הציפורים הטפילות
גם בעולם בני הכנף יש תופעות של ציפורים שאינן רוצות להתאמץ, להקים קן ולקנן. הן מעדיפות להטיל ביצים בקנים של ציפורים אחרות וממהרות להתעופף לעיסוקים יותר מעניינים. הקן שאין לציפור
קוקייה מצויצת בבית גוברין. צילום: גל שעני
בטבע מוכרת תופעת ה"טפילות". לרוב היא באה לידי ביטוי בצמח שנשען על אספקת המזון של צמח אחר או בעל חיים שנצמד לבעל חיים גדול ממנו ויונק ממנו את מזונו. אך "טפילות" אינה רק דרך להשיג מזון היא בהחלט יכולה לשמש גם באופנים אחרים – כגון גידול צאצאים.
בעבר סיפרנו על הקוקייה המצויצת, השוכנת קבע בארצנו, ושמעה יצא לשמצה בשל ה"חיים הקלים" שהיא בוחרת לעצמה. קוקייה זו אינה עוסקת בבניית קן לעצמה ואינה משקיעה מאמץ בחיפוש מזון להזין בו את צאצאיה. היא מצאה לעצמה פתרון אחר.
הקוקייה המצויצת נוהגת להתגנב, כך ממש, לקני צפרים אחרות, ממהרת להטיל בהם לפחות ביצה אחת לצד ביצי הציפור שבנתה את הקן ומזדרזת להסתלק מן המקום לפני ש"תיתפס בגניבה".
מאופן התנהגותה אפשר להבין שהקוקיה "מבינה" שהיא עושה דבר פסול אשר בעלי הקן ינסו למנוע. לכן, לאחר שהיא מזהה קן מתאים שבו היא מתעתדת להטיל ביצה, היא ממתינה לשעת כושר, וכאשר הציפור שדוגרת על ביציה יוצאת בשעות הצהרים ל"הפסקת אוכל" קצרה, ממהרת הקוקייה לנצל את ההזדמנות, מעופפת על הקן ומטילה שם ביצה.
הציפור הדוגרת שנהנתה בינתיים מארוחה קלה חוזרת לקן, ואינה מזהה כלל כי לביצים שאותן הטילה התווספה ביצה לא מוכרת.
הגוזל הפולש
לאחר שבועיים-שלושה, בוקעות הביצים בקן עליהם דגרה הציפור בהתמדה רבה. הגוזל "האורח", שאימו לא נותרה לידו אפילו שניה מיותרת אחת, מקדים לבקוע לפני בקיעתם של גוזלי הקן האמיתיים. בקרב מיני קוקייה רבים (לא בארצנו), יהיה הגוזל הפולש אגרסיבי והמעשה הראשון שיעשה הוא להתאמץ לדחוף החוצה מן הקן בכל כוחותיו את הגוזלים האחרים עד שהוא יוותר בקן לבדו ללא כל מתחרים.
הציפור האם תצפה במחזה מבלי להבינו כלל ומבלי לסייע לגוזליה האחרים. בני הזוג ימשיכו לטפל באותו גוזל בודד שנותר בקן במסירות רבה, להאכילו ולגדלו כאשר הוא אכן זוכה בכל תשומת לבם כולה.
כאשר מדובר ב"קוקייה אירופית" ילך הגוזל ויגדל במהירות ויגיע אל מעבר לממדי הוריו, שכן הקוקייה האירופית נוהגת להטיל את ביציה בקני ציפורי שיר קטנות ממשפחות הפרושיים, הסבכיים והנחליאליים, בעוד ממדיה של הקוקייה הבוגרת הם כממדי יונה. ועתה, תארו לעצמכם את התמונה המוזרה כאשר זוג הורים קטני ממדים מאכילים גוזל גדול מקור שיכול היה לבלוע הורה שכזה בלא מאמץ גדול מדי.
משפחת הקוקיות
ככלל, לכל הקוקיות מבנה גוף עדין וזנב ארוך ומדורג. מעופן נדמה לעיתים למעופו של נץ דורס וככל הנראה יש לכך חלק ממכלול התנהגותן, שכן ציפורים נוטות להסתתר ולהסתלק בהתקרב נץ דורס.
גווניה הכלליים של הקוקייה חומים ואין למעשה הבדלי צבע בין זכרים לנקבות, אבל בהחלט קיימים הבדלים בין הצעירים לבוגרים. חלקי גופה העליונים של הקוקייה אפורים כהים ומנוקדים לבן ובצדו התחתון של גופה שולט הצבע הבהיר.
כיפת הקוקיה המצויצת היא אפורה-כסופה וסביב עיניה – טבעת אדומה. בולטים בצבעי צהבהב לבנבן צדי הגרון והחזה. צבעי המתבגר בולטים יותר. האזורים האפורים שאצל המבוגר שחרחרים אצל המתבגר כיפתם – שחורה והגרון והחזה כתומים יותר.
אורך גופה 35-40 ס"מ, אבל מחצית מזה הוא אורך הזנב. מוטת הכנפיים כ- 55 ס"מ ומשקלה 100-150 גרם, בהחלט משקל מכובד לציפורים.
בשעת מעופה מרבה הקוקייה לצרוח בדומה ללבן החזה או העורבני לצווח ומכאן שמה המדעי – CLAMATOO – שמשמעו – "הצרחן". שמה האנגלי מתייחס בעיקר לנקודות הלבנות שעל גופה – GREAT SPOTTED CUCKOO – הקוקייה גדולת הכתמים.
