הורים וילדים להיות קרובים אך גם נפרדים

מטרתנו היא לבנות מערכת יחסים טובה תומכת בין הורים לילדיהם, קשר שמתאפיין באמון ובקרבה אך גם במידה מספקת של נפרדות וחופש הדדי

לעתים קרובות, הדרך שבה אנו מתמודדים מול הילדים שלנו נשענת באופן לא מודע על המקום שאנחנו חווינו כילדים ועל הקשר שהיה לנו עם הורינו. מודעות לכך יכולה להוות פריצת דרך בקשר שלנו עם ילדינו.

אליה (שם בדוי), בת 38 נשואה +2 , עובדת בכירה במשרד ממשלתי. היא הגיעה לקליניקה לטיפול רגשי, ותיארה קשר סימביוטי עם הבן שלה נדב (שם בדוי), בן 11.

אליה מאד חרדה למצב החברתי של נדב. לדוגמא: היא מתקשרת לאימהות של החברים שלו כשהוא נתקל בקושי, היא מתערבת בחייו כדי "לסדר את העניינים", היא מגיבה במקומו במקרה שהוא נעלב ונפגע, היא נמצאת בקשר רצוף עם המחנכת של הכיתה ועם המורים המקצועיים שלו, והיא אף יוזמת מפגשים חברתיים אחר הצהריים עבורו.

ילדה שקופה

ביקשתי מאליה לתאר איזה ילדה היא הייתה. אליה השיבה: "הייתי ילדה ביישנית ושקטה, כמעט שקופה. בשיעורי ספורט, כשהייתה חלוקה לקבוצות, תמיד בחרו בי אחרונה. מעולם לא הגיעו אלי חברים הביתה, הייתי המון לבד בהפסקות והיו שנים שאפילו לא הייתה לי חברה אחת. אני זוכרת בדידות גדולה".

התמונה התבהרה. כילדה אליה הרגישה מרוחקת, מבודדת, ואפילו דחויה מבחינה חברתית, לכן מאד קשה לה לראות את בנה במצבים חברתיים שמזכירים לה את עברה. כילדה היא חשה חוסר רגישות וחוסר אכפתיות של המבוגרים ממצבה החברתי בילדות, לכן הנקודה הזאת מאד רגישה אצלה, וכיום היא פועלת בשביל נדב מהמקום שלה כילדה ולא לפי מה שנחוץ לנדב.

באופן לא מודע, אליה חשה חרדה עמוקה מכך שילדיה יחושו את התחושות הקשות שהיא חוותה כילדה, וישחזרו את הקשיים החברתיים והריחוק שהיו לה והיא רצתה לחסוך את התחושות הללו מנדב.

יתכנו מקומות אחרים בילדות שישפיעו על ההורות שלנו, למשל, הורה שהיה ילד שמן וסבל מכך, עלול למנוע מילדיו אכילה רגילה, להעיר להם על מה שנכנס להם לצלחת, לרשום אותם לחוגי ספורט גם אם הם אינם מעוניינים בכך, ליצור בבית התעסקות מיותרת בנושא האוכל שבעתיד עלולה לגרום להפרעת אכילה.

הפרדה הכרחית

הקדשנו כמה מפגשים לעבודה של אליה על ההפרדה ההכרחית שההורה צריך לעשות בינו לבין ילדיו. ההורה אינו יכול להשליך על ילדיו את חוויותיו כילד, משום שהילדים שלו אינם הוא - מדובר בשני אנשים שונים החיים במציאות שונה.

נדב חווה את ילדותו באופן שונה מאימו והוא יכול להתמודד לבד עם מצבו החברתי. הוא לא זקוק להתערבות של אליה, להיפך, המעורבות האינטנסיבית שלה עלולה להחליש אותו ולפגוע בצמיחתו החברתית, משום שנמנעות ממנו התנסויות מאתגרות מול ילדים אחרים.

כאשר מישהו אחר פועל עבורו בשדה החברתי נדב אינו מתמודד בשדה הזה וכישוריו החברתיים אינם זוכים לאימון הנדרש.

ניתן לדמות זאת לגוזל החושש לצאת מהקן, והוריו מעופפים עבורו ומביאים לו מזון, וכך הוא אינו יודע כיצד לעוף ואינו יודע כיצד למצוא את מזונו.

קשר מיטיב ותומך

מערכת היחסים בין אימהות לילדיהן, היא מערכת היחסים החשובה והקרובה ביותר בחיינו. מערכת יחסים זו מתאפיינת בקרבה ובקשר הדוקים כמו גם בקשיים, התרחקות וניכור. אחת המטלות המרכזיות והקשות ביחסים אלה היא למצוא את הדרך כיצד להיות קרובים אך גם נפרדים.
בתקופתנו, קיימת פתיחות רבה יותר מאשר בעבר לעבודה על יחסי אימהות- בנות או אימהות-בנים, במטרה לבנות קשר מיטיב ותומך בין אימהות לילדיהן. יחד עם זאת פעמים רבות קיימת העברה בין דורית לא מודעת של קשיים לא פתורים של האם עם אימהּ וכן קשיים שהאם חוותה במקום החברתי.

מטרתנו היא לבנות מערכת יחסים טובה תומכת בין הורים לילדיהם, קשר שמתאפיין באמון ובקרבה אך גם במידה מספקת של נפרדות וחופש הדדי.

יחסים שיהיו משוחררים מן המלכודות הרווחות ביחסי הורים וילדים ואשר יאפשרו גם להורה וגם לצאצא למצוא את מידת הקירבה ואת מידת הנפרדות המתאימים וכך ולהצליח לבנות יחסים משוחררים מכעס, אשמה, תחרותיות ושאר הקשיים האופייניים ליחסי הורים-ילדים. כדי להצליח בכך עלינו לעבוד על הדפוסים האוטומטיים שלנו, ועל שחרור מכבלי אשמה ומחויבויות.

חיזוק הבטחון העצמי

במהלך המפגשים עבדה אליה על המקומות איתם התמודדה בילדותה וזאת לשחרר את נדב לחיות את חייו. בגיל 11 נדב עדיין יכול לעשות שינוי משמעותי ואט-אט להחזיר את הכדור של ההתמודדות החברתית לידיו.

לדוגמא: במפגשים אליה תרגלה מצב שבו נדב מתלונן על קושי חברתי והיא שואלת אותו: "מה אתה מציע לעשות?". וגם אומרת לו: "אני סומכת עליך שתדע להתמודד, כי ראיתי כיצד התמודדת יפה בחלוקה לחדרים במהלך הטיול השנתי". אמירה כזו מחזקת בקרב הילדים את הבטחון העצמי ומגבירה את נכונותם להתמודד עם משימות החיים.

התפקיד של ההורים הוא להכין את הילדים לחיים, הכנה לחיים זה אומר להיות בוגרים שהם: עצמאיים – אחראיים - בעלי דימוי עצמי גבוה. כל דבר שנעשה או נאמר לילדינו, צריך להיות מכוון להגשמת המטרה הזו.

ישנם ילדים שיגיבו בתרעומת על כך שהם נאלצים להתמודד או בחוסר שביעות רצון, זה נכון לטווח קצר אך לטווח הרחוק גישה כזו תשרת אותם היטב ואתם כהורים הם אלו שתקצרו את הפירות על ההשקעה הזאת.

נירה גבאי – יועצת חינוכית M.A.

פסיכותרפיה ממכון אדלר

הנחיית הורים טיפול זוגי ומנחה למיניות בריאה

לשאלות :   [email protected]