הורים וילדים - הילדים שמפחדים להתחפש

פורים הוא חג של שמחה, השתטות, שינוי זהות והרבה פורקן. אולם לא כולם שותפים לאווירה הצוהלת והשמחה. כיום, אני פוגשת יותר מבוגרים וילדים כאחד שאומרים: "אני כל כך שונא את החג הזה". מסתבר כי לא כל ילד אוהב להתחפש וישנם ילדים שמתמלאים חרדה משינוי הזהות העצמית ואף מהשתתפות במסיבת פורים.

בחג הפורים נהוג להתחפש והורים צעירים רבים מתרגשים מהאפשרות ליצור דימוי חלופי עבור ילדיהם, להגשים עבורם חלומות או לסייע להם להזדהות עם דמויות שונות.  אך ישנם ילדים שהאפשרות להתחפש מרתיעה אותם. הם לא משתפים פעולה עם אווירת החג המשועשעת וחלקם אפילו עצובים או כועסים.

ההורים המתוסכלים, שמשוכנעים כי הם עוזרים לילדיהם להגשים חלומות, מנסים פעמים רבות להבין מהיכן מגיעה ההתנגדות ובעיקר מפעילים מאמץ כדי לשכנע את הילד להתחפש.

הקושי העיקרי בהתמודדות של ההורה מול הילד, נמצא כאשר ההורה מאד אוהב את חג הפורים ושמח על האפשרות להשתעשע בתחפושות ובמסיבות, בעוד הילד שלו ממש סולד מכך. מה עושים?

שינויים בתפיסה העצמית

כדאי לזכור כי במהלך תקופת הילדות עוברים הילדים שינויים בתפיסה של עצמם ושל סביבתם. רוב הילדים נהנים להתחפש בגיל שנתיים, שאז תחושת העצמי נמצאת עדיין בשלבי התפתחות. הפעוט אמנם משתמש במילים "לא רוצה", הוא מתעקש לעשות דברים בעצמו ומפתח את האוטונומיה שלו, אבל מושג העצמי שלו עדיין לא מגובש, ואינו מסוגל להבין שהוא נשאר עצמו למרות התחפושת.

סביב גיל שש החשיבה של הילד הופכת למורכבת, הגיונית יותר ונאמנה לחוקי המציאות. משחק עם חוקים וכללים ברורים הופך נפוץ והמשחק הסוציו-דרמטי פוחת. הילד הפנים נורמות חברתיות ודפוסים שהחברה מכתיבה, והתחפושת מאפשרת לו להפוך לרגע לדמות אחרת, לעבד ולבטא קונפליקטים התפתחותיים, להגשים פנטזיות ומשאלות לב כמוסות.

התחפושת ככלי לביטוי

בעוד שאצל ילדי הגן מקור התחפושת הוא בדרך כלל בעולם הפנימי, בפנטזיה ובעולם החי, הרי שאצל ילדי בית הספר היסודי בולט המרכיב החברתי. לדוגמא, בגיל בית הספר הילדים מוטרדים מהאופן שבו נתפסת התחפושת בעיני חבריהם לכיתה, האם יקבלו קריאות התפעלות ועידוד או שילעגו להם על התחפושת שבחרו .

בגיל בית הספר יהיו ילדים שינסו לבטא באמצעות התחפושת חלקים של העצמי שאותם הם אינם מעזים לבטא בחיי היומיום, למשל, ילד ותרן ומרצה יבחר תחפושת המדגישה תוקפנות או כוח, או היוצרת פחד בקרב המתבונן. בקרב בנים נראה תחפושות של סופרמן, גיבורי על ודמויות בעלות עוצמה. בנות בוחרות פעמים רבות תחפושות המבטאות משאלה להיות יפה ונערצת, "מלכה ליום אחד": נסיכה, כלה, פיה וכיו"ב. גם כאן ישנה משאלה סמויה לעוצמה, כוח וייחודיות, אך תוך הישענות על המראה החיצוני.

הסירוב להתחפש

המאפיין המרכזי של חג פורים הוא שינוי של "העולם המוכר" - מבוגרים וילדים מופיעים בזהות שונה, הכיתה מקושטת באופן צבעוני יותר ועמוס בגירויים ויזואליים, והמרחב הציבורי עמוס באביזרים זוהרים ורעשניים.

