מכת שמש
מדוע העיר הגדולה באזור עמק שורק זכתה לשם בית שמש? ומה הקשר של המילה צרעה לשמש? ומה המקור לכך שהגיבור המיתולוגי של שבט דן זכה לשם שמשון? והשאלה הגדולה: מה גרם לשבט דן לוותר על הנחלה שניתנה לו ולנדוד צפונה? על כל אלה ועוד בכתבה שלפניכם
אימרה ידועה גורסת ש"ההיסטוריה חוזרת". ובכן, איני יודע אם אכן ההיסטוריה חוזרת בכל פעם אך במקרה של העלייה לקרקע של קיבוצי, קיבוץ צרעה, אפשר לומר בהחלט כי ההיסטוריה אכן חזרה וכי הקשיים שהיו מנת חלקם של בני שבט דן להיאחז באזור צרעה, כפי שמתאר התנ"ך, חזרו ונשנו כ-3000 שנים לאחר מכן, כאשר בני הגרעין המייסד של צרעה שבו ונאחזו במקום.
מטה יהודה שוכנת בשטחו של הידוע והגדול בשבטי ישראל, השבט שעל שמו נקרא עמנו – שבט יהודה. נחלת שבט יהודה אכן השתרעה על שטח נרחב למן הרי ירושלים ועד לפאתי הנגב בדרום וים המלח במזרח. אם נציין כאן מקומות ישוב אחדים שהיו בתחומו של השבט ומצויים כיום בשטח השיפוט של המועצה, נגלה שמות מוכרים כפי שהם מופיעים בתנ"ך: "בשפלה אשתאול וצרעה ואשנה וזנוח ועין גנים, תפוח והעינם, ירמות ועדולם, שכה ועזקה ושעריים ועדיתיים..." (יהושוע ט"ו, 33-35).
מצפון מערב לשטח של שבט יהודה, שכן שטחו של שבט קטן וצנוע ממנו, שבט דן אשר בו נולד, גדל ופעל השופט עתיר המעשים – שמשון הגיבור. והתנ"ך מתאר את גבולות שבט דן, אשר משיקות בחלקן לגבולות שבט יהודה: "...ויהי גבול נחלתם צרעה ואשתאול ועיר שמש ושעלבין ואילון ויתלה, ואלון ותמנתה ועקרון ואלתקה וגבתון ויהוד ובני ברק וגת רימון ומי הירקון ... שם עד הגבול מול יפו" (יהושוע, י"ט, 40-44).
עולה השאלה כיצד זה שאשתאול, צרעה, בית שמש, תמנה ועקרון נמנות הן על ערי שבט יהודה והן על ערי שבט דן? ובכן, כאשר שבט אחד נוטש את שטח הנחלה שלו אז מגיע שבט אחר ומספח אליו את מה שהוא יכול. וזה המקרה שלפנינו, המתואר באופן מאוד חד וברור בספר שופטים.
תריסר נחלות
ככלל, חולקה הארץ בין שנים עשר שבטי ישראל והם: ששת בני לאה, אשתו הראשונה של יעקב - ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון. לצדם, שני בני רחל, הרעיה האהובה על יעקב – יוסף ובנימין. מעבר לאלה, שני בני השפחה בלהה – דן ונפתלי ושני בני השפחה זלפה – גד ומנשה.
ברשימה זו חסרים שני שבטים – אפרים ומנשה, שניהם בני יוסף "בעל החלומות" שנמכר על ידי אחיו לישמעאלים, שני בניו של יוסף נמנים על שבטי ישראל במקום יוסף עצמו. תוספת שניים וגריעת אחד מביאה אותנו לשלושה עשר שבטים, אלא ששבט לוי לא זכה בנחלה בפני עצמו אלא התפצל בין השבטים כולם. כך אכן נותרו בחלוקת הארץ שנים עשר שבטים.
ראובן, גד וחצי שבט מנשה השתקעו ממזרח לירדן בשטח עבר הירדן. יהודה ושמעון – מדרום לירושלים. בנימין גבל ביהודה מצפון לירושלים ושבט דן – מצפון מערב ליהודה ועד לחוף הים התיכון. צפונה מהם השבטים אפרים, חציו הנותר של שבט מנשה, יששכר, זבולון אשר ונפתלי.
