עצור, חזיר לפניך !
בלא אויבים של ממש בטבע, חזירי הבר מתפשטים במהירות בכל רחבי הארץ וגם באזורנו. הם אינם חוששים מבני האדם ופולשים לחצרות בחיפוש אחר מזון. על הרשויות לתת את דעתן לתופעה שעשויה לסכן חיים
באחד הבקרים הגעתי לביקור בבית ידידים במושב נס הרים הצופה מגבוה לעבר השפלה ומישור החוף. סביב הבית הנאה יש חצר רחבת ידיים המוקפת גדר וגדר חי ובמרכזה אזור של דשא ירוק ומטופח, שבו נוהגת המשפחה לארח את המבקרים ברוגע ובהנאה. והנה, כשהגעתי, אמרה המארחת: בוא ואראה לך משהו. יצאנו לחצר המטופחת ולנגד עיני נגלה מחזה מחמיץ לב - משטח הדשא היה מבוקע כאילו השתוללה בחצר איזו מחרשה מופרעת, או שחבורת פורעים זועמים תקפה את רחבת הדשא עם מכושים כשהם מכים באדמה בחמת זעם.
לא תאמין, אמרה לי המארחת, כל זה תוצאת ביקור לילי של חזיר בר בחצר. אמנם, שמעתי בלילה רעשים כלשהם מכיוון החצר, אפילו קמתי ממיטתי כדי לנסות לראות באור הפנס הצמוד לחצר מה מתרחש שם, היה נדמה לי שיש דבר מה לא מזוהה בקצה החצר, אבל לראות ממש לא ראיתי. כשקמנו בבוקר התגלה לעינינו המחזה שאתה רואה עכשיו. כל המהפכה הזו נוצרה בין לילה והיא פרי מעשה רגליו או חרטומו של חזיר בר שחמד דווקא את חצרנו בחיפושיו אחרי שורשים והוא לא חס על כל פינה מפינות הדשא.
נאלצתי להשתתף בצערה על החורבן בחצר הנאה וציינתי שחזירי הבר ידועים ככאלה שעשויים להותיר אחריהם מהפכה שכזו למגינת לבם של הדיירים.
תופעה מתפשטת
בשנים האחרונות אנחנו אכן מרבים לשמוע על נזקיהם והטרדותיהם של חזירי הבר, ולא לשמוע בלבד, אלא לחזות בהם במלוא 'תפארתם' כשהם מופיעים בחדשות על מסכי הטלוויזיה תוך כדי 'ביקוריהם' ברחובות ובחצרות הבתים בחיפה.
בולטת במיוחד תמונת אימא חזירת בר אפורת הפרווה כשבעקבותיה משתרכת חבורת גוריה המפוספסים והם נראים כולם נינוחים ובטוחים בצעידתם ברחובות חיפה, שבה הם כמו מרגישים בבית ממש.
אמנם, התופעה בולטת מאוד בחיפה אך גם באזור מטה יהודה היא הולכת וצוברת תאוצה. רק לפני חמש שנים, באוגוסט 2018, דיווח שבועון "בקיצור" על מטרד של חזירי בר ביישוב אבו גוש, צפונית לכביש מס' 1. לא חלפו אלא שלוש שנים ובספטמבר 2021 דיווח השבועון כי חזירי הבר חצו דרומה את "קו הגבול" של כביש מספר אחד והתגלו במושב בית מאיר. בתוך שנה אחת כבר התגלו חזירי הבר גם ביישוב נס הרים, המשתייך לקבוצת יישובי אזור "המזלג", שבמרכזם צור הדסה.
אין ספק, חזירי הבר מתרבים בקצב מסחרר ובלא אויבים טבעיים הם מתפשטים במהירות. בכתבה זו אני מביא לראשונה תמונות של עדר חזירי בר שצילם לאחרונה חברי לקיבוץ צרעה, גיל שעני, במטעי הפקאן הצמודים לקיבוץ, וככל הנראה, בתוך זמן לא רב נוכל לדווח על הימצאותם באזור עמק האלה ויישובי עדולם.
למה חיפה?
למה דווקא חיפה סובלת כיום ממכת חזירי הבר יותר מכל שאר הערים? ובכן, לגבי חיפה התשובה איננה קשה כלל. חיפה שוכנת על גבי רכס הכרמל, בינות לבתיה הבנויים משתרעים וואדיות מיוערים וסבוכי הצמחייה. המרחק בין הטבע הפראי לבין בתי ורחובות העיר – זניח. רגע אחד אתה מבקר בעיר הבנויה ורגע שני – ואתה שוב בתוככי הטבע הפראי.