כאמור, מרבית הילדים נהנים להתחפש. המקור להנאה ולשעשוע מתחפושת מצוי בתחושת עצמי מגובשת ויציבה. להתחפש משמעו להיות, לזמן מוגבל, מישהו אחר, והיכולת ליהנות מכך מותנית בתחושה ברורה של "עצמי" מובחן.

ככל שתחושת העצמי מאורגנת פחות, הילד עלול לחוות את ההתחפשות כחוויה מאיימת, מעוררת חרדה ובמקרים קיצוניים אפילו כיוצרת תחושת אובדן זהות.

ככל שיכולת ההבחנה בין דמיון ומציאות נמוכה יותר, הילד עלול לחוות את חוויית ההתחפשות כזרה ל"אני", מפחידה ומאיימת. ילדים שטרם רכשו את ההבחנה בין דמיון ומציאות בצורה יציבה עלולים לחשוש מאיבוד זהותם לטובת אחרת. זאת לעומת, ילדים שההבחנה הזו מחודדת אצלם והם מבינים שזו "רק" תחפושת ולא שינוי אמיתי ובלתי הפיך.

ככלל, כדאי לדעת שחג הפורים אהוב לרוב על מבוגרים וילדים מוחצנים, בעוד שבעלי נטייה למופנמות פחות יאהבו את החג, משום שהם מעדיפים שיגרה ויציבות.

קושי בוויסות חושי

חשוב לציין כי יש ילדים המסרבים להתחפש כיוון שיש להם רגישות תחושתית. חלקם לא יסכימו להתאפר, אחרים יחוו את התחפושת כלא נעימה במגעה עם העור. יש גם ילדים שיסרבו לקחת חלק במסיבות ואירועים לאורך כל ימות השנה עקב רגישות לרעש. וחשוב לתת על כך את הדעת ולא ללחוץ עליהם.

מתי יש סיבה לדאגה?

כדאי לפנות לייעוץ מקצועי ולהדרכת הורים אם במקביל לסירוב של הילד להתחפש מתגלים הסימנים הבאים:

 - אם מזהים אצל הילד סימני מצוקה, חרדה או עצבות, תגובות רגשיות לא מאוזנות או לא מותאמות לסיטואציה.

 - אם בנוסף לסירוב להתחפש ישנה תחושה שהילד שומר בקנאות מוגזמת על שגרת חייו, מתקשה להתגמש, נצמד למוכר ולידוע.

-  אם אתם מבחינים בקיומן של מחשבות טורדניות או טקסים הגורמים לילד לחוסר מנוחה ואי שקט קבוע.

-  אם הילד חווה מצבי דחק עקב אירועי חיים נורמטיביים או אירוע חריג או טראומטי שהילד עבר או היה עד לו.

כבדו את רצון הילד

הורים, האם אתם מפעילים לחץ על ילדכם להתחפש או לקחת חלק פעיל במסיבת פורים? חלק מההורים עלולים לשדר לילד בצורה לא מודעת שהם מצפים ממנו להתחפש, ולכן הוא יחוש שהוא מאכזב אותם כשהוא מסרב לעשות כן.

כשהילד מביע התנגדות ללבישת תחפושת או פריט מסוים ממנה, רצוי למלא אחר בקשתו. למרות האכזבה, חשוב לא להפעיל לחץ ולכבד את רצון הילד. התחפושת אמורה להיות מהנה ואין שום הכרח להתחפש. ילד שאינו מעוניין להתחפש, יכול אם ירצה, להסתפק בפריט אחד או שניים.

עלינו להבין את השונות שלנו כבני האדם, הורים שילחצו יגרמו נזק לילדם. כנ"ל לגבי ילדים שיושבים בצד במסיבת פורים, יש להניח להם ולחזק אותם באמירה שאנו סומכים עליהם שכאשר ירצו יקומו לרקוד במסיבה.

נירה גבאי – יועצת חינוכית M.A.

פסיכותרפיה ממכון אדלר

הנחיית הורים טיפול זוגי ומנחה למיניות בריאה

לשאלות:   [email protected]