תרבות הציד ומכת חזירי הבר
ההתרבות הבלתי מבוקרת של חזירי הבר הגיעה גם לאזור מטה יהודה וסובב ירושלים. אל מול העובדה שלחזיר הבר אין אויבים טבעיים, האם יש לחדש את פעילות הציידים כדי לדלל את היקף אוכלוסייה זו ?
לאחרונה מתרבות העדויות על התפשטות נרחבת של אוכלוסיית חזירי הבר. כבר לא מדובר בקוריוז של חזיר בר שמשוטט ברחובות חיפה, או משפחת חזירי בר אקראית שנמצאה משוטטת באבו גוש. היקף אוכלוסיית חזירי הבר בארץ בכלל ובאזור מטה יהודה בפרט גדל מאוד והדבר הפך למיטרד ואפילו לגורם שמסכן חיי אדם.
רק בשבוע שעבר דיווח שבועון "בקיצור" על תאונת דרכים סמוך לתחנת הלוויינים בעמק האלה, שבה התנגש רכב בחזיר בר במשקל של עשרות קילוגרמים. הנהגת נחלצה בנס מהתאונה בלא פגיעות קשות, אך כתוצאה מהתאונה נהרג חזיר הבר והרכב הוגדר טוטאל-לוסט.
היקף התופעה מחייב לקחת בחשבון שהסכנה בכבישי האזור היא ממשית ומוחשית והמשך ההתרבות הבלתי מבוקר של חזירי הבר עלול להביא לתאונות נוספות עם תוצאות גרועות בהרבה. השאלה היא כיצד ניתן להתמודד עם ההתרבות הנרחבת של אוכלוסיית חזירי הבר, אשר אין לה אויבים טבעיים בסביבתנו.
העיניים נשואות לרשות הטבע והגנים שהיא האחראית על הנושא ואשר מבחינתה חזירי הבר מוגדרים עדיין כ"חיית בר מוגנת". עולה השאלה האם לא הגיעה העת להתיר לציידים לפעול במרחבי הארץ בכלל ובמרחבי סובב ירושלים בפרט במטרה לדלל את אוכלוסיית חזירי הבר.
ציידים בשטח
היחס שלי כלפי ציידים אינו חיובי בלשון המעטה. אחת התחושות הקשות והמתסכלות שחשתי כאשר הייתי יוצא לשדות הקיבוץ מצויד במשקפת כדי לצפות בציפורים, הייתה כאשר נגלה לעיני תרמיל של כדור ציד. מאלה אשר מצויד בעשרות כדוריות מתכת קטנות שמתפזרות על פני שטח נרחב כדי להגדיל את סיכויי הפגיעה.
בדרך כלל, גילוי תרמיל אחד הוביל לגילוי תרמילים נוספים, והיה ברור לי שהציידים הקדימו אותי, אלא שהם הגיעו למטרה שונה בתכלית. אחת ממטרותיהן העיקריות היו חוגלות, אשר, כך אומרים, בשרן ערב לחיך (לא מידיעה אישית).
החוגלות מתרוצצות בשטח בתקופת הקיץ, הסתיו וראשית החורף בחבורות שעשויות למנות בין פרטים אחדים עד עשרות פרטים, וכל ירייה ברובה ציד פולטת לכיוונן ענן של כדוריות מתכת שכמה מהן עשויות לפגוע "במכה אחת" בבעלי כנף אחדים.
יש בוודאי מכם, קוראי היקרים שיאמרו – וכי מה רע בכך? מה ההבדל הגדול אם מונחת בצלחת שוק תרנגולת או שוק של חוגלה? נניח את השאלות הללו לדיונים פילוסופיים שיתקיימו בהזדמנות אחרת, אך אני יכול להעיד כי תחושתי האישית הייתה מאוד לא נוחה מהמרדף שניהלו הציידים אחרי החוגלות.
ציד לצרכי קיום
ציד בעלי חיים הוא חלק בלתי נפרד מעולמנו וכמעט כל בעל חיים עוסק בציד. ימיו של העיסוק האנושי בציד הם ככל הנראה כימי האנושות עצמה, והדברים נעשו בדרך כלל למטרות הישרדות.
אכן, לפני אלפי שנים היה הציד חיוני לצורך הקיום האנושי. אלא שמאז התרחשו בעולמנו כל כך הרבה שינויים. בני האדם פרו ורבו עד מאוד, ואילו עולמם של בעלי החיים הולך ומצטמצם במקביל, ורבים מהם נעלמים מעל פני כדור הארץ מדי שנה בשנה.
האריה האחרון בארץ ניצוד על ידי ציידים שבין נושאי הצלב שהגיעו ארצה מאירופה לפני כ-800 שנה. הדב האחרון ניצוד בארץ פחות או יותר במקביל להקמת המדינה. אייל הכרמל האחרון ניצוד על הכרמל בתחילת המאה העשרים, ואלמלא הוחזרו והובאו ארצה הן איילי הכרמל והן היחמורים, אותם ניתן לראות היום גם בהרי ירושלים, כי אז לא יכולנו לראותם אלא בגני החיות בלבד.