כל שנים עשר השבטים נותרו במקום מושבם עד לגלות עשרת השבטים לבד משבט אחד – שבט דן. הנה כי כן מספר לנו התנ"ך את אשר ארע לשבט דן: "... ויצא גבול בני דן מהם ויעלו בני דן וילחמו עם לשם וידבירו אותה, ויכו אותה לפי חרב וירשו אותה וישבו בה ויקראו ללשם דן בשם דן אביהם". (יהושוע י"ט, 44 – 48)..
אם כן שבט דן לא היה מרוצה מהנחלה שניתנה לו ויצא למסע כיבושים בצפון הארץ. את תוצאות המסע הזה אפשר לזהות גם היום בשמורת דן היפיפייה, במימיו הזכים והקפואים של נחל דן המגיעים מן החרמון המושלג ומעתיקות תל דן, אשר היה בעבר העיר ליש.
מה גרם לשבט דן לעשות מעשה שאף שבט אחר לא עשה, להחליט החלטה משמעותית כל כך, לוותר על הנחלה שהוקצתה לו ולצאת למלחמה כדי להתבסס במקום חדש?
כמי שמתגורר כבר עשרות בשנים בקצה המזרחי של נחלת שבט דן, בקיבוץ צרעה, השאלה הזו סיקרנה אותי מאוד. ניסיתי להיכנס לנעליו של השבט ולהבין מה גרם לבני השבט, על זקניו, נשיו וטפיו לארוז את מטלטליהם ולצאת למסע צפונה.
נראה שהדבר שיכול ללמד אותנו יותר מכל על הסיבות לנטישת הנחלה המובטחת גלומים בסיפורי בן השבט ובן צרעה, שמשון הגיבור עצמו.
שמשון משבט דן
התנ"ך מקפיד לספר לנו ששמשון נועד לגדולות עוד טרם בואו לאוויר העולם ככתוב: "...כי נזיר אלוהים יהיה הנער מן הבטן והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלישתים" (שופטים, י"ג, 5).
הנה כי כן עוד טרם לידתו של שמשון בצרעה העתיקה, ששכנה במרומי הרכס שמעל קיבוץ צרעה היום, נקשר שמו בשם אויבי ישראל– הפלישתים. הפלישתים שלטו באזור שפלת החוף הדרומית ובחמש ערים מרכזיות: עזה, אשקלון, אשדוד, עקרון וגת.
כבן לשבט דן, היה שמשון יוצא ובא מגבולות נחלת השבט שעל ראש ההר לעבר תחום מחייתם של הפלישתים לרגלי ההר כמסופר: "וירד שמשון תמנתה וירא אישה בתמנתה מבנות פלישתים. ויעל ויגד לאביו ולאמו ויאמר: אישה ראיתי בתמנתה מבנות פלישתים ועתה קחו לי אותה לאישה" (שופטים, י"ד, 1-2).
היכן בדיוק ממוקמת אותה תמנתה שאליה "ירד" שמשון מרום הרכס? ככל הנראה שהכוונה ליישוב שהיה ממוקם בעמק נחל שורק, בין צרעה במזרח לטל שחר במערב, מרחק הליכה של פחות משעה מרכס צרעה, וידוע כיום בשם – תל בטשי. מכאן אנו למדים שבנחלה של שבט דן, התמקמו על מרבית השטח הפולשים הפלישתים החזקים והשבט הקטן נותר "תקוע" בקצה המזרחי של הנחלה על ראש הרכס.
ככל הנראה זו המשמעות של הנאמר בתנ"ך על כך שהגבול "יצא" מהשבט. במלים אחרות, בני שבט דן לא הצליחו לשמור על גבולות הנחלה שלהם והגבולות "נפרצו" על ידי הפלשתים. ומכאן, סכסוך שבטי שהידרדר לסכסוך אישי שבסופו מכריז שמשון בן השבט מלחמה על הפלישתים.
