קן לציפור בין העצים?
שיר הילדים הידוע "קן לציפור" מכיל כמה שגיאות עובדתיות. לבעלי הכנף יש דרכים רבות לקנן, כתבה זו תשפוך מעט אור על סוגי הקינון השונים ועל בעלי הכנף שבחרו בהם
קוראי הכתבות שאני מפרסם באכסנייה זו כבר קראו בעבר על המאפיינים השונים של בעלי הכנף ועל אופי הקינון שבחרו לעצמן: בצמרות העצים, בצוקי הרים, בין קני הסוף שלצד אגני מים או במסתור השיחים. כתבה זו תשפוך מעט אור על סוגי הקינון השונים ועל בעלי הכנף שבחרו בהם.
קינון ציפורים הוא נושא שכבר עסקנו בו בילדותנו. חיים נחמן ביאליק, המשורר הלאומי שלנו כתב את "קן לציפור" הידוע, שעד היום מדקלמות אותו הגננות לילדי הגן. אבל לחובבי הטבע ולבקיאים באורחות בעלי הכנף יש כמה הערות עובדתיות על מילות השיר.
גוזל או אפרוח
ובכן, אם מדובר בקינון על עצים, אזי מדובר בציפורים שבונות את קניהן בין ענפי העץ, ומי ש"ישן לו" בתוך הביצה הוא גוזל ולא אפרוח! והם מכונים בשפה המקצועית של הצפרים – "שוכני קן".
אפרוחים של בעלי הכנף גדלים בקנים המצויים על האדמה ולא על עצים ובניגוד לגוזלים חסרי הישע, הגדלים בקן במשך כמה שבועות, האפרוחים כשירים מיד לאחר בקיעתם מהביצים, לרוץ ביבשה או לשחות במים בעקבות הוריהם, תכונה המאפשרת להם להישמר ולהסתתר מאויבים לעת סכנה. ובשפת הצפרות הם מוגדרים – "עוזבי קן".
ובכן, בראש ובראשונה יש להבדיל בין אפרוחים לבין גוזלים, אך בכך לא מסתכמים כל ההבדלים, מכיוון שיש לנו בעלי כנף שבחרו לעצמם מקומות קינון שונים, שאינם על עצים.
קן במרומים
נתחיל בציפורי השיר. חלק לא מבוטל מאלה בונות את קניהן כשהם מוסתרים בין ענפי העצים. כך הבולבול השוכן בסמוך אלינו, הירקון, החוחית, השחרור הגדול מהם, הגיבתונים והחנקנים למיניהם, התפוחית ולעיתים גם דרור הבית, למרות שזה האחרון מעדיף לעיתים דווקא גגות של מחסנים, אסמים, רפתות ועוד.
ציפורי השיר הללו מגביהים את קניהם לגובה מטרים ספורים מהקרקע, אך יש ציפורי שיר, לדוגמא הפשושים, שתולים את קניהם המסוגרים והבנויים לתלפיות דווקא נמוך, קרוב לפני הקרקע, במסתור שיחים או קוצים.
לעומת זאת, יש ציפורים שסיגלו לעצמם קן פשוט שבפשוטים, כמה זרדים עלובים וללא ריפוד, ולעיתים, כמה מרגיז, הן בוחרות לעשות זאת דווקא על אדן חלון בביתנו.
אלה הן הצוצלות למיניהן ולעיתים גם בז מצוי, או הירגזי הקטן. את חלקן ניתן "להזמין" להיכנס לתיבת קינון בעלת פתח כניסה מותאם שנתקין לכבודו, מעין שובך.
מכונת חציבה
ישנם ציפורים שעובדים ממש קשה כדי לבנות את הקן. אחד מהם הוא הנקר הסורי. את קול "מכונת החציבה" שלהם הנשמע כצרורות מכונת ירייה, נוכל לשמוע בקרבת עץ גדול מידות שבגזעו בחרו הנקרים למקם את קנם.
הנקר קודח בעץ בעזרת מכות מקורו החזק, עד שהוא מצליח לחצוב כמה סנטימטרים בגזע העץ ואז הוא משנה את כיוון החציבה כלפי מטה, במאונך, ומוסיף לחצוב 30-40 סנטימטר, ממש לא עניין של מה בכך.
בקרקעית הבור מוסיף הנקר לחצוב ולהרחיב, ובחדרון שנוצר תטיל הנקבה את ביציה ותגדל את גוזליה.
ישנם גם בעלי כנף "חאפרים", כמו הדוכיפת למשל או הדררה, שנהנים להשתלט על קן חצוב שכזה, וייאלצו את הנקר לחצוב לעצמו קן חדש.
חיל התצפיתנים
אנפות הבקר בונות את קניהן בצמרות העצים, כשהן מתכנסות במושבות מרובות אוכלוסין, ואחיותיהן, הלבנית, אנפות הסוף ואנפות הלילה, מקימות מושבות דגירה בין גבעולי הסוף והקנה בצמוד לאגני מים.
החסידות, שאינן מקננות בארצנו, בונות קינים ענקיים ממש מענפים וזרדים רבים, והן ממקמות אותם בתוך יישובים, כפריים בדרך כלל, בראשי ארובות בתים או צריחי כנסיות ומטילים בהם צמד ביצים ובהם יגדלו את הדור הבא, טרם ייצאו במסע דרומה לארצות החום.
מעבר לכל אלה ישנם הדורסים הגדולים כמו הנשר, הרחם ועקבים למיניהם. הללו ימקמו את קיניהם בגובה רב, בנקיקים וחגווי סלע בצמוד למצוקים סלעיים כשגוזליהם הבוקעים בשולי המצוק בגובה רב, מוגנים כך מטורפים למיניהם שאינם מסוגלים להגיע למקום, וזאת למשך חודשים אחדים עד אשר יוכלו לעופף מן הקן בעצמם.