וגם ברחבי העולם, כמות בעלי החיים הגדולים שבאפריקה, למן האריות ועד לפילים הולכת ומצטמצמת בהתמדה שנה שנה. שעל כן נחקקו ברחבי העולם חוקי ציד שאותם מנסות המדינות השונות לקיים כדי למנוע את הריגתם והשמדתם בלא צורך של בעלי החיים והיעלמותם מעולמנו.
תרבות ציד
תרבות הציד מפותחת מאוד במרחב המזרח התיכון ואחת המדינות שבה יש ציידים לרוב היא לבנון. באחת הכתבות סיפרתי על כך שהחסידות החולפות בשמי ארצנו סיגלו לעצמן משך השנים הרגל לעשות "קפיצת דרך" מעל מדינת לבנון, והן מעופפות גבוה-גבוה בשמים מבלי לנחות למנוחה ול'תדלוק' עד שהן חולפות ומותירות את לבנון מאחריהן. וזאת למה? כיוון שכאשר נחתו למנוחה בלבנון קבלו אותם הציידים שם במטר יריות והרגו רבות מהן.
עם זאת, בתרבות היהודית בכלל ובתרבות היהודית-ישראלית שחידשה הציונות במולדתנו בפרט, עיסוק בציד אינו פופולארי בכלל. כזכור, ביהדות העיסוק בציד מיוחס לעשיו בעוד שיעקב נמנע מכך, והוא מוגדר "יושב אוהלים". די ברור שהאופן שבו התפתחה היהדות נטה במובהק ל"יושב אוהלים" ולצידו הלימוד והעיון, והרבה פחות לציד.
נזקים לחקלאים
פעמים רבות, המניע לציד בארצנו אינו נובע מאהבת הציד אלא מחוסר ברירה. החקלאים נאלצים להתמודד עם הנזקים הקשים שגורמים בעלי החיים והם עושים זאת בעזרת ציד או הרעלות המוניות, וזאת בניגוד לחוק הצייד.
נזקים שגורמים בעלי החיים לחקלאים הם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה האנושית. החל מהסיפור הידוע על השועל שחומד את אשכולות הענבים בכרם, נדחק פנימה דרך פרצה כלשהי בגדר ואז, שבע ומרוצה אך כשבטנו טפחה וגדלה, לא הצליח לצאת שוב מבעד לפרצה עד – עד שחזר ואיבד ממשקלו ולא הותיר בגופו זכר לענבים בהם חמד.
לצערי, נתקלתי באותה התופעה עצמה, בחצר הקיבוץ שלי. בכל חורף, נהגו להגיע לרפת שבקיבוץ שלנו המוני זרזירים, להקה אדירה של אלפי פרטים, שמלבד תצוגות מרהיבות של תעופה בשמים, היו עטים בהמוניהם על המזון שחולק לפרות ומחסלים חלק לא מבוטל ממנו.
אז, עם או בלי היתר, פזרו הרפתנים בין היתר גרגרי מזון רעילים, הללו המכונים בשפה מכובסת "תרדימון" והללו גרמו למותם של לא מעט זרזירים. במשך שנתיים ספגו הזרזירים גם אבידות, הסיקו את המסקנה ופסקו כליל מלהגיע לרפת. אגב, הם ממשיכים לפקוד רפתות אחרות, למשל, לאורך בקעת ועמק הירדן, אבל אלינו הם פסקו מלהגיע באופן מחלט.
ציד נרחב הביא, למשל, לצמצום חריף באוכלוסיית היעלים מאזור מדבר יהודה, עין גדי והרי הנגב. רק לאחר הקמת המדינה וחקיקת חוקים המגבילים את הציד הלך ועלה בהתמדה מספר היעלים, עד כדי כך שלפני זמן לא רב, ביום קיץ חם, נכנס לפתע יעל ארך קרניים מבעד למרפסת לחדר נופשים במלון שעל שפת מצוק מכתש רמון, הביט בפליאה בנעשה סביבו מבלי לחשוש שמא דיירי החדר יפגעו בו.
מיגבלות שהוטלו על ציידים גרמו לכך שהיום אפשר להיתקל בכל המרחב באזור שלנו בצבי ארץ ישראל יפה הגזרה, בתנים, שועלים, נמיות ודורבנים וכמובן בבעלי כנף וכאמור, בשנים האחרונות, בהרי ירושלים גם ביחמורים שהוחזרו לארצנו.
פלישה חזירית
עם כל הריחוק שאני חש כלפי העיסוק בציד יש להודות כי לעתים אין ברירה והמחשבה על הפתרון של ציד נרחב עולה וחוזרת. כך למשל, כאשר אנו רואים את ההצפה של רחובות העיר חיפה ושכונותיה בהמוני חזירי בר שפלשו ממרחבי הכרמל העירה.
