הורים וילדים-המאפיינים של טיפול רגשי

ההבחנה בין מה שנתון לשליטתי לבין מה שאין בידי לשנות הוא אחד מן המפתחות להתנהלות נכונה בחיים וטיפול רגשי מסייע ליכולת להבחין ביניהם

כשאדם (גבר או אישה) מגיע למצב שבו הוא מבקש טיפול רגשי, לרוב זה בעקבות חוויה של סבל גדול. משהו בחייו גרם לו להבין שהוא משלם מחיר כבד מאוד, איכות חייו נפגמת ולרוב הביקור בקליניקה של המטפל מגיע לאחר אירוע כלשהו שהיווה הקש ששבר את גב הגמל.

השאלה הראשונה שאשאל את המטופלים שמגיעים אלי היא: מה מביא אותך לטיפול? בדרך כלל, לשאלה זו יהיו שתי תשובות אפשריות, אחת נפוצה יותר והשנייה נדירה יותר.

אצבע מאשימה

התשובה הנפוצה ביותר, שרוב המטופלים והמטופלות עונים, היא הסבר על המצוקה והפניית אצבע מאשימה אל עבר גורם חיצוני. לדוגמא: "אני לא יכולה לסבול יותר שבן זוגי מתעלם ממני", או "אשתי מציקה לי ואומרת שאני לא מתחשב בה ובילדים".

המשאלה של המטופל היא לגרום לכך שהזולת ישתנה. השאלה את מי אפשר לשנות, מכילה בקרבה את שאלת אפשרויות השליטה באנשים אחרים, השאלה על הבחירה האנושית להימצא במצב מסוים ואת הגבולות שאנשים מוכנים למתוח והקווים האדומים שהם מציבים לעצמם.

אנשים נוטים להניח שיש בידם לשלוט בזולתם אם רק ילמדו אותם את הדרך הנכונה, ואילו את עצמם ואת מעשיהם הם נוטים לקבל כנתון שאינו ניתן לשינוי. היכולת להבחין בין מה שנתון לשליטתי לבין מה שאין בידי לשנות, הוא אחד מן המפתחות להתנהלות נכונה בחיים.

בטיפול זוגי נמצא בדרך כלל האשמה הדדית, והתהליך הטיפולי לא יכול להתקדם עד שכל אחד מן השניים ייקח אחריות על ההתנהגות שלו. המוקד בטיפול כזה הוא לטפח את ההבנה שהאחריות למצב הזוגי טמונה בשני בני הזוג ועל כל אחד מהם לקחת אחריות על החלק שלו.

המטפל לא יכול לשנות את בן/בת הזוג של המטופל/ת. המטפל יכול להשפיע אך ורק על המטופלים שלו, על מחשבותיהם, רגשותיהם ועל התנהגותם.

הסוג השני והנדיר יותר של התשובות שנקבל מן המטופלים בתשובה לשאלה מה הביא אותם לטיפול כולל קבלת אחריות אישית על אופן ההתנהגות או ההתנהלות שלהם. המטופל/ת יודו בכך שהם עושים משהו בעייתי ושגוי. לדוגמא: "אני מעוניינת להבין מה אני עושה לא נכון שבכל פעם מפטרים אותי מהעבודה", או "כשאני מגיע הביתה מיד מתחילים ויכוחים ומריבות עם אשתי, אולי זה קשור למשהו שאני עושה?".

מטרה מודעת ובלתי מודעת

לדברי ד"ר זיווית אברהמסון על המטפל הרגשי להבחין בין המטרה המודעת של המטופל לבין המטרה הלא מודעת. המטרה המודעת היא הרצון להפסיק את הסבל שחש המטופל בעוד שלמטרה הלא מודעת יכולות להיות אחת מארבע האפשרויות הבאות:

העלאת תחושת הערך העצמית - המטופל חש ירידה בתחושת הערך העצמית מפני שאינו מצליח להשיג את המטרה שלו. המטופל לא מצליח להגשים את המטרה הדמיונית שלו והוא שואף לסלק מדרכו את המכשול העומד בדרכו. לדוגמא: המטופלת לא מרגישה שאנשים סביבם אוהבים אותה, או המטופל מרגיש שהוא אינו מצליח לעבוד באופן מושלם. לרוב, בשלב המוקדם הזה של הטיפול רוצה המטופל/ת שהאחרים ישתנו כדי שתחושת הערך האישית שלהם תעלה.

