איך התפתח לוח השנה הלועזי
להתפתחות האנושית התרבותית, שהחלה במזרח התיכון, יש משמעות גדולה בקביעת לוח השנה, והדתות שנולדו בחלק זה של העולם נאבקו בנסיון לקבוע את לוח השנה הדומיננטי והנפוץ
לוח השנה הינו הבסיס למחזוריות האנושית מאז ימי קדם ועד היום. "שנה" בלשון העברית מבטאת מחזוריות, חזרה. מובן שמחזוריות בסיסית וקצרה קיימת מאז ומעולם בצורה של זריחת החמה ושקיעתה במחזוריות של יממה, אולם זהו מחזור קצר במיוחד ואינו קבוע לאורך השנה, במאמר זה אנסה להביא את התפתחותו של לוח השנה המונהג היום בהתאם לתמורות שחלו בו באזורנו.
ספר בראשית מספר לנו ששני מאורות נבראו למשול, השמש למשול ביום והירח בלילה, שני גרמי שמים אלה אכן בלבלו את היוצרות ובמחזורים שאינם מתואמים גרמו לאנושות למנות את השנים בצורה לא סדירה לאורך ההיסטוריה.
שאלה של גיאוגרפיה
יש להבין כי בלבול זה קשור במידה רבה, למרבה ההפתעה, גם למיקום הגאוגרפי של ההתפתחות האנושית והתפתחות הדתות. די אם נדמיין כי ההתפתחות התרבותית המהותית של האנושות הייתה מתרחשת באזור קו המשווה, שם אורך היום והלילה הינם כמעט שווים לאורך כל ימות השנה ומזג האוויר קבוע בשינויים קלים, וכל המשמעות של תנועת כדור הארץ מסביב לשמש, על עונות השנה שלה, הופכת כמעט לסתמית. לעומת זאת, מסלול סיבוב הירח סביב כדור הארץ והתחדשותו מידי כ-29 יום מהווה מקור משמעותי לספירת הזמנים על פי מחזורי ירח, וסביר יהיה להניח כי באזור כזה יהיה יתרון משמעותי דווקא ללוח שנה ירחי.
ככול שנצפין או נדרים על פני כדור הארץ תהפוך המשמעות של השמש על לוח שנה ליותר אפקטיבית ואילו כוחו של הירח - יתמעט. במקרה הקיצון, באזור הצפוני של כדור הארץ, השמש אינה שוקעת כל הקיץ ובמהלך כל החורף אינה מופיעה כלל (והיפוכו באזור הדרומי), מחזוריות המשפיעה מהותית על החיים באזורים אלה. מתופעה זו, הנגרמת מנטיית כדור הארץ של 23.5 מעלות כלפי ציר הסיבוב העצמי שלו, נגזרות תופעות עונות השנה ההופכות למשמעותיות מאוד בחברה חקלאית.
להתפתחות האנושית התרבותית באזור הסהר הפורה, אזור קו רוחב 35, שמתחילה בממלכת אשור, ממשיכה ביוון ומתקבעת באימפריה הרומית על בסיס התרבות ההלניסטית, יש משמעות גדולה בקביעת לוח השנה השמשי הנוהג היום כמעט בכל העולם. בעוד שהאימפריה האשורית קידשה בעיקר את אל השמש ולוח השנה שנהג באימפריה זו היה שמשי תוך ציון ראש השנה ביום השוויון האביבי, (21/3 בכל שנה), הרי שעם כיבושי אלכסנדר מוקדון את ארצות המזרח, השליטו הוא ויורשיו את לוח השנה היווני שבעיקרו הינו ירחי וראש השנה שלו נקבע בתקופת יום השוויון הסתווי (21/9 בכל שנה).
יום התשלום
יש לזכור שעיקר השימוש בלוח השנה באימפריה היה לצורך גביית מיסים ותשלום משכורות לחיילים ולפקידים. ממש כשם שהיום כל מדינה מנהיגה לוח שנה לגביית המיסים ולתשלום משכורות, כך התקבע תשלום המשכורות גם באימפריה היוונית ולאחריה גם באימפריה הרומית על פי התחדשות הירח. אולם בתקופות שבהם הירח נסתר, התפתחה התמרמרות בקרב חיילי האימפריה הרומית מה שגרם ליוליוס קיסר לכנס את כל חכמי האימפריה בספרייה הידועה באלכסנדריה בשנת 45 לפני הספירה ולקבוע לוח שנה בן 365.25 ימים, המחולק ל 12 חודשים, שאינו תלוי בירח. לוח שנה שמשי המונה 365 יום בשלוש שנים ו -366 יום בשנה הרביעית. ראש השנה נקבע בלוח זה בקרבת היום הקצר ביותר בשנה. (21/12 בכל שנה) זהו הלוח היוליאני שהינו הבסיס ללוח השנה שקיים עד היום.
חשיבות הפולחן הדתי
להתפתחות הדתות העיקריות היום בעולם יש תפקיד מכריע בחוסר האחידות העולמי, וזאת מכיוון שבכל בסיס מהותי של כל דת קיים לוח שנה מחזורי, ליטורגי ומקודש. הנצרות המקדשת את לוח השנה השמשי, תדייק אותו ואף תקבע בו שינויים במהלך השנים, כל זאת על מנת לדייק את מועד חג הפסחא הנוצרי, כדי שיחול כשבועיים לאחר יום השוויון האביבי. מנגד, האסלאם, המקדש את חודשי הירח ואף יוצא במפורש בקוראן נגד אלו המוסיפים חודש מידי כמה שנים על מנת לתאם את שנת הירח עם מחזורי השמש, מקיים שנה קצרה, בת 354 יום, ומתבסס רק על 12 חודשי ירח על מנת לספור שנים. (מוסלמי יהיה בן 34 שנים באותו יום בו הנוצרי שנולד אתו יחגוג רק יום הולדת 33..).
היהדות, שהינה אבן היסוד שהנצרות ואף האסלאם נחצבו ממנה, "רובצת בין המשפטיים". היא מקיימת לוח שנה ליטורגי המתבסס על חודשי הירח, אולם דואגת במחזוריות כמעט מדויקת לעבר שנים על מנת להיצמד למחזורי החמה, הווי אומר שחודש האביב (ניסן) תמיד יחול באביב. כל שמות החודשים בלוח השנה העברי מקורם בממלכת אשור (תשרי, חשוון, כסליו וכו' כולם בשפה האשורית), שכזכור, קידשה את לוח השנה השמשי. מעיון מדוקדק במקורותינו נגלה כי חידוש החודשים על פי הירח ביהדות החל רק לאחר חורבן בית המקדש, אשר במהלכו ייסד הממסד הדתי היהודי לוח שנה ירחי מקודש, תוך עיבור שנים על מנת לשמר את חודש האביב באביב.
הלוח השמשי ביהדות
הקשר החזק שבין הלוח השמשי לבין לוח השנה היהודי עולה בבירור מעיון בכתבים המקוריים והעתיקים ביותר הקיימים ביהדות. הכתבים שהתגלו במגילות ים המלח חושפים כי לוח השנה היהודי היה לוח שמשי מדויק בן 364 ימים, המתחלק במדויק לארבעה עונות בנות 91 יום, שהם 13 שבועות, המסתכמים לכדי 52 שבועות בשנה, שבמחזוריות של שש שנים התחלקו במדויק ב-24 משמרות כהונה ששרתו במקדש, 13 משמרות של שבוע לכל משמרת. את היום החסר בכל שנה הוסיפו בשנה השביעית, שנת השמיטה, בצורה של שבוע נוסף, ואת רבע היום החסר הוסיפו במחזוריות של 28 שנים בשבוע נוסף כך שבשנה זו הוספו בשנת השמיטה שבועיים. כך לוח השנה היהודי העתיק היה קבוע, אלוהי ותמיד כל תקופה התחילה ביום רביעי, יום בריאת המאורות.
כאמור בלוח השנה היהודי העתיק, ראש השנה חל, כמו בציווי במקרא, בחודש האביב דהיינו ביום השוויון האביבי, (21/3 בכל שנה), וחג הפסח חל 14 יום לאחריו. מיד לאחריו ביום ה-15 לחודש הראשון חל חג המצות.
הנצרות שמשמרת את חג הפסחא כיום שבו, בליל הסדר היהודי, הוסגר ישוע לרומאים, משמרת גם את ההכרה שחג הפסחא תמיד יחול כשבועיים לאחר יום השוויון האביבי. אולם לוח השנה היוליאני אינו מדויק די צרכו, (ארוך בדקות ספורות כל שנה) וגורם לחיסרון של יום כל 100 שנים מה שגרם לחג הפסחא להתקיים במאה ה-15 ואילך לפני יום השוויון האביבי לפי לוח שנה זה.
היקון הגרגוריאני
במקום זה יש לציין כי תצפיות אסטרונומיות די פשוטות יודעות לזהות את ימי השוויון ואת היום הקצר בשנה כמו גם את היום הארוך בשנה. ואכן תצפיות של הוותיקן הבחינו בטעות והאפיפיור גרגוריוס ה-13 שינה את לוח השנה בשנת 1582 והיום שלמחרת ה- 4/10/1582 הפך ל-15/10/1582 בצו הוותיקן "אינטר גרוויסימאס". כך למעשה תיקן את הלוח היוליאני וקבע כי פעם במאה שנים לא יוסיפו את היום הנוסף בחודש פברואר. מאז נקרא לוח זה הלוח הגרגוריאני והוא מדויק מתמטית ל10,000 שנים הבאות (פעם בתקופה של 10,000 שנה יהיה צורך להוריד יום.) כך שתאריך יום השוויון יישאר קבוע על 21 במרץ בכל שנה והפסחא הנוצרית תחושב ביום חמישי שבועיים אחריו.
גם ביהדות אנחנו משמרים מחזורים גדולים של השמש. מסורת ארוכת שנים היא לצאת פעם ב-28 שנים ביום רביעי, עם הזריחה, בתחילת חודש ניסן ולברך את "ברכת החמה", ברכה המכוונת לכך שמחזור החמה הושלם שכן בריאת השמש הייתה ביום רביעי ובמחזור של 365.25 ימים בשנה היא חוזרת למקומה ביום ובמקום המדויק פעם ב-28 שנים. (28 שנים כפול רבע יום ייתן שבוע מלא ולכן חוזרת למקומה ביום בריאתה). אולם כמו שהבאתי לעיל, מספר זה אינו מדויק די צרכו וגורם לטעות של יום אחד במאה שנים, מה שגורם לנו לצאת ולברך היום בשמיני לאפריל במקום ביום השוויון (21/3) שבו על פי המסורת נבראו המאורות.
האם גם אצלנו יתכן שיקום אדם שיהיה בכוחו לתקן את לוח השנה היהודי ויחזיר עטרה ליושנה?
( 01/01/2019 )
בני גרניט, צור הדסה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?