טבע הקשר שבין בני שבט יהודה לבני שבט דן נחשף בסיפור נפילתו בשבי של שמשון על ידי הפלישתים. וכך מתאר זאת הסופר התנ"כי: "ויעלו פלישתים ויחנו ביהודה... ויאמרו איש יהודה: למה עליתם עלינו? ויאמרו: לאסור את שמשון עלינו, לעשות לו כאשר עשה לנו. ויירדו שלושת אלפים איש מיהודה אל סעיף סלע עיטם ויאמרו לשמשון: הלא ידעת כי מושלים בנו פלישתים.... לאסורך ירדנו, לתתך ביד פלישתים... ויאסרוהו בשניים עבותים חדשים ויעלוהו מן הסלע..." (שופטים, ט"ו, 9-13).
אם כן, לא רק ששבט יהודה לא נחלץ לעזרת שבט דן, אלא שמחשש להתעמת עם הפלשתים נשלח "חיל כבד" כדי לאסור את שמשון ולהסגירו בידי האויב. וכיצד הגיבו אנשי שבט דן על כך שננטשו ונבגדו בידי אחיהם? התנ"ך נמנע מלספר לנו על כך. אפשר רק לשער.
האל רע - אל השמש המצרי (ויקיפדיה)
אזור מוכה שמש
מערכת היחסים העכורה שבין שבט דן לבין שבט יהודה, והקשיים של שבט דן לשלוט במרחב הנחלה שניתנה לבניו, לא היו מהווים את הסיבה העיקרית למעשה כה יוצא דופן של נטישת הנחלה ומעבר צפונה. כמי שמתגורר באזור ולמד להכירו משך שנים מצאתי שהייתה סיבה נוספת.
ראשית, יש לדעת שקיים קשר אמיץ בין השמות המופיעים בסיפורי שמשון לבין המציאות האקלימית השוררת באזור עמק צרעה. שמשון קרוי על שם השמש, והעיר הסמוכה למקום הולדתו היא בית שמש.
ומה לגבי צרעה עצמה? במחקר שערך המטאורולוג הידוע, פרופ' אשבל, לגבי משמעות השם צרעה הוא מצא שבמצרית קדמונית יתורגם השם ל - "הר האל רע". האל רע היה אל השמש המצרי, והמצרים שלטו בכל ארץ ישראל לאורך רוב האלף השני לפני הספירה והותירו אחריהם שמות ועדויות רבות. מכאן אנו למדים שהשלטון המצרי סימן בקשר אמיץ את המרחב של עמק צרעה עם אל השמש.
כאשר חידשה הציונות את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, וביקשה להצמיח כל רחבי הארץ את היערות הירוקים של הקרן הקיימת, הסתבר שהמיקרו אקלים של אזור רכס צרעה, הוא אזור חם ויבש במיוחד. יש לכך כמה סיבות אבל ביניהן ניתן לציין את סלע הקירטון הלבן השולט ברכסי האזור ומשמש כמחזיר אור של קרני השמש לעבר עמק השורק.
מבחינת שבט דן, קרינת השמש במקום לא היה הקושי היחידי. האדמה שמורכבת משכבה דקה של קרקע פוריה ומתחתיה מסלע קירטוני, מקשה על גידולים חקלאיים, משום ששכבת אדמת הקירטון אטימה למים ומהווה אדמה עניה שאיננה מבטיחה יבולים טובים.
בעיה נוספת הייתה חוסר חמור במקורות מים. על גב רכס צרעה לא היו בנמצא אלא מקורות מים בודדים שלא הספיקו למשך כל החודשים של העונה היבש ההארוכה.
אם כן, בני שבט דן התמודדו עם שטח שלא ניתן היה לגדל עליו כמעט מאומה, עם מחסור במים, עימות דמים עם הפולשים הפלישתים ואף עם בוגדנות והתנכרות מצד אחיהם בשבט יהודה. מה הייתה שווה אפוא כל הנחלה המכובדת בה זכו כשהם לא מסוגלים להתפרנס ממנה ולחיות ברווחה?
