הציידים הניצודים
הבזים זוכים למקום של כבוד בקרב עשירי ארצות ערב, המטפחים אותם לצורך "ספורט הציד". מחירם מרקיע לשמים ומהווה פיתוי עצום לציידים מקרב הבדווים. אך נדירותם הולכת וגוברת ולכן הם מוכרזים כעוף מוגן אשר הציד שלו כרוך בקנסות כבדים
בכתבה זו נחזור ונעמיק את היכרותנו עם עולם הבזים – עולם ייחודי ומרתק. בעבר הצגתי בפניכם, קוראים יקרים, את הבז המצוי ("הדורס המהיר ביותר", בקיצור 570) וציינתי את קיומם של בזים נוספים, מקצתם יציבים ואחרים חולפים בארץ, חורפים או מקייצים.
הפעם אציג את כלל הבזים שניתן להיתקל בהם בעונות שונות של השנה ובאזורים שונים בארץ, וארחיב בנושא מרתק - השימוש בבזים מאולפים לציד.
עוף בר מוגן
לפני כשלוש שנים, בינואר 2019, לכדו פקחי רשות שמורות הטבע שלושה תושבי דרום מהיישובים תל שבע ושגב שלום שעסקו יחדיו בציד בז ציידים, באמצעות שימוש ביונה קשורה כפיתיון ללכידת הבז. בנוסף, בביתו של אחד הנאשמים, נמצא בז מדברי צעיר המוחזק בניגוד לחוק בתוך ארון וקשור ברגליו.
רשות הטבע והגנים הגישה כתב אישום כנגד שלושתם בשל "ציד בזים בניגוד לחוק" ובית המשפט השלום בקרית גת הרשיע אותם בעברות של ציד חיית בר מוגנת ללא היתר, ופגיעה בערך טבע מוגן וכן בהחזקה של ערך טבע מוגן. על כל אחד משלושת הנאשמים נגזרו קנס של 30 אלף שקל ובנוסף גם מאסר על תנאי לתקופה של שישה חודשים והתחייבות כספית בסך של 13 אלף שקל, באם יעברו עבירה דומה במשך שנתיים.
אכן, העונש הוא כבד אך לעניות דעתי מדובר בעונש מוצדק. שימו לב, כי הציידים הבדווים התמקדו בשני סוגי בזים – בז ציידים והבז המדברי.
הבז, הדורס הקטן שבין הדורסים (שמו המדעי הוא FALCO ) כולל את מספר המינים הרב ביותר במשפחת הבזים - 37 מינים שונים. מתוכם חולפים ומקננים בארץ בסך הכול 11 מיני בזים והם: בז צוקים, בז ציידים, בז מדברי, בז גמדי, בז שחור, בז חופים, בז אדום, בז נודד, בז עצים, בז ערב והנפוץ מכולם - הבז המצוי. בין מיני הבזים שונים ישנם מספר הבדלים על חלקם נעמוד כאן.
בז צוקים
זהו אחד הבזים הגדולים שבין המינים. בדומה שלאר הבזים, גם כאן, הנקבה גדולה מהזכר. אורך גוף נקבת בז הצוקים כ-50 ס"מ (!) ומשקלה כ-800 גרם. לעומתה, אורך גוף הזכר כ-40 ס"מ ומשקלו רק מעט יותר מ-500 גרם.
אצל בז הצוקים בולטים הלחיים הלבנות וכן צדי הצוואר והגרון הלבנים. כיפת ראשו כהה יותר וצבעה ערמוני או אולי קרם בהיר יותר, וכנפיו וגבו ייראו מפוספסים בפספוס שחום. אם נחזה בו בעת מעופו ברום, נראה את תחתית כנפיו הלבנבנות וקצותיהן האפורים-כהים.
בז צוקים הינו דורס יציב בארץ, המקנן במצוקים שלאורך בקעת הירדן. הזוג הוא מונוגמי ושומר על מערכת חיים זוגית קבועה, ולכן ניתקל בו הן כיחיד והן כצמד.
הבז הזה מקנן במסתורי הצוקים וכן בקינים נטושים של עורבים. הגוזלים עוזבים את הקן במלאת להם 6-7 שבועות.
