אישית לוחצת: יום הכיפורים של השמאל הישראלי
השמאל הישראלי הולך ומידלדל. המלחמה בעזה חיזקה את התהליך הזה ובעקבות ההתבטאויות ה"מוטרפות" של נציגיו הוא ימשיך לאבד את אחיזתו בחברה הישראלית
הפסקת האש בעזה, שרבים מקווים כי תימשך שנים ארוכות, מותירה את הציבור בישראל בתחושה של חמיצות. אחרי כמעט חודש רצוף שבו ירה החמאס יותר מ-3500 רקטות ופצצות מרגמה בניסיון לרצוח ישראלים באשר הם, נותר שלטון החמאס בעזה ללא שינוי. ארגון טרור שהציב לו למטרה להשמיד את מדינת ישראל ולרצוח או להבריח את כל היהודים ממנה, נותר על כנו וישראל בעצם מודה כי אין לה אפשרות או רצון לחסלו. האחריות על המלחמה המשתוללת בעזה מאז שישראל נסוגה ממנה ב-2005 מוטלת כולה על השלטון המקומי שם. בעצם נסיגתה לקוי הגבול הבינלאומיים המוכרים הודיעה ישראל כי אינה מעוניינת לשלוט על האוכלוסייה בעזה והיא מאפשרת לה להתנהל במסגרת של שלטון עצמי. עד מהרה התברר כי השלטון העצמי שבחרו לעצמם העזתים בחר להניף דגל אחד בלבד: דגל המלחמה האיסלאמית בישראל ולצורך כך הוא שיעבד את כל משאביו האנושיים והפיננסיים. במהלך ההשתלטות של החמאס על רצועת עזה הוא נלחם ברשות הפלסטינית, שלטעמו היא מושחתת, לא נאמנה לאיסלאם ונכונה לחתום על הסכם שלום עם ישראל. במהלך הלחימה ברשות הפלסטינית גילה חמאס את פרצופו הטרוריסטי, כאשר רצח בברוטאליות רבה פעילים של הרשות הפלסטינית. הסיפורים על הדרכים שבהם בחרו לוחמי החמאס לרצוח את מתנגדיהם מבית, מזכירים סיפורים של ארגוני פשע רצחניים ומעידים כאלף עדים על טיבה של המנהיגות אותה בחרו לעצמם תושבי עזה. הוכחות נוספות לטיבו הפלילי של שלטון החמאס נצברו במהלך השנים בהן הוא שולט בעזה. בעוד חלק ממדינות ערב מזרימות לרצועת עזה מיליארדי דולארים כדי לשקם אותה, הניח החמאס את כף ידו על הכספים הללו ושיעבד אותם להתעצמות צבאית. כספים שהיו מיועדים לבנות מוסדות חינוך, בתי חולים ומוסדות תרבות, הפכו לכלי בידי החמאס לרכישת רקטות, בניית עמדות ירי, חפירת מינהרות והתבצרות. טיבו של ארגון טרור המבוסס אידאולוגיה קיצונית ואלימה הוא כזה שתמיד ימצא לעצמו הצדקה להמשך הפעילות שלו. אחת הדרכים שהוא נשען עליהן היא הצבת מטרות-על אשר אין אפשרות מעשית ליישומן, וזאת כדי שתמיד יימצא הצורך להמשיך ולחתור להגשמתן. החמאס הציב מטרה שהיא השמדת מדינת ישראל והקמת שלטון אסלאמי-סוני מהים ועד הירדן. אין להתפלא כי אם היה משיג את מטרתו זו, היה מציב לעצמו מטרה להרחבת שלטונו גם מעבר לגבולות פלסטין, כפי שהוא מכיר בהם. כל אזהרות ישראל על כך שהכספים הזורמים לעזה מחזקים ארגון טרור איסלאמי קיצוני, שמטרתו היא חיסול היהודים בישראל וסילוק של כל נוכחות מערבית במזרח התיכון ואף מעבר לכך, נפלו על אוזניים אטומות. במדינות המערב סירבו אז וככל הנראה מסרבים גם היום לראות את הברור מאליו: תמיכה עיוורת בתושבי עזה היא בעצם תמיכה בחמאס שהוא אויב מוצהר לכל התרבות המערבית. האטימות של מדינות המערב נובעת ראשית מחוסר יכולת להבין את התמונה הכוללת במזרח התיכון ומחוסר רצון אמיתי להכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים. יש לזכור כי עד הקמתה של מדינת ישראל שלטו במזרח התיכון המעצמות המערביות, צרפת שלטה בלבנון ובסוריה, בריטניה שלטה במרחב גדול הרבה יותר, שהשתרע מעיראק דרך ערב הסעודית וארץ ישראל ועד מצרים, איטליה שלטה בלוב ובחלק מאתיופיה. עד היום מתקשים במדינות אלה לקבל את הקמתה של מדינת ישראל, זו החדשה, שהוקמה יש מאין וגבולותיה הצרים "מפריעים" לאופן הראייה ההומוגני, של מרחב ערבי אחד, מוסלמי, חשוך, פרוע ופרימיטיבי הנזקק להדרכה ולחסות מהצד הנאור, הנוצרי, המתקדם והטכנולוגי. אופן הראייה ההומניסטי, שזכה לתנופה עזה במדינות המערב לאחר מלחמת העולם השנייה, הוא ביטוי לפטרנליזם הנוצרי ביחס לשונה ולזר בכל ולמוסלמים בפרט. ארגוני זכויות האדם שקמו בחסות ההומניזם המערבי, ומתבססים על הניסיון שצברו מדינות מערב אירופה במהלך שתי מלחמות עולם, מדגישים כל העת את הצורך לתמוך באוכלוסיות שמכנים אותן "חלשות". המונח "חלש" בא בעצם לשרת את הצורך של השקפה הנוצרית לראות בגורם האלים, הפרוע, השבטי, והאתנו-צנטרי כגורם שאינו מבין את טיב מעשיו. על משקל אמרתו המפורסמת של ישו למי שהוציאו אותו להורג. השימוש במונח "חלש" כל כך הוטמע בתוך המחשבה המערבית-נוצרית עד כי כל מי שבא לערער על כך ממודר מהלגיטימציה שלו לאחוז בדיעה ברת תוקף. ניסיון להצביע על אוכלוסיות "חלשות" כמי שאוחזות בתרבות מושרשת, הכוללת מטרות ברורות, אסטרטגיה רחוקת טווח והנמקה רציונאלית נתקל בחומה של עוינות, התנשאות ובוז. אתה גזען, יטיחו בך החניכים שהתרבות המערבית הוטמעה בהם, אין לך אמפאתיה לשונה ולזר, את לא מצליח להבין אותם. יש כמה דוגמאות מובהקות לכשלים שהתרבות המערבית מביאה על עצמה: גרמניה המנסה להשתחרר מהנאציזם קולטת אליה אוכלוסיות מוסלמיות בעלות אידיאולוגיה איסלמו-נאצית, בריטניה המתהדרת בליברליזם ובדמוקרטיה קולטת אוכלוסיות איסלמיות המטיפות להפיכה דתית והשטת חוק השריעה, צרפת והמדינות הסקנדינביות נותנות חסות לקהילות מוסלמיות פנאטיות שמדברות בגלוי על איסלאמיזציה של המדינות הללו. בכל המדינות הללו נרתעים מלהתעמת באופן ישיר עם האיום מפחד אחד – החשש להיות ממודר בעיני הרוב הנוצרי. גם בישראל אנו לא פטורים מהעונש הזה. הדוגמה המובהקת ביותר היא ניסיונו של השמאל הישראלי, שכולו פרי תולדה של ההשקפה הנוצרית-מערבית, להגדיר את הפלסטינים כאוכלוסיה "חלשה" ובכך ליצור אי-שוויון מוסרי בינה לבין האוכלוסייה ה"חזקה", קרי האוכלוסייה היהודית. זה הבסיס לטיפוח של המושג "העם הפלסטיני", עם שבעצמו לא ידע שהוא עם עד שהגיעו חסידי התרבות המערבית ו"שכנעו" אותו שאין חשיבות לכך שמשפחתו היגרה לארץ ישראל המנדטורית מערב הסעודית, או מעזה, או מתימן, כדי להתפרנס. מעתה הוא "עם פלסטיני" והחשוב מכל "חלש". התוצאה של החשיבה הזו ושל הטיפוח החוזר ונשנה של המושג "חלש" הייתה הרת אסון. הנה, יש לגיטימציה לציבור הזה, שהוא למוד אלימות במהותו להיות אלים, ורצחני ותובעני וקורבני. החניכים של החשיבה הנוצרית הצליחו במעשיהם לטפח את השד האיסלאמי, ששורשיו הם פטריארכליות גברית, דיכוי נשים עד עפר, שיעבוד ילדים לעד, שוביניזם גס, שנאת השונה והעיקר – אלימות ועוד אלימות. כך יכולים היו עיתונאים ואנשי תקשורת, חברי כנסת ואנשי ציבור, מהארץ ומהעולם, לראות כיצד ארגון טרור רצחני, העוסק ביומיום בשיעבוד של האוכלוסייה שבה הוא חי לצרכיו, שניזון בעיקר מאלימות רצחנית ורוקד על דם אויביו בכל הזדמנות, יורה אלפי רקטות על יישובים אזרחיים ולסרב לראות אותו בצלמו ובדמות "פרא אלים". אך האמת במקרה הזה הייתה מרוחה על שמי ישראל באלפי סילוני עשן הרקטות – החמאס הוא אויב רצחני, בעל אידיאולוגיה הדורשת את השמדת ישראל, שאותה הוא מוציא לפעול באופן ברוטאלי ואלים, על בסיס חשיבה רציונאלית ומעשית. כל בר דעת חווה את זה, וגם החניכים הנרצעים ביותר של החשיבה נוצרית-מערבית מתקשים להתמודד עם התובנה הזו, שהושרשה באזרחי ישראל באלפי אזעקות וריצות לממ"ד. זו הסיבה שהעימות האחרון, המלחמה בעזה המכונה מבצע "צוק איתן" היא יום הכיפורים של השמאל הישראלי. כמו במלחמת יום הכיפורים, כך גם עכשיו, נחשפה קבל עם ועדה ערוותו של השמאל, התגלה הבסיס הרעוע לחשיבה הנוצרית-מערבית, והקונספציה של "החלש" ספגה חבטה שממנה תתקשה לקום. מאז הסכמי אוסלו, שנחתמו בדחיפה עצומה של החשיבה הנוצרית-מערבית, הולך השמאל הישראלי ומידלדל. מאות אלפים נוטשים אותו ועוברים אל מרכז המפה הפוליטית. המלחמה בעזה חיזקה את התהליך הזה ובעקבות ההתבטאויות ה"מוטרפות" של נציגי השמאל, על הצורך של הנרצח לראות בסבלו של הרוצח ולהקריב את עצמו למען ה"חלש", הוא ימשיך לאבד את אחיזתו בחברה הישראלית. הבחירות הקרובות יוכיחו זאת. יובל רובין [email protected]
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?