יש גם דורסים שבונים את קניהם הגדולים על עצים, כמו החיוואי, הדיות והניצים.
דורסי הלילה, הינשופים או האוח גדול המידות, מחפשים דווקא איזו מערה אפילה או נקיק נסתר בין סלעים בהר. התנשמת היא חובבת קינון בין חורבות והיום, למדה למקם את עצמה בתיבה בנויה שהכינו בני האדם במיוחד לכבודה בשולי שדות.
חיל החפרים
וישנו "חיל החפרים", שנמנים עליו השלדגים, ששניים מהם, לבן החזה והפרפור בונים את קיניהם אצלנו. ביניהם ניתן למנות גם את הכחלים למיניהם, השרקרקים, ולעיתים, רחוקות למדי ניתן לצרף אליהם גם את "המלכה", הדוכיפת, "הציפור הלאומית".
'החפרים' תרים אחר קיר רך, מצוק שאדמתו תחוחה, ובמאמץ רב חופרים בו מחילה אופקית שיכולה להגיע עד מטר ויותר. המחילה צרה והיקפה כהיקף גופם, ובקצה המחילה הם חופרים סביב-סביב מעין רחבה שממדיה גדולים יותר וזו מאפשרת להם להסתובב על עקבותיהם וגם להפוך אותה לתא הטלה בו יוטלו הביצים הלבנות ובו תתבצע הדגירה.
שם, עמוק בתוך המחילה, בוקעים הגוזלים עירומים וסומים ורק לאחר שיצמיחו את נוצותיהם הצבעוניות בשלל צבעים, הם ייצאו מפתח ה'מנהרה' האפלה ויתעופפו מבלי לחזור עוד לקינם.
חיל ההנדסה
ואם דיברנו על חיל החפרים מן הדין שנדבר גם על חיל ההנדסה, כלומר בנאים, או – הבנאיות: הסנוניות למיניהן וכן הסיסים השונים.
בעלי כנף אלה חובבים את קרבת בני האדם ובונים את קיניהן בשכנות לנו: במרפסות, חדרי מדרגות, באסמים וברפתות. הקינים עשויים בוץ מעורב ברוק שאותו הן מצמידות למפגש בין הקיר לתקרה.
בניית קן כזה היא מלאכת מחשבת ומזכירה מבני בוץ שבונים בני השבטים באפריקה. אני זכיתי להתארח במרוקו במלון יפהפה ומהודר שכל כולו בנוי מבוץ.
חיל רגלים
עד כאן התייחסנו בעיקר לאלה הבונות את קיניהן בגובה, אם על עצים ואם על גבי קירות בנויים או בתוככי מצוקים, אך יש ציפורים שהן שוכנות הקרקע. אלו הן העופות, כדוגמת החוגלות, השלווים, הסיקסקים ואחרים, המבלים את מרבית הזמן על הקרקע, מרבות לרוץ ולהתרוצץ וממעטות לעוף, מעין "חיל רגלים".
בעלי כנף אלה מקננים על הקרקע ממש ורובם אינם טורחים להקים קן מסודר. אם ניקח לדוגמא את הסיקסקים, שלעתים נראה אותם כשאנו נוהגים בכבישים הפנימיים של היישוב, והם כאילו מנסים לגרש אותנו מהמקום, וזאת מכיוון שבחרו להטיל את ביציהם על האדמה שבסמוך לכביש, ורק מציאותן בקרבת אבנים מסווה את מקומן בשטח.
החוגלות מנסות להסתיר את הגומה עם הביצים תחת ענפי שיח כלשהו, ובהתקרב אויב תנסה להרחיקו מהקן בעזרת "משחק החוגלה הפצועה".
כאמור, מהביצים של בעלי כנף אלה, המקננים על פני האדמה, בוקעים אפרוחים, שמיד לאחר יציאתם לאוויר העולם הם כשירים להתרחק מה"קן" ולהסתתר.
יש לציין, שהעפרונים למיניהם למשל, שהם ציפורי שיר לכל דבר, חיים בצמוד לאדמה ובונים את קיניהם בגומה על פני האדמה, שם יתקינו לעצמם בני הזוג קן עשוי מסלסלה בנויה היטב מגבעולי עשבים למיניהם, ממש כמו קיני ציפורי השיר שעל העצים.
שלא כמו בעלי הכנף מגדלי האפרוחים, בתטולה של העפרונים יש רק 3-5 ביצים ומהן יבקעו דווקא גוזלים ולא אפרוחים, ואותם יטפחו ההורים במשך כמה שבועות עד שיצמיחו נוצות וייצאו לדרכם העצמאית.
חיל האגמים
ויש כמובן את עופות המים, הברווזים למיניהם, הצוללנים, הטבלנים, האגמיות והסופיות, שאת הקניים שלהם הם בונים על גדות האגם או המאגר. גם כאן, מהביצים בוקעים אפרוחים שמיד ייצאו לשחות בעקבות הוריהם, בלא כל צורך ללמוד את מלאכת השחייה והחתירה במים.
יש גם את השחפיות, שאמצו לעצמן אי לקינון – אי השחפיות שמצוי מול הכרמל ובו הן מתקינות על האדמה את קיניהן.
אם כן, "קן לציפור בין העצים" הוא אכן שיר חביב שנעוץ היטב בתרבותנו, אבל מסתבר שהוא אינו מדויק בתיאורי הטבע שלו. למרות זאת, גלום בו ערך חינוכי בפני עצמו, המחבב את הטבע ואת בעלי הכנף על ילדי הגן ובכך הוא עושה שירות חשוב.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?