חזירי הבר מסכנים את דיירי השכונות בחיפה, ומאלצים אותם לעיתים להסתגר בבתיהם מחשש בעלי החיים השעירים הללו שמשקלן יכול להגיע עד 150 ק"ג והם עשויים להתגלות כתוקפניים, במיוחד אם מדובר באם המגנה על גוריה.
היתר ציד לציידים לפעול כנגד חזירי הבר יכול לצמצם את התופעה. עם זאת, יש המתנגדים לכך ומנמקים זאת אין המדובר בעיסוק ראוי. כדאי שנדע, שישנם בינינו אלה האוהבים ומקפידים לצאת לריצת בוקר, ויש מי שאוהבים להטיס טיסנים, וממש כך יש מי שהם חובבי ציד ושמחים לקרוא לעצמם – ציידים.
עונת הציד
עונת הציד בישראל נמשכת חמישה חודשים לאורך עונת הסתיו וראשית החורף, החל מה-1.9 ועד עד ה-31.1 של השנה העוקבת. בפברואר מתקרב החורף לסיומו, הן בעלי הכנף והן בעלי החיים האחרים מתחילים את עונת הרבייה ומתחילים ההריונות. בעקבותיהם תגיע ההטלה ויגיעו ההמלטות, ויבואו לעולם הדורות הבאים, וכדי לאפשר למהלך הטבעי הזה להתקיים ללא הפרעה – נאסר הציד.
בישראל ציידים נושאים רובה ציד בלבד ולצידו רישיון ציד מוסדר וחתום. את הרישיון הזה הוא אמור לחדש מדי שנה בשנה אל מול רשות הטבע והגנים האמונה לשמור ולקיים את קיום חוקי הציד. רישיון ציד ניתן לשנה שלימה, אך הציד עצמו מוגבל לעונת הציד שבה ניתן לצוד אך ורק בעלי חיים המותרים בציד.
ציד בלתי חוקי מוגדר כציד מתוך מטרה לפגוע בשלומה של חיית הבר או בחירותה, ועבירה על כלל זה היא פלילית. החוק אוסר כליל על מסחר בחיות הבר.
ציידים מוגבלים לציד של חיות בר בלבד והם אינם רשאים לצוד במרחק של פחות מ- 500 מטר מאזור מגורים או מגן ציבורי. כמו כן, רשות מקומית רשאית באישור משרד החקלאות למנוע, לאסור או להגביל ציד בתחומה.
שיטות הציד האסורות כוללות הרעלה, סינוור באור, רדיפה בכלי תחבורה ממונע, שימוש בסמים, שימוש בחומרי נפץ, שימוש במלכודות.
התפוצצות אוכלוסייה
אירועים של ריבוי בלתי מבוקר ובלתי נשלט של אוכלוסיית חיות בר כבר התרחשו בעבר לאורך קיום המדינה. בשנות החמישים, חוותה מדינת ישראל הצעירה "התפוצצות האוכלוסין" של אוכלוסיית התנים ובמקביל, עלו בתלילות מקרי ההידבקות במחלת הכלבת. אז, הוחלט לנקוט באמצעים שיפגעו קשות באוכלוסיית התנים והדבר נעשה גם אם גרם לתוצאות לוואי שלא ניתן היה להימנע מהן. מחלת הכלבת מוגרה אז ואוכלוסיית התנים קטנה מאוד.
אז, לאחר קום המדינה המכה הייתה – מכת התנים והיום מכת המדינה היא האוכלוסייה המתרחבת של חזירי הבר.
בפרסומים של רשות הטבע והגנים הממונה על שמירת חוקי הציד בארץ נקבע כי "חזיר הבר מוגדר בחוק "חיית בר מוגנת". חל איסור חמור לצוד, לפגוע או ללכוד אותו ללא היתר בכתב מרשות הטבע והגנים. רשות הטבע והגנים מופקדת על שלומן של חיות הבר מתוקף החוק בישראל, ובפעולתה לשמירה על המאזן הביולוגי בישראל היא חותרת לצמצם את הפגיעה או ההטרדה שגורמות חיות הבר לחקלאים ולתושבים".
האם כדי לשמור ולהגן על התושבים הסובלים מנזקי חזירי הבר ניתן לשנות את החוק כדי אכן לצמצם את הפגיעה או ההטרדה שגורמים חזירי הבר לתושבים?
אפשר ולחץ ציבורי יצליח לשנות את העמדה של רשות הטבע והגנים ולהעיר את תשומת הלב שלה לנזקים הנגרמים מההתרבות הפראית של חזירי הבר. אם אכן ישונה החוק, כי אז ניתן יהיה לנקוט באמצעים לצמצום המפגעים של חזירי הבר, והשאלה היא אם הדבר ייעשה באמצעות ציד או שמא באמצעים אחרים.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
צילומי חזירים: גיל שעני
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?