עוברים צפונה
או אז, כך נראה, מחליטים זקני השבט החלטה דרמטית שמתוארת על ידי המספר התנ"כי כך: "בימים ההם אין מלך בישראל, ובימים ההם שבט הדני מבקש לו נחלה לשבת, כי לא נפלה לו עד היום ההוא בתוך שבטי ישראל בנחלה. וישלחו בני דן ממשפחתם חמישה אנשים, מקצותם אנשים בני חיל מצרעה ואשתאול לרגל את הארץ ולחקרה... וילכו חמשת האנשים ויבואו לישה ויראו את העם אשר בקרבה יושבת לבטח כמשפט צידונים... ורחוקים המה מצידונים.... ויבואו אל אחיהם צרעה ואשתאול ויאמרו להם... קומה ונעלה עליהם כי ראינו את הארץ והנה טובה מאוד... והארץ רחבת ידיים... מקום אשר אין שם מחסור, כל דבר אשר בארץ. וייסעו משם ממשפחת הדני מצרעה ומאשתאול שש מאות איש חגור בכלי מלחמה...". (שופטים, י"ח,1-11).
כלומר, שבט דן המאוכזב מאוד מטיב הנחלה שקיבל, מחליט להשתלט על שטח אחר, הפעם שטח רווי בנחלים זורמים וירוק עד מאוד, הנמצא בצפון הארץ, ושולח לשם גדוד לוחמים בהיקף של 600 איש במטרה לכבוש את העיר ליש. וכך אכן קרה.
קיבוץ צרעה (ויקיפדיה)
ההיסטוריה חוזרת
ומה קרה כשהתחדש היישוב היהודי בארץ ישראל ומייסדי קיבוץ צרעה עלו על הקרקע בהתרגשות גדולה, כשהם זוכרים שמדובר במושבו של שבט דן והמקום שבו צמחה האגדה של שמשון הגיבור? על כך אני יכול להעיד כי הם נאלצו להתמודד עם הבעיות האקלימיות והחקלאיות שבני דן התמודדו איתן שלושת אלפי שנה לפניהם. הנה סיפור אחד שמדגים את ההתמודדות.
בשנותיו הראשונות של הקיבוץ חוו המתיישבים אכזבות חוזרות ונשנות כאשר מירב הגידולים שניסו לגדל בקרקע המקום לא צלחו. כאשר הצטרפו לקיבוץ הגרעין של העולים הצעירים מדרום אפריקה, הם יידעו את פרנסי הקיבוץ שטרם עליתם ארצה הם עברו הכשרה חקלאית בחווה בדרום אפריקה והתמחו בגידול טבק משובח, זה שהיה ידוע בשם – טבק וירג'יניה על שם מוצאו באמריקה.
הקיבוץ הקצה שטח קרקע על גבי גבעה סמוכה למטע הטבק המובחר הזה. זרעי הטבק נטמנו בקרקע ועד מהרה עלו וצמחו במקום צמחי טבק לתפארה. השמחה הייתה גדולה – הנה נמצא הגידול החקלאי שיוציא את הקיבוץ "מהבוץ". חיש מהר נבנה בית ייבוש גדול לעלי הטבק, ובבוא העת נקטפו העלים, נשזרו על חוטי תיל ונתלו לייבוש בבית הטבק.
לאחר זמן מה, כשיבשו עלי הטבק, נערך בבית הייבוש טקס הדלקת העלים הראשונים מהזן המבטיח. אך, ניסיונות ההדלקה החוזרים ונשנים צלחו אך בקושי. עלי הטבק המעולה סירבו להידלק ולשמש לצרכי עישון וכך, לגודל האכזבה ומפח הנפש, גם גידול הטבק לא צלח.
בייאושם הכניסו חברי הקיבוץ דוגמאות מהקרקע המקומית לשקיות, ארזו בחבילות ושלחו למכוני מחקר חקלאיים ואוניברסיטאות בארצות הברית (מכון וולקני בבית דגן טרם הוקם אז) ולצד זה שאלה – מה ניתן לגדל בהצלחה בקרקע הזו? לאחר חודשים אחדים אכן הגיעה לקיבוץ תשובה קצרה וברורה מאחת האוניברסיטאות בזו הלשון: MOVE YOU FARM FROM THIS LAND – לאמור: העתיקו את החווה שלכם מהאדמה הזו...
אם כן, גבורת אנשי צרעה היא שלא קיבלו את עצת החוקרים ונאחזו בכוח באדמת האזור עד שהפריחו את השממה, אולם מסתבר שבני שבט דן, אכן מימשו את הצעת האוניברסיטה האמריקאית 3200 שנה לפני שניתנה...
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?