תושבת גבעת יערים תבעה את יו"ר הוועד בגין לשון הרע ותפצה אותו באלפי שקלים

גבעת יערים (אילוסטרציה - לתמונה אין קשר לידיעה) 

תביעה שהגישה תושבת גבעת יערים כנגד יו"ר הוועד המקומי בטענה כי הוציא עליה דיבה ו"לשון רע" נדחתה בבית המשפט והיא חויבה לפצות אותו באלפי שקלים.

התושבת, דלית ויטון, הגישה תביעה כנגד יו"ר הוועד המקומי, ניסים בן יהודה, ובה טענה כי בשני אירועים שונים הוא הוציא עליה "לשון רע" ובכך עבר על חוק איסור לשון רע. היא דרשה פיצוי בגובה של 75 אלף שקל, בליווי הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

בפסק הדין כתבה הרשמת הבכירה ריבי לב אוחיון, כי במסגרת כתב התביעה הציגה עצמה ויטון כ"עורכת דין והנדסאית הרשומה בישראל בתחום האדריכלות, משפיעת דעת קהל, מוכרת וידועה במקום עבודתה ובמקום מגוריה במושב...".

האירוע הראשון שהציגה ויטון בתביעתה התרחש בספטמבר 2020, כאשר לדבריה ביקשה מיו"ר הוועד המקומי, באמצעות שיחת טלפון, מידע ממצלמות הרחוב המותקנות במקום. כאשר התבקשה להזדהות סירב בין יהודה להמשיך בשיחה וניתק את הטלפון.

ויטון התקשרה שוב ואז לטענתה אמר לה בן יהודה: "דלית אני לא רוצה לדבר איתך..." והוסיף שמות תואר פוגעניים הנוגעים לאישיותה. לטענת ויטון את הדברים אמר בן יהודה כשהוא נמצא בחברת קבוצת אנשים גדולה ולכן הם בחזקת "לשון הרע".

האירוע השני התרחש כחצי שנה לאחר מכן, במרץ 2021, כאשר בן יהודה הגיע לביתה של ויטון ולטענתה התערב בסכסוך בינה לבין שוכרת יחידת דיור אצלה ואמר לשוכרת: "היא ניסתה לרמות אותך, את מבינה מה היא עשתה? טוב שאת הולכת, מזל שלך".

ויטון הציגה בבית המשפט הקלטות וסרטונים משני האירועים ולדבריה: "... אף לא אחת מהתכונות ו/או ההתנהגויות ו/או המעשים ו/או הבעיות הנפשיות שיוחסו לה אמת". לדבריה כל פניותיה לבן יהודה בדרישה שיחזור בו מדבריו הקשים ויתנצל עלו בתוהו.

בן יהודה טען מנגד כי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, שמטרתה להטיל עליו אימים ולפגוע בעבודתו הציבורית למען תושבי המושב. עוד טען, כי ויטון מתנכלת באופן תדיר לו ולבני משפחתו ובחודשים שקדמו להגשת התובענה הגישה תלונות במשטרה כנגד בני משפחתו והטרידה אותם.

ביחס לאירוע הראשון טען בן יהודה,  כי ויטון יזמה את שיחות הטלפון  ולמרות שביקש לסיים את השיחה היא לא כיבדה את רצונו. בנוסף טען, כי התמלול אשר צורף לכתב התביעה לא יכול לשמש כראיה שכן הוא נערך ע"י התובעת באופן שאינו מאפשר להשתמש בו, לא צורפה לו הקלטה או אישור של איש מקצוע וכי שיחת טלפון בין שני אנשים אינה מהווה פרסום לפי העוולות הקבועות בחוק וכי אף לא אמר את שמה במהלך השיחה.

ביחס לאירוע השני אמר בן יהודה כי הגיע לביתה של ויטון בעקבות בקשה של דיירת שהתגוררה אצלה, אשר התקשרה למזכירות היישוב וביקשה סיוע. הוא ציין כי ויטון סירבה לזמן את השוכרת למתן עדות, וכי בסרטון המצולם אין משום לשון הרע ואין כינויים פוגעניים, אלא התייחסות לניסיון של ויטון לגבות מהשוכרת כספים עבור פינוי גרוטאות, שירות אותו מספק ועד המושב בחינם עבור תושביו.

בפסק הדין קובעת הרשמת הבכירה לב אוחיון כי לאחר שהאזינה מספר פעמים להקלטות שתי השיחות הטלפוניות שקיימה ויטון עם בן יהודה היא התרשמה, "כי התובעת ניסתה להסתיר את זהותה כאשר ניגשה מיד לשאלה וביקשה לדלות מידע מהנתבע מבלי שהיא פותחת ואומרת לו מי הדוברת. לא בכדי, שכאשר שמע הנתבע את שמה של התובעת ביקש מיד לנתק את השיחה וכשהיא סירבה הוא ניתק בעצמו. לא חלפו אלא דקות בודדות והתובעת התקשרה אל הנתבע שוב, כפתה עליו שיחה בניגוד לרצונו והתעקשה לקיימה שאז החל הנתבע לגדפה...".

בנוסף נקבע בפסק הדין כי ויטון לא הוכיחה שלשיחות הטלפוניות היו שותפים אנשים נוספים וכן כי הפסיקה הקיימת קובעת כי שיחת טלפון אינה מהווה "פרסום" ולכן, אין בה לשון הרע.

ביחס לאירוע השני, נקבע בפסק הדין כי ויטון "...לא דייקה באופן השתלשלות הדברים וזו בלשון המעטה...". כמו כן, נקבע, כי הסרטון הוצג כשהוא ערוך ומקוטע, וכי לא הוכח שבן יהודה אמר את הדברים המיוחסים לו.

לסיכום, התביעה נדחתה ועל ויטון נגזר לפצות את בן יהודה בשכר טירחת עו"ד והוצאות משפט בסך של 5000 שקל.