את מרבית טרפו הוא צד תוך כדי מעופו, באוויר, ומכאן נבין שהוא תר אחרי ציפורי שיר או עופות גדולים יותר כמו צוצלת או יונה.
לאחרונה דיווחה רשות שמורות הטבע והגנים על השבתם לטבע של שני זוגות בזי צוקים בשמורת הטבע והגן הלאומי שבהר ארבל, סמוך לכינרת. אבל בסך הכול נמנו בארץ לאחרונה רק זוגות מקננים מעטים ולכן הוא מוגדר כבז נדיר.
בז ציידים
בז זה ניכר בראשו הבהיר. זנבו מוארך, מכוסה בכתמים אך איננו מפוספס. תחתית כנפיו זרועות כתמים וקצוות הכנפיים בהירים. אורך גופו כ- 46 ס"מ.
בדומה לבזים ודורסים אחרים, ניכרים הבדלים בצבעים בין המתבגרים לבוגרים, כאשר המתבגרים מפוספסים יותר.
את בז הציידים נמצא בעיקר בשטחים פתוחים, בערבות עשב, במישורים ובמדבריות.
בעבר, טרם הכחדת הדורסים בזמן הרעלת התנים בשנות השישים, הוא היה חורף מצוי במישורי הנגב. אך כיום הוא חורף נדיר למדי בארץ.
הקשר שלו למדבר וכן שמו עשויים להעיד על השימוש שנעשה בו לצרכי ציד, ועל כך נרחיב בהמשך.
בז גמדי
כשמו כן הוא – הקטן ביותר שבין כל הבזים. אורך גופו בסך הכול כ-25 ס"מ. משקל הזכר פחות מ- 200 גרם ומשקל הנקבה מגיע ל-280 גרם והיא גדולה משמעותית מהזכר.
חזותו הכללית היא בצבע חום כהה, אך גרונו לבן. גם במבט מלמטה נראות הכנפיים כהות שכן הכתמים החומים בהן קרובים וצפופים.
הבז הזה חורף בישראל בעיקר באזור עמק החולה, דרום הגולן וגם בנגב המערבי. הוא בעל אופי תוקפני למדי ורודף במהירות רבה אחרי ציפורי שיר קטנות, שאותן הוא צד במיומנות במרחבים הפתוחים, סמוך לפני הקרקע.
בז שחור
כשמו כן הוא, לבז השחור צבע אחיד – שחור. שלא כמו חלק מהבזים האחרים, הוא מעדיף לעופף בגובה רב יותר במרומי השמיים, כשהוא צופה וסוקר את הנעשה על פני הקרקע.
גופו של הבז השחור דק ומוארך, ארכו כ- 35 ס"מ, ומשקלו כ- 150 גרם. כנפיו צרות ומאורכות והן מחודדות בקצותיהן.
הוא צד בעיקר בשעות הדמדומים ומזונו מתבסס בעיקר על חרקים שונים וכן על ציפורי שיר קטנות. את טרפו הוא לוכד בעיקר באוויר.
הבז השחור מוגדר כבז מדברי שתחום תפוצתו הוא אזורי מדבר טיפוסיים, האזורים שבין ערב הסעודית ללוב שבצפון אפריקה. בארץ הוא נחשב למקייץ נדיר בנגב ובמדבר יהודה.
בשונה מבזים אחרים, הבז השחור מקנן בסוף הקיץ ובסתיו. את מרבית ארבעת שבועות הדגירה מבצעת הנקבה, והיא גם דואגת להאכלת הגוזלים בקן חודש נוסף.
בז חופים
זהו בז מזדמן נדיר ביותר בארץ. גודלו כגודלם הממוצע של מרבית הבזים. אורך גופו כ- 35 ס"מ.
הוא דק גזרה ובולט בצבעו הכהה מאוד שעל גבי כנפיו, ובפסי האורך הכהים עד שחורים על רקע חום בהיר יותר שבתחתית בטנו. צבע גרונו בהיר מאוד עד לבן אך לעיתים – כהה עד שחור. במקומות שונים ניתן להיתקל גם במופעי צבע שונים שלו.
