אנטיתזה לעולם דיגיטלי

זאב דוניה, קולנוען, בחר להקים יקב בהרי ירושלים. ליין הראשון שלו הוא רצה לקרוא 'סיזיפוס', בלילות קשה לו לישון בגלל הגניבות בכרם, ועד היום הוא לא ראה עדיין פרוטה שחוקה מהשקעותיו. ולמרות הכל, אף אחד לא ייקח לו את החלום לעשות יין קל ונעים כמו ג'אז

לפני קצת יותר משנתיים הפך זאב דוניה לחקלאי. כורם ובעל יקב ליתר דיוק. זו תשוקה בלתי מוסברת, הוא מנסה לנסח את המאוויים שגרמו לו, עירוני שמושרש היטב ברחובות תל אביב, לעשות את הצעד הבלתי ייאמן ובגיל שבו כבר שומרים על הנכדים של הילדים, לעקור ממשטחי הבטון והאספלט אל מושב אי שם בהרי יהודה.

אנחנו יושבים במרפסת ביתו הוורוד של דוניה במושב בר גיורא. הרוח עולה מהוואדי ומצננת את חום הקיץ. על השולחן מונחים חצילים קלויים, קישואים עשויים ביין לבן, סלט ירקות ממנו מחייכות פרוסות גדולות של בצל, לחם כהה וחמאה, לצדם ממתין היין הארגמני בבקבוקים כרסתניים, נושם ומתחמצן בעצלתיים. לרגע אפשר לעצום את העיניים, לקחת לגימה גדולה של אויר הרים ולדמיין שאנחנו אