חופש הבחירה אינו ערך עליון

המנהל לשעבר של בי"הס התיכון בהר-טוב, מגיב על הכתבה שהתפרסמה "בבקיצור" האחרון בנושא אגף החינוך: "מאיר ויזל אמר את האמת לציבור מעל כל במה והיה נכון לשלם עליה את המחירים. זכות גדולה עומדת לו על ההתעקשות הבלתי מתפשרת שלו על חינוך ציבורי איכותי לכל אוכלוסיית האזור, והוא עשה בדיוק את שני הדברים המתבקשים ממדיניות כזו - גם אכף את החוק וגם סיפק משאבים רבים"

********************

כמה הערות בנוגע לכתבה עם מנהלת מנהל החינוך החדשה שרונה בר-נס -ראשית "תקפתם" חזיתית את מחלקת-החינוך ועובדיה "המנומנמים" שלא עשו דבר ב-20 שנה האחרונות. תזכורת קטנה- משה דדון עצמו היה ב-20 שנים האחרונות אחד העובדים הבכירים באותה מחלקה שלא תפקדה (לדבריכם). ייתכן ולטעמכם הכול מתחיל ונגמר במנהל שמוביל את העסק ולכל השאר אין יד ורגל ואחריות לנעשה. אני רואה זאת אחרת, למנהל אחריות גדולה ורחבה, אך לאלו ההולכים איתו והמדברים בשמו יש אחריות ומחויבות גם הם.

החוויה שלי מראש-המועצה ומחלקת-החינוך כמנהל ומקים בית-הספר "הרטוב" במשך שבע שנים וכהורה שונה בתכלית וברצוני לחלוק אותה אתכם ועם קוראיכם. אני הגעתי לכאן כאשר מסביבי כולם אמרו שמהמועצה הזו לא ניתן לצפות לכלום וחוויתי חוויה שונה.

בית-הספר אותו הקמתי וניהלתי קיבל משאבים מעל ומעבר למקובל בבתי-הספר והרבה יותר ממה שהוא מקבל היום (פר תלמיד). יתרה מכך בית-הספר הוביל תפיסה ערכית (שאכן לא הייתה אהודה על חלק מההורים) שראש-המועצה התחייב לה בפומבי והיא - להקים בית-ספר אינטגרטיבי לכלל תלמידי אזור הרישום, מושבים כקיבוצים.

לכל אורך הדרך זכיתי לתמיכה רחבה ומקיפה מראש-המועצה, ממחזיק תיק החינוך, ממנהל מחלקת-החינוך ומעובדיה זאת כדי שהאינטגרציה אכן תהיה ראויה ומשמעותית. ראיתי גם כיצד מחלקת-החינוך תמכה בבתי-הספר האחרים וגם זה היה בהיקפים נרחבים ובנכונות רבה.

ביקורת יש לי למכביר, למי אין, אבל אתם "זרקתם את התינוק עם המים"!

האם היה נכון ללכת על מהלך כזה של בניית בית-ספר אזורי חדש בפרט שהוא היה שנוי במחלוקת ביישובים ? זה תלוי את מי שואלים! אני חושב שנעשה כאן מהלך רחב-היקף וחשוב ש"הבשיל" לפני שנה למצב שבו כלל היישובים באזור הרישום הגיעו ל"הרטוב" ולטעמי רובם חוו בו חוויה לימודית וחינוכית טובה.

ואילו היום בית-הספר מאוים מאד על-ידי ה"רוחות החדשות" הנושבות במועצה - פתיחת אזורי-הרישום, תמיכה בבינוי ב"צפית" על-מנת שיקלוט את תלמידי טל-שחר, נחשון והראל ועזרה בהסעות להורים הבוחרים בתי-ספר אחרים. הבטחות להורים ב"אלון" ובצור-הדסה (על-פי המדווח בעיתון שלכם) שבתי-הספר היסודיים יהפכו לבתי-ספר שמונה שנתיים, מה שיהפוך את "הרטוב" ועין-כרם לבתי-ספר מ ט'- י"ב.

אלו הם אולי צעדים פוליטיים נבונים ואטרקטיביים המביאים קולות בבחירות, אבל אם בחינוך עסקינן, הרי מדובר במהלך שעלול תוך שנים מעטות להביא ל"סגירה" שנייה של בית-הספר האזורי העל-יסודי "הרטוב" ואולי גם עין-כרם.

רק על-מנת לסבר את האוזן בשכבה י' ב"הרטוב" בשנה הבאה יהיו כ 20-25% פחות תלמידים עיוניים מאשר ב 3-4 שנים האחרונות ואם זה לא מספיק שתי מגמות איכותיות ומיוחדות שהיו גאוות בית-הספר: פילוסופיה ומוזיקה לא תיפתחנה בשנת הלימודים הבאה בשכבה י' (פחות תלמידים= פחות ביקוש) ואם גם זה לא מספיק תלמידים רבים העולים משכבה ח' ל ט' מצאו לעצמם אכסניה אחרת ללמוד בה (רק לבית-הספר לחינוך-סביבתי בשדה-בוקר הולכים בשנה הבאה 6-8 תלמידים מ"הרטוב" בוגרי כיתות ח'-ט') .

האם יש קשר בין עובדות אלו למדיניות החדשה של המועצה? תלוי את מי שואלים,ראש-המועצה טוען (על-פי התקשורת) כי הוא יהפוך את בתי-הספר לאטרקטיביים כך שיעמדו בתור להגיע אליהם. האומנם? או שזו "מכבסת מילים" שמטרתה לטשטש את הציבור ואחר-כך מול ה"שוקת השבורה" "יגלגל" את האשמה על מישהו ואולי מישהי?

אני טוען שיש ויש קשר, ההורים קולטים את המסר הסמוי והגלוי "ומצביעים ויצביעו עוד יותר ברגליים" (אלו שכמובן יש להם את האמצעים והיכולת לא כולם), לא צריך ללכת רחוק בשביל לראות לאן הדברים עשויים להידרדר ומהר!

העיר ירושלים מספקת מראה קשה ונוקבת: ישנם בעיר 3-4 בתי-ספר אליטיסטיים, סלקטיביים,יקרים ואיכותיים - ליד-האוניברסיטה, אומנויות, ניסויי וכו' - "שמתפוצצים" מביקוש ובצידם "מקרטעים מדולדלים" בתי-ספר שכונתיים שפעם היו בתי-חינוך שוקקי-חיים והיום בקושי פותחים כיתה או שתיים בשכבה ז' – דנמרק, סליגסברג, גבעת-גונן ואחרים. לשם לצערי "דוהרת הרכבת" וזאת בשם ערך שכמעט לא ניתן להתנגד לו- חופש בחירה של ההורים בבית-הספר בו ילמדו ילדיהם.

האומנם זה ערך עליון? יש לדעת ולהבין שבחינוך (ובחיים) מערכות ערכים נמצאות בסתירה ובחיכוך זה עם זה. זה בסדר לבחור סט כזה או אחר של ערכים, אבל יש "להביט לציבור בעיניים" ולומר לו מה המחירים ומי ירוויח ומי יפסיד מהמהלך הזה. ברור לי "שהמרוויחים" מהתפיסות של חופש להורים לבחור את מערכת-החינוך יהיו אלו שיש להם את היכולת הכלכלית ויש להם הילדים בעלי-היכולת הלימודית הגבוהה "והמפסידים", מה לעשות, יהיו אלו שקולם נשמע פחות ובכיסם האמצעים מעוטים ומדולדלים.

מאיר וויזל אמר את האמת הזו לציבור מעל כל במה והיה נכון לשלם עליה את המחירים (והוא שילם גם שילם). כרגע הקולות שנשמעים מההנהגה החינוכית החדשה יוצרים מצג (שווא?) שאפשר עם הרבה פחות (משאבים ואכיפה) להשיג הרבה יותר (נהירה אל בתי-הספר והישגים). האם חייבים להמתין 2-3 שנים ולספוג את תוצאות הניסוי המפוקפק הזה? או שניתן כבר עכשיו לבקש תשובות הרבה יותר נוקבות וישירות מפרנסי-האזור?

מנהלת המנהל החדשה, שרונה, נשמעת מאד אופטימית ונמרצת. אופטימיות זה דבר חשוב ואין ספק שזה עצמו מעצב את המציאות. אבל חוץ מברכת-הדרך ואיחולי הצלחה, שרונה צריכה לשים-לב כל העת לפער, כי לעיתים אופטימיות המסתמכת על "מכבסת מילים" תופתע במהרה כשהמציאות תטפח על פניה.

המשפט בו שרונה נקטה – מעורבות הורים היא נכס ולא נטל הוא משפט יפה שקשה להתנגד לו, אבל מה עושים כאשר חלק מההורים ודווקא אלו החזקים כלכלית וחברתית "מושכים חזק" כדי שהילדים שלהם לא ילמדו עם ילדי המושבים וזאת משלל סיבות שאין זה המקום לפרטן?

האם הולכים עם האינטרסים הפרטיים, או שמחזקים ערכים ציבוריים שלעיתים נמצאים באי-הלימה עם המבט האישי, הפרטי ומתעקשים על ערכים שגם דורשים ממני ההורה משהו? שם הבעיה ושם "אבן הראשה" של מערכת-החינוך במטה-יהודה ובארץ.

שאלת "מיליון הדולר" (שלי) היא האם ההורה המצוי ישכיל לשלב (מבחירה) בתוך המבט שלו גם מחויבות ואחריות ל"מרחב הציבורי" החינוכי ולערכים "ציבוריים" - כמו אינטגרציה, או שהוא יטה את המבט אך ורק לילד הפרטי שלו ולגורלו ?

בשני המקרים ההורה הוא נכס ולא נטל, רק שבמקרה השני כאשר הרבה הורים מעדיפים את אפשרות ב' התוצאה היא אחת, וחשוב לראות אותה: הידלדלות והתרוקנות מתוכן וממשאבים של החינוך-הציבורי ופריחה ועדנה של החינוך הפרטי, הסלקטיבי, היקר, האיכותי יש לומר. על-פי מה שמסתמן כרגע לשם הולכת המועצה הנוכחית.

בביטחון רב אני יכול לומר שראש-המועצה הקודם, שחסרונותיו בעיני רבים, שפעל לא אחת בבוטות ובגסות, בעניין הזה פעל אחרת ובגדול. זכות גדולה עומדת לו בעיני על ההתעקשות הבלתי מתפשרת שלו על חינוך ציבורי איכותי לכל אוכלוסיית-האזור והוא עשה בדיוק את שני הדברים המתבקשים ממדיניות כזו – גם אכף את החוק (לא פחות ולא יותר) וגם סיפק משאבים רבים, רבים.

ויזל סייע לממש ב"הרטוב" איכות ורוח מיוחדים במינם ואיפשר לחינוך-הציבורי לשאת את דברו כמו שצריך: כיתות קטנות ולא תקניות, רכז חברתי במשרה מלאה ופעילות חברתית ענפה אחרי שעות-הלימודים, מערכת תגבורים אינטנסיבית לכלל תלמידי בית-הספר אחרי שעות-הלימודים ובחופשים, מרכז למידה לעילא ולעילא, פרויקט העשרה לתלמידים בעלי-יכולת בחטיבת-הביניים, לימודי בחירה במגמות האומנות כבר בחטיבת-הביניים, מורים בעלי רמה גבוהה שהועסקו בתנאים מיוחדים, מבחר אפשרויות בחירה רחב מאד של מגמות בתיכון ובפרט שפע מגמות אומנות. כל זה ודברים נוספים הולכים לצערי ומתמעטים (פחות תלמידים= פחות משאבים).

זהר מליניאק

לי-און