ככלל, נפוצה הקוקייה המצויצת בדרום מערב אירופה, במזרח התיכון, באסיה הקטנה, עירק ואירן. נראה שלפחות חלק אם לא רוב האוכלוסייה הזו נודדת בחורף דרומה לאפריקה ששם קיימת גם אוכלוסיית קוקיות יציבה. הפרטים שנדדו לחורף חוזרים אלינו בדרך כלל בחודש מרץ, אך יש פרטים שנצפו קודם לכן וכפי שציינו קיימים ככל הנראה פרטים שמעדיפים להישאר בארץ גם לימות החורף.
בעולם הגדול קיימים לא פחות מ-118 מיני קוקיות ו"רק" 50 מהן מטילות את ביציהן בקיני אחרים. רובן ככולן (42 במספר) מקננות במרחב של אירו-אסיה ואפריקה ועליהן נמנית כמובן גם הקוקייה המצויצת שלנו.
קאק מאכיל גוזל של קוקייה מצויצת. צילום: גל שעני
הקוקיה "שלנו"
כאמור, הקוקייה השוכנת קבע אצלנו, ככל הנראה, היא הקוקייה המצויצת. עם זאת מגיעה לחרוף אצלנו גם הקוקייה האירופית, שעושה כאן את החורף וחוזרת לאירופה כדי להטיל את ביציה בקנים של אחרים. בנוסף לשתיים הללו קיימים שני סוגי קוקיות מזדמנים ונדירים מאוד שנצפו בארץ פעמים בודדות והן – הקוקייה הירוקה וקוקייה מזרחית.
מרבית הקוקיות שוכנות הארץ נמנות על הסוג "קוקייה מצויצת" שקיבלה את שמה בעבור ציצת הנוצות הנמצאת בחלקו האחורי של ראשה. את הקוקייה הזו תוכלו לראות אצלנו, באזור מטה יהודה, בעיקר באזור בית גוברין.
בתצפית שנערכה באזור בית גוברין לפני שנים אחדות על ידי צפר בשם עזרא חדד, הוא ציין שמנה בתצפיתו באזור לפחות 45 פרטים של קוקיות מצויצות, כשחלקן תרות אחרי זחלים על הקרקע. הוא ציין שלדעתו היה באותו זמן באזור מספר גדול משמעותית של קוקיות, הן צעירות, ילידות השנה הקודמת והן בוגרות.
הקוקיות המצויצות חובבות את אזור בית גוברין כנראה עקב ריבוי הקאקים שם. ככל הידוע, הקוקייה המצויצת בוחרת להטיל את ביציה במרבית המקרים בקני עורבים למיניהם שגודלם זהה או אפילו גדול ממנה. כפי שציינו מקודם, הגוזל של הקוקייה המצויצת הבוקע מביצתו בקן העורבים איננו נוהג לדחוף החוצה מתוכו את "חבריו" אלא גדל ומתבגר יחד עמם כאחד מהם.
טפילות בטבע
כדאי לדעת שבטבע בכלל ובעולם בעלי הכנף בפרט יש לא מעט "חברים" המעדיפים להעניק לאחרים את ה"תענוג" לגדל את צאצאיהם כ"ילדים חורגים". לדוגמא, יש לא פחות מ-18 (!) מיני נקרים (הנקר הסורי "שלנו" איננו נמנה עליהם) ועוד ארבעה מיני זרזירים ושמונה מיני אורגים שנוהגים כמנהג הקוקייה ומטילים את ביציהם בקיני אחרים.
תופעות אלה שבהן "נטפל" סוג או מין של בעל חיים אחד לאחרים כדי שיבצעו הם את מה שהם עצמם היו צריכים לבצע, זוכה לכותרת הכללית "סימביוזה וחיי שיתוף בטבע". יחסי סימביוזה הם יחסי גומלין בהם מתקיים קשר בין שותפים לדבר לתקופות קצרות או ארוכות יותר. נוכל למצוא בטבע צורות שונות ומשונות בין שותפים שכאלה והתועלת שהם מפיקים מן הדבר.
צורת סימביוזה אחת נקראת – "טפילות". כאן מציינים את יחסי הגומלין תלות בין הטפיל לבין הפונדקאי שאליו הוא "נטפל". במקרים אלה הטפיל יהיה בדרך כלל קטן מן הפונדקאי וייתכן שמספר רב של טפילים יתקיימו בגופו של פונדקאי אחד. במקרים מסוימים גורם לבסוף הטפיל למותו של הפונדקאי שממנו שאב את קיומו. למשל, טפיל מחלת המלריה באדם או פטריות טפילות על צמחים. אגב, בז'אנר הזה נכללת גם טפילות הקוקייה המוגדרת כ"טפילות חברתית".
יש מקרי טפילות המועילים לא רק לצד אחד אלא לשני הצדדים גם יחד. דוגמא לכך היא החזזית שבמקרה שלה קיים שיתוף פעולה בין אצה ירוקה לפטרייה. את הפוטוסינטזה הדרושה לייצור מזון מבצעת במקרה זה האצה הירוקה ומהתוצרים שלה נהנית גם הפטרייה. מנגד מספקת הפטרייה לאצה סביבת חיים מוגנת, לחה ועשירה במינרלים.
בכן, ברצונכם לראות את הקוקייה המדוברת במו עיניכם? הרי לפניכם עוד עניין בטיולכם הבא לאזור בית גוברין.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
צילומים: גיל שעני
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?