלק ממשהו הגדול מאיתנו; אלו רגעים נדירים בהם האדם מתעלה מעל ההמולה של חיי היומיום, תחושת העצמי מתפוגגת והאדם מרגיש מחובר למציאות גבוהה יותר. המרכיב הרביעי הוא הנרטיב האישי - האופן בו האדם מספר לעצמו את סיפור חייו משפיע על תחושת המשמעות; האם הוא מספר על הקשיים שלו כעל סבל או דווקא רואה בהם אירועים מאתגרים שבסופו של דבר עזרו לו להשתנות, לצמוח, להיות טוב יותר לעצמו ולזולת.

שרה ואברהם פועלים להפצת תודעת האל האחד ועוסקים בעשיית חסד מתוך תחושת התעלות ותכלית. הם יוצרים עם ומהווים את תחילתו של הסיפור הלאומי.

המדור מוקדש לזכרו של אבי אלי קדושאי ז"ל

שבת שלום,

שרונה קדושאי בר-נס

M.A יעוץ חינוכי, MBA מינהל עסקים

יעוץ וליווי מנהלים, מנחה לפיתוח מקצועי, הדרכת הורים

"רימון" מרכז מומחים לטיפול

לשאלות: [email protected]