בז החופים נמצא בעיקר בסמוך לצוקים ואיים סלעיים וגם הוא מקנן בשלהי הקיץ ובראשית הסתיו.
בז אדום
בצורתו החיצונית מזכיר הבז האדום את הבז המצוי, אך בשונה ממנו הוא נוטה להתלהק יותר גם בנדידה וגם בקינון.
ראש הזכר ערמוני. כנפיו, מבחוץ, חומות ברובן וקצותיהם שחורים. כנפי הנקבה מפוספסות יותר. אורך גופו כ- 31 ס"מ ומשקלו כ- 160 גרם. מזונו מתבסס בעיקר על חרקים.
בדומה לבז המצוי הוא מעדיף לעופף סמוך לפני הקרקע, בגובה מטרים ספורים, מרבה לרפרף קלות בכנפיו כשהוא ניצב באוויר על מקומו אל מול פני הרוח וכך סוקר בראיה חדה את הקרקע שתחתיו. אם יגלה חרק כלשהו, יצלול כחץ מקשת כדי לנסות לתפסו. אם לא גילה דבר, ימשיך לנקודה נוספת וכך הלאה.
הבז האדום הוא חולף שכיח למדי בארץ ודוגר בקבוצות הן בישובים, כפריים ואף עירוניים והן במצוקים.
בז מדברי
זהו בז בגודל בינוני, הידוע מאוד במעופו המהיר, וזו אחת הסיבות שכמו בז הציידים גם בז זה "אהוב" ומועדף על הציידים שמאלפים אותם לצרכי "ספורט הציד".
אורך גופו כ- 40 ס"מ ומשקלו כמחצית הקילוגרם. הנקבה, כצפוי, גדולה מהזכר. הוא מקנן בעיקר בצוקים ומצוקים בנגב ובמדבר יהודה.
חזותו הכללית בהירה למדי. בטנו וצדי גופו אפורים בהירים וכנפיו – חומות בהירות ומפוספסות בפסי אורך ורוחב בצבע החלודה. סביב עיניו כתם חום כהה.
הבז המדברי מתנהל בזוגות, הוא מקנן יציב במדבריות הנגב ומדבר יהודה, אך כיום נדיר למדי.
בז נודד
זהו הבז המהיר ביותר מבין כל הבזים ומשום כך – המהיר מבין כל הדורסים שבעולם. בצלילה מגיעה מהירותו ל- 390 קמ"ש (!), וזאת לפי המדידות של ה'נשיונל ג'יאוגרפיק'.
כאשר הוא מגלה טרף הוא צולל במאונך למטה בעוצמה ובמלוא המהירות. בשעת צלילה הוא מכווץ את גופו ומקטין את התנגדות האויר שלו, ואז הצללית שלו נראית ממש כמו זו של המפציץ הסילוני האמריקאי B2 , שנראה שמעצביו הושפעו מאוד מהבז הצולל.
הבז הנודד ניכר בכנפיו הארוכות ובזנבו הקצר יחסית. במעופו באוויר חותרות כנפיו בחתירה נמרצת שלאחריה הוא גולש ודואה ללא השקעת מאמץ.
אורך הזכר כ- 38 ס"מ ואילו אורך הנקבה הגדולה משמעותית ממנו מגיע ל-48 ס"מ, וכך משקלה כמובן גדול ממשקלו.
חיצוניות כנפיו חומה אך בטנו החלודית בהירה יותר עם מופע של פסי אורך, אך בזנים שונים דווקא פסי רוחב.
בז עצים
בז זה נמנה על הבזים הקטנים יותר. הוא ניזון בעיקר מציפורים שאותן הוא צד במעופן.
בז העצים ניכר בכנפיו הארוכות במיוחד, שלהן צורת חרמש, ומנגד בזנבו הקצר. ראשו הקטן נישא על צוואר קצר אף הוא. אורך גופו כ- 33 ס"מ ומשקלו מעט מעל 200 גרם, כאשר הנקבה גדולה מן הזכר בממדיה ובמשקלה.
הצבע הבולט במנוחה הוא צבע החלודה. לחייו לבנבנות ומצדי המקור יורדים כלפיהן מעין פאות שחורות. תחתית הכנף מנומרת בנקודות קטנות וצפופות בצבעי בז' ואפור.
זהו בז מהיר מאוד מה שמאפשר לו לצוד ציפורים מהירות כסנוניות וכסיסים. שלא כבזים האחרים הוא מקנן על עצים וכן הוא ניכר בהשמעת קולות קולנית בעת החיזור.
בז ערב
זהו בז קטן וחברותי. מזכיר במעופו את בז העצים וברפרוף שהוא מרפרף באוויר – את הבז המצוי.
אורכו כ- 30 ס"מ ומשקלו כ- 160 גרם. כנפיו צרות ומחודדות בקצותיהן אך בסיסן רחב. זנבו בולט ומוארך.
הזכר בולט בצבעו הכהה – כמעט שחור, ואילו לנקבה כיפה ועורף ערמוניים אך כללית גם לה מופע צבע כהה, מעין אפרפר תכלכל המפוספס בפסי רוחב שחומים.
הבז הזה חולף בארץ בסתיו בלהקות גדולות. מזונו מתבסס בעיקר על חרקים.
בז מצוי
על הבז המצוי סיפרנו בהרחבה בכתבה קודמת ונדגיש רק שזהו אכן הבז המצוי ביותר בסביבותינו.
הבז המצוי מקנן ממש בקרבת מגורינו, הן בכפר והן בעיר, ופעמים רבות נוכל למצוא אותו מקנן בעציץ כלשהו על אדן חלון ביתנו מה שמאפשר לעקוב מקרוב מאוד אחרי כל תהליך הדגירה וגידול הגוזלים. עליו סיפרתי בהרחבה בכתבה הקודמת.
הספורט "האצילי"
פתחתי את הכתבה בסיפור המשפט של ציידי הבזים בנגב ועתה אסביר על הצורך של בתי המשפט להחמיר בעונשם של העוסקים בציד בלתי חוקי זה.
השימוש בבזים לציד הוא ספורט עתיק יומין שהתחיל ככל הנראה במצרים עוד באלף השני לפני הספירה. במזרח הרחוק, בהודו ובסין רווח ספורט זה בקרב אנשי האצולה. מערבה, לאירופה, הוא הובא מאוחר יותר על ידי הצלבנים לפני קרוב לאלף שנה, בעיקר לאחר חזרתם של הללו מארץ ישראל לאירופה.
באירופה מיהרו לאמץ "ספורט" זה בתי המלוכה והאצילים, ובמשך שנים ארוכות נהגו לצוד כך בעזרת בזים מלכי אנגליה, הולנד, צרפת ואיטליה. הם הוציאו כמובן על ה'ספורט' הזה כסף רב שבחלקו זרם לציידים שבמזרח התיכון.
כיום, ציד הבזים מקובל במזרח התיכון ובצפון אפריקה, במדינות תורכיה, סוריה, לבנון, ירדן, סעודיה, מצרים ומרוקו וגם במזרח אירופה ובמקומות שונים באסיה כמו במונגוליה.
כבוד לעוף
את הבזים לוכדים הציידים בעונת הסתיו, בחודשים ספטמבר עד נובמבר, במהלך נדידתם מאירופה ואסיה לעבר אפריקה.
המומחים לציד זה במזרח התיכון הם הבדווים. בפיהם מכונה הבז – "צאקר" שמשמעותו – אדם נבון, פיקח וערני.
הכבוד שרוחשים הבדווים לבז מבוסס על יכולותיו, מהירות תעופתו העצומה, רגליו החזקות וכושר הראיה הייחודי שלו. הציידים נתפסים כמי שהצליחו להערים על העוף הפיקח הזה, ולהכניע אותו בעזרת תושייה רבה.
הבדווים משתדלים ללכוד את הבזים הצעירים, אותם הם מוכרים מיד למאלפים, או שמאלפים אותם בעצמם ומוכרים לחובבי הספורט הללו בממון רב. הציד באמצעות בזים מכונה – בזיארת.