פלישת חזירי הבר לחיפה החלה להפוך למטרד מיד לאחר שריפת הענק בכרמל בשנת 2010. האש איכלה שטחים נרחבים של מזון וחזירי הבר נמלטו ממנה לתוך השטח הבנוי. עד מהרה גילו החזירים שהשטח הבנוי מספק להם גם הגנה וגם מזון בשפע ואימצו אותו. ומאז התופעה הולכת ומתרחבת, ולאחרונה היא אף הפכה להיות מסוכנת לאחר מספר אירועים בהם תקפו חזירי בר בני אדם.
תפוצה נרחבת
חזיר הבר הוא יונק אוכל כל והוא חי את חייו במשפחות או במילה אחרת – בעדרים לא גדולים. זהו יונק שבני מינו על זניהם השונים מצויים ופעילים בכל רחבי אירופה וצפון אפריקה ובכלל זה כמובן ברחבי המזרח התיכון. כיום נפוץ חזיר הבר למן צפון אפריקה, למרבית שטחה של אירו אסיה, מאיי בריטניה דרך ארצות מערב אירופה והארצות השוכנות לחופי הים התיכון ובהמשך הרחק הרחק מזרחה עד ליפן.
חזיר הבר איננו אורח חדש בארצנו. הוא התקיים כאן עוד בתקופות קדומות וכבר בספר תהילים נכתב: "יכרסמנה חזיר מיער וזיז שדי ירעינה" (תהילים, פ', י"ד).
משך מאות השנים האחרונות אירעו שינויים רבים בתפוצת חזירי הבר, הן בשל פעילות האדם והן בשל השפעות אקלימיות. לדוגמא, במאה ה-19 נעלמו חזירי הבר ממדינות שונות באירופה כמו דנמרק, אוסטריה, גרמניה ואיטליה וכן ממדינות צפון אפריקה. מנגד, היום פעילה אוכלוסיית חזירי בר גדולה בצרפת, והם אף שבו וחזרו לאיטליה ואותה 'צרת חזירים' הקיימת כיום בחיפה ידועה כיום גם ברומא.
ללא אויבים
תפוצת חזירי הבר בארץ נרחבת מאוד. הם מאכלסים את כל מרחבי האקלים הים תיכוני למן החרמון בצפון ועד שולי באר שבע בדרום, כולל לאורך בקעת הירדן ועד לצפון ים המלח. תפוצתם הולכת ומתרחבת בהתמדה בראש ובראשונה כיוון שכאמור אין להם עוד אויבים טבעיים. בעבר, לחזירי הבר, במיוחד לגורים הקטנים, היו אויבים טבעיים בדמות זאבים או חתולי ביצות.
עקב דלדול היערות בארץ בשלהי התקופה העותומנית והיתרי הציד שניתנו לציידים בתקופת המנדט, וכן עקב ייבוש הביצות האינטנסיבי בראשית המאה העשרים, נפגעו אז בתי הגידול של החזירים ולא נודע על חזירי בר שיצאו ממקומות חיותם ומסתורם לעבר יישובי האדם. אבל למן קום המדינה נאסר הציד, ואוכלוסיית הטורפים התמעטה.
במקביל, למדו חזירי הבר להתמודד היטב עם השינויים בסביבה. יכולת התרבותם הגבוהה והסתגלותם לתנאי החיים המשתנים הפכו אותם ל"מין מתפרץ", מין של בעל חיים שאין לו גורמים מווסתים ותפוצתו וגודל אוכלוסייתו מתרחבים ללא הפרעה.
גוף מגושם
חזיר הבר נמנה על מחלקת היונקים, סדרת מכפילי הפרסה ומשפחת החזירים. במשפחה עליה נמנה חזיר הבר 'שלנו' חמישה סוגים המשתייכים ל-19 מינים. מכל אלה קיים בארץ סוג אחד של חזיר בר בלבד.
