המחוזי דחה תביעה לזכויות בשטחים של נווה שלום

ב-2019 פירסם "בקיצור" את פרשת הסכסוך שבין היישוב נווה שלום לבין הבדואי אברהים עג'מי, שהתגורר על שטח של 12 דונם בצמוד ליישוב, ואשר עליהם הקים תשעה מבנים לא חוקיים: מבנה מגורים בשטח 89 מ"ר, מחסן בשטח 15 מ"ר, מבנה משולב המשמש למגורים, מחסן ומכלאת צאן, וארבע מכלאות צאן.

לטענת עג'מי, המקרקעין שייכים למנזר לטרון, וכי אביו הגיע למקום בשנת 1968 והקים את המבנים ב-1970. הוא סיפר כי במהלך השנים ניסה להכשיר את הבנייה, אך הדבר לא הסתייע, הן בגלל סכסוך עם היישוב נווה שלום והן מהסיבה העיקרית, שהשטח עליו הוקמו נמצא בשטח המפורז (גבול ירדן-ישראל לשעבר) ולכן לא חל עליו החוק הישראלי. מנגד טענה האגודה השיתופית נווה שלום כי מדובר במשבצת קרקע בבעלותה וכי לעג'מי אין כל זכות בקרקע.

בשנת 2011 נערכה פגישה בלשכתו של ראש המועצה האזורית מטה יהודה דאז, משה דדון, שבה נחתם הסכם בין ועד האגודה השיתופית נווה שלום לבין עג'מי, כי בתמורה לפינוי של שטח המחלוקת יקבל עג'מי ארבעה מגרשים בהרחבה של נווה שלום ובנוסף חמישה דונם למיזם תיירותי. ההסכמה הייתה טעונה אישורים נוספים מצד נווה שלום, אשר בסופו של דבר לא התקבלו ונווה שלום טענו כי מסמך ההסכמות בוטל ואין לו תוקף מחייב.

על רקע זה, תבע עג'מי את האגודה השיתופית נווה שלום בטענה כי מדובר במסמך מחייב וכי על האגודה לעמוד בהתחייבות כלפיו. לפני כשלושה חודשים, בדצמבר 2021, החליט בית המשפט המחוזי בירושלים לדחות את תביעתו של עג'מי וקבע כי אין לראות במסמך ההסכמות כמסמך מחייב.

שופט בית המשפט המחוזי, עודד שחם, קבע בפסק הדין: "המסמך הנדון הוכתר כ"סיכום ישיבה" בעניין "הסכמות" בין הצדדים. בגוף המסמך נכתב כי הצדדים הגיעו ל"הסכמות עקרוניות" אשר יפורטו בו. נקבע כי הסכמה עקרונית זו "אינה מהווה את ההסכם כולו", וכי הסכם מפורט ייערך בהמשך. לשון זו אינה מלמדת על כוונה ליצור הסכם גמור ומחייב... עיון בהסכמות המפורטות במסמך סיכום הישיבה מעלה כי הוא נעדר פרטים יסודיים וחיוניים, באופן המצביע הן על היעדר מסוימות, והן על היעדר כוונה ליצור קשר חוזי מחייב בדבר הקניית מקרקעין לתובע".

השופט שחם ציין כי "במסמך אין כל זיהוי של השטחים שיקבל התובע על פי המוסכם... זהות השטחים מושא ההסכמה הינה פרט מהותי ויסודי, אשר די בהיעדרו על מנת לקבוע כי המסמך איננו מקיים את יסוד המסוימות...". בנוסף, ציין השופט, " ...לא נקבעו בסיכום הישיבה מועדים ולוחות זמנים לביצוע ההסכם...".

השופט קיבל את עדותם של נציגי נווה שלום שנכחו בישיבה אשר טענו כי "מטרת הישיבה לא הייתה להגיע להסכם סופי ומחייב, אלא לקדם את הליכי המשא ומתן..." ודחה את טענותיו של אג'מי כי נווה שלום, "...רימו אותי, הם שיקרו אותי פה".

בפסק הדין קבע השופט שחם כי המקרקעין עליו יושב היישוב נווה שלום נרכש על ידי האגודה השיתופית ממנזר לטרון וכי לעג'מי אין כל הוכחה כי יש לו בעלות במשבצת הקרקע שהוא טוען לגביה.

לאור זאת קבע בית המשפט כי יש לדחות את התביעה של עג'מי כנגד נווה שלום וגם את התביעה להכיר בזכויותיו בקרקע. עג'מי חויב בהוצאות שכר טירחה בהיקף של 30 אלף שקל.