הביקוש לבז מאולף בקרב חובבי הציד בארצות ערב הוא גבוה מאוד ובסעודיה מגיע מחירם עד 30-40 אלף דולר (!). זאת הסיבה הישירה לכך שה"בזיראת" מקובל בעיקר בקרב בעלי היכולת מהמעמדות הגבוהים וזוכה לכינוי "הספורט האצילי".
מלכודת לבז הרעב
לפני כמה חודשים יצאה את הארץ לירדן משלחת ייחודית מטעם המוזיאון לתרבות הבדווים במרכז ג'ו אלון שבנגב במטרה לתעד את ציידי הבזים במזרח ירדן.
כשהגיעה המשלחת מישראל לאזורי הציד, ופגשה בציידים בעת שעסקו במלאכתם בדרום מזרח ירדן, במדבר, בסמוך לגבול סעודיה, הם פגשו חבורה מאורגנת ומיומנת שיצאה לאזור למשך שבועות ארוכים, מצוידת בציוד רב ומגוון.
הציידים הסבירו לאנשי המשלחת שאת הבזים צדים בעזרת פיתיון, בדרך כלל יונה ולעיתים – צוצלת, שלו או אפילו ירבוע. את הפיתיון רותמים למלכודת קטנה שאליה מחוברות לולאות ניילון חזקות. לולאה שכזו מתהדקת סביב רגלו של הבז העט על הפיתיון ונתפס בה כמו פלצור. הציד נערך בשעות הבוקר המוקדמות, עם זריחת השמש, כשהבזים רעבים לאחר הלילה, או לחילופין – בעת השקיעה.
אנשי המשלחת למדו שהקשר בין המאלף לעוף שניצוד, מתחיל במתן שם לבז. אחד הציידים סיפר על בזים שלאחד קראו – "גרין קארד" ולאחר – "סדאם חוסיין".
כמו כן למדו חברי המשלחת שהסוחרים מעדיפים לקנות בזים צעירים שטרם אולפו. לכן, מיד לאחר הציד, מתקשרים הציידים עם הסוחרים ממצרים, סוריה ונסיכויות המפרץ.
מחיר גבוה
הסוחרים דורשים לדעת את סוג הבז ואת צבעיו. שלושת מיני הבזים היותר מבוקשים הם: הבז הנודד ("תיר אל בחרי"), בז הציידים ("ווקרי", "צאקר"), והשלישי – בז הצוקים. תמורת אלה משולמים הסכומים הגבוהים ביותר. מעניין לציין כי המינים המועדפים הם אלה שנודדים כיחידים ולא בלהקות.
חשיבות רבה ניתנת לגיל העוף הניצוד. צעיר יותר – שווה יותר. כמו כן מעדיפים הסוחרים נקבות שכן אלו גדולות מהזכרים ולכן יכולות לצוד טרף גדול יותר.
מחיר הבזים מאמיר ככל שפוחת מספרם. הציידים סיפרו למשלחת על סוחר מצרי ששילם תמורת בז אחד 55 אלף דולר. ככל שהבזים נעשים נדירים יותר כך מחירם מרקיע. מכאן אפשר להבין את הפיתוי העצום שיש לציידי הבזים בארץ, את היקף גניבות גוזלי הבזים ואת היקף ההברחות.
ואכן, אוכלוסיית הבזים בטבע הולכת ונפגעת ככל שהציד ממשיך. מינים אחדים כמו בז ציידים, בז צוקים ובז צפוני (שלא מגיע אלינו) הולכים ונכחדים היום מעולמנו. על כן הוקמו בבריטניה, בגרמניה בסעודיה ובמדינות המפרץ מדגרות וחוות לגידול בזים.
בישראל כאמור העיסוק ב"בזיאדה" אסור על פי חוק. האיסור חל הן על ציד בזים, הן על גידולם, אילופם החזקתם או המסחר בהם. על כן צריך להיות ברור למדי מדוע העונש שבו נענשו הציידים "שלנו" וגובה הקנסות שקבלו אינם חריגים כלל וכלל ומצדיקים את הגישה המחמירה כלפי ציד זה.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?