זהו יונק בגודל בינוני עד גדול, מבנה גופו מוצק ומגושם, מראהו מוזר מעט ופרופורציות גופו משונות. רגליו הקדמיות ארוכות מרגליו האחוריות בדומה לצבוע. ראשו גדול וחרטומו בולט מאוד. הוא עוטה על גופו פרווה שעירה וגסה של שיער זיפני, הבוגרים – בצבע אפור חום שבחורף היא מקבלת גוון כהה יותר עד שחור. לצעירים בחודשי חייהם הראשונים פרווה בהירה מפוספסת באופן בולט בפסי אורך, פרווה שלאחר חודשים ראשונים ולקראת תום שנת חייהם הראשונה מקבלת את צבע פרוות הבוגרים.
ככלל, הזכרים גדולים מהנקבות וכך גם משקלם. משקל הזכר בארץ נע בין 105 עד 150 ק"ג. במקומות שונים בעולם ובמינים שונים יכול משקל הזכר להגיע ל- 350 ק"ג.
ניבים ארוכים
חזירי הבר מצוידים בראש גדול ביחס לגודל הגוף, ובו בולט מאוד החרטום המשולש והמאורך המסתיים במעין דיסקית שטוחה של סחוס באפו המשמשת אותו בעיקר לנבירה בקרקע.
מצידי הפה בולטים הניבים, שזוג העליונים ביניהם הוא בצורת חטים המתעקלים הן כלפי מעלה והן כלפי חוץ. חדות הניבים התחתונים נשמרת על ידי חיכוכם בניבים העליונים. אורך הניבים של הזכרים הבוגרים כ-20 ס"מ, ובמקרים מסוימים הם עשויים להגיע גם ל-30 ס"מ. הם משמשים את הזכרים הן להגנה והן לתקיפה, בעיקר של בני מינם. אורך הניבים של הנקבות קצר יותר.
ככל שהראש בולט וגדול, העיניים הן קטנות מאוד ומרמזות על כך שלחזירי הבר אין ראיה טובה. לעומת זאת, חושיהם האחרים מפותחים מאוד: מספר התאים קולטי הריח הקיימים באפם הוא הגדול בקרב היונקים ולכן חוש הריח שלהם ייחודי וטווח ההרחה שלהם הוא הרב ביותר מבין כל היונקים הקיימים. בעזרת חוש הריח המפותח הם מאתרים את בני מינם ואת מזונם. גם חוש השמיעה שלהם מפותח ומחקרים העלו שיש להם זיכרון מעולה, יכולת למידה גבוהה וחוש תיזמון טוב, שמסייעים להם להסתדר היטב במרחב ובזמן.
אזורי המחיה של חזירי הבר, בארץ ובעולם, הם לרוב יערות, חורשים, אזורי ביצות וסבך, סביב נחלים וליד מאגרי מים ובריכות דגים. כמו כן, גם מטעים ושדות חקלאיים.
ככל שמזונם מצוי בשפע במקומות חיותם, הם נותרים שם, אבל ככל שהם מתרבים, הם זקוקים ליותר מזון ובחיפושים אחריו הם יכולים לנוע לאורך קילומטרים רבים, ולהגיע גם לתוככי ישובים וערים.
רבייה מהירה
עונת הרבייה של חזירי הבר מתחילה בראשית החורף. היריון הנקבה נמשך כ- 120 יום וההמלטות נערכות באביב, ממרץ ועד יוני. לקראת ההמלטה עוזבת האם לעתיד את קבוצתה ובונה קן מושקע למדי. היא חופרת מאורה שאותה היא מרפדת בשכבה עבה של עשב וזרדים.
בכל שגר מומלטים 4-8 גורים, משקלם בהמלטה בין 750 גרם לקילו, והם נולדים שעירים ופקוחי עיניים.
בתקופת ההמלטה ולאחריה עשויות האימהות לגלות תוקפנות בנכונותן להגן על צאצאיהן. לאחר ההמלטה נשארים האם וגוריה ימים אחדים בקן ובקרבתו.
הזכרים – האבות, לא יימצאו כלל בקרבת מקום. אין להם שום תפקיד בגידול הגורים מלבד מעשה הרבייה עצמו. לאחר ימים אחדים תחזור האם ותצטרף עם גוריה למשפחתה המקורית שעשויה לכלול 2-4 אימהות עם גוריהן, ויחד הן יחיו כמשפחה של כ-30 פרטים.
הקשר בין האימהות לצאצאיהן נמשך כשנה ומחצה, תוך כדי כך ממליטה האם המלטה נוספת ואז נוספים למשפחה גם הגורים הילודים.
הגורים הצעירים יונקים הן מאימותיהם והן מאימהות אחרות בקבוצה. הם נגמלים מחלב במלאת להם 3-4 חודשים ואז יתחילו להזין את עצמם במזון מוצק: תולעים, זחלים ופרוקי רגליים. לבגרות מינית הם יגיעו בגיל כשנה וחצי ואז יעזבו את הקבוצה.
אוכלי כל
כאמור, חזירי הבר הם אוכלי כל: עשבים, שורשים, זרעים, אגוזים, פטריות, פירות, בצלים ופקעות, חרקים, זוחלים, ביצים, עופות, חלזונות, יונקים קטנים, וכן מזון שימצאו במצבורי אשפה ופסולת. בחיפושם אחרי מזון הם עשויים לגרום לנזקים משמעותיים לחקלאות.
יש לציין כי חזירי הבר נצפו כשהם אוכלים פגרי דגים ליד בריכות הדגים וגם זוללים בשדות בוטנים ותפוחי אדמה שבתוך האדמה וקלחי תירס ושיבולי חיטה שמעל.
כשאינם מוצאים די מזון בסביבתם הטבעית הם אכן מתקרבים למגורי בני האדם שם ימצאו שפע שאריות מזון שונות. הם יחטטו בפחי האשפה על תכולתם והם מספיק גדולים וחזקים כדי להפוך את פחי אשפה, לשפוך את תכולתם ולזלול מתוכה.
משפחות חזירי הבר תרים אחרי מזונם בדרך כלל באזור תחום מחייתם, שהוא מצומצם ביחס לאזור הרבייה של הזכרים. תחום המחיה של הנקבות הוא בטווח של 1-5 קמ"ר בעוד שאזור הרבייה של הזכרים משתרע 10-20 קמ"ר.
סדר חברתי
כאמור, חזיר הבר הוא בעל חיים חברתי החי במשפחות מורחבות שהן על טהרת הנקבות וצאצאיהן. לזכרים הבוגרים אין חלק ונחלה במשפחה. כל המשתייכים למשפחה מכירים זה את זה על פי הריח, המראה והקולות.
בקבוצות נשמר סדר הירארכי, שבין הצעירים הוא נקבע פחות או יותר בהגיעם לגיל עשרה חודשים. דווקא הזכרים שבקבוצה מדורגים נמוך ואפילו נקבות חלשות מסוגלות לגרש בקבוצה זכרים חזקים מהן.
הזכרים שנאלצו לעזוב את הקבוצה מכירים זה את זה בעיקר על ידי חוש הריח. הם מעריכים את כוחם ולעת ההזדווגות מפנים החלשים יותר את המקום בפני החזקים יותר ועוזבים ללא קרב את הטריטוריה.
כפי שציינו, חזירי הבר יכולים להיות פעילים הן ביום והן בלילה, אבל לאור התקרבותם לאזורי המגורים, עיקר פעילות ליקוט המזון מתבצעת בלילה. משך היום הם נחים בקבוצות באתרי מנוחה מושקעים למדי, מרופדים בעלים וענפים, שם הם מקיימים מגע גופני בין האחד לזולתו.
מאחר והם חסרים בלוטות זיעה, בחודשי הקיץ החמים הם נוהגים להתפלש בבוץ כדי לצנן את גופם. לאחר ההתפלשות הם מתחככים בעצים וענפים וכך מסמנים בין היתר את הטריטוריה.
כלים למניעה
כניסת חזירי הבר ליישובי בני האדם גורמת למפגעים שונים: הם חופרים והורסים גינות. הם הופכים פחי אשפה וזורים את תכולתם, הם מלכלכים והם עשויים להפחיד בני אדם – במיוחד ילדים שהם קטנים יותר. במצב שבו תחוש סכנה עשויה חזירה לתקוף בני אדם.
כדי למנוע ככל שניתן את פגיעתם, יש להימנע בראש ובראשונה מהאכלתם, לייצב, לחזק ולקבע את פחי האשפה ולסגור היטב את מכסיהם, לעצור כל נזילת מים בחצר ולגדר ככל הניתן חצרות וגינות בגדר קשיחה.
כלל הנראה, כבר עברנו את השלב שבו נוכל להחזיר את חזירי הבר לבתי הגידול הטבעיים שלהם, ומה שנותר הוא להשתדל שלא לאפשר להם להסתגל יתר על המידה לשיטוט חופשי בתחומי היישובים שלנו.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
צילומים: גיל שעני - שדות הפקאן בקיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?