המחיר שמשלמים עבור השגת המטרה גבוה מדי - האדם משיג את מטרתו אך המחיר שהוא משלם על כך הפך במרוצת הזמן לגבוה מדי עבורו. הוא רוצה להמשיך בדרכו מבלי שיצטרך לשלם על כך את המחיר. למשל, הכול מוכרח להתנהל כמו שאני רוצה, כדי שזה יקרה אני נמצא/ת בשליטה על כל דבר בחיים שלי והמחיר הוא שאני תשוש/ה מאד.

דוגמא: מטופלת שהיא אמא לילדים ואשר הניקיון והסדר בבית מאוד חשובים לה. כאשר הבית מצוחצח היא חשה שהיא השיגה את מטרתה, אך במקביל היא רוצה שבן הזוג והילדים לא יכעסו עליה כשהיא כופה עליהם לנקות ולסדר. הדרישה שלה מבני המשפחה גורמת לצינון מערכת היחסים ולתחושה של התרחקות הדדית.

לפי הפסיכולוגיה האדלריאנית זה המחיר שהיא משלמת עבור הרצון שלה לעמוד במטרה האישית שלה שהוא: הבית ימשיך להיות נקי ומצוחצח. המשאלה של מטופלת זו היא לקבל גם וגם, גם בית נקי ומסודר וגם יחסים טובים עם בני המשפחה, בעוד שכרגע היא מרגישה בבית בדידות וזרות.

דוגמא נוספת היא מטופלת שהגיעה לקליניקה וסיפרה שכבר עשר שנים היא רוצה להתגרש מבן הזוג שלה, אך היא יודעת שאם תתגרש תצטרך לרדת ברמת החיים מאד, לכן היא לא מקבלת החלטה.

גם במקרה זה המחיר עבור ההחלטה הוא גבוה מדי והמטופלת מבקשת שהטיפול הרגשי יפתור עבורה את הקונפליקט. היא רוצה גם להתגרש וגם להישאר עם אותן האפשרויות הכלכליות. היא הגיעה לטיפול כי היא מרגישה לכודה, והיא מעוניינת לקבל בטיפול פתרון שיאפשר לה לזכות ביתרונות של שתי האפשרויות ולא לשלם מחיר על אף אחת מהן. אבל, כידוע, חלק מתהליך החיים הבוגר הוא ההכרה שבחירה באפשרות אחת מאלצת אותנו לוותר על מרחב של אפשרויות אחרות.

רצון לקבל תמיכה ואמפתיה - המטופל מגיע לטיפול משום שהוא זקוק לתמיכה מגורם זר בתחושת הערך שלו, וזאת באמצעות גיוס המטפל להבנה ולאמפתיה של מצבו. זהו טיפול תמיכתי. המטופלת/ת מבקש להרגיש שייך ובעל ערך עצמי, מטרתו לקבל יחס חיובי. בעזרת הטיפול הוא חש שמתמקדים בו, מצדיקים אותו ולא מבקשים ממנו דבר. במקרה כזה המטופל לא מצפה שהתהליך הטיפולי יגרום לשינוי בחייו או לתוצאה מול גורם שלישי.

רצון להצדיק את דרך ההתנהגות – במקרה כזה, אדם פונה לטיפול רגשי כדי להצדיק את ההתנהגות שהוא בוחר בה, או כדי לציית לדרישה שמופנית אליו מגורם חיצוני (לדוגמא: בני משפחה, רשויות החוק, קצין מבחן או בית המשפט). הטיפול הרגשי יתאפיין בכך שהמטופל/ת לא ישקיעו אנרגיה בטיפול, אלא יסתפקו בכך שעצם שהייתם במסגרת טיפולית מגשימה את מטרתם. לעתים קרובות, בקבוצה זו יהיו מטופלים שרוצים להתגרש ואומרים: "אני רוצה לדעת שעשיתי וניסיתי הכל לפני הצעד להתגרש". אדם כזה יהיה נוכח פיסית בטיפול אבל הוא לא יוצר קשר טיפולי כלל, עסוק בלהיראות "בסדר" וכמי ש"עומד בדרישות". זה איננו באמת טיפול.

לסיכום: ככל שהמטופל יוותר מהר יותר על המטרה של שינוי האחרים, ויהיה מוכן לקחת אחריות על תרומתו שלו לקושי כן גדול יותר הסיכוי שהטיפול הרגשי יהיה מועיל.

נירה גבאי – יועצת חינוכית M.A.

פסיכותרפיה ממכון אדלר

הנחיית הורים טיפול זוגי ומנחה למיניות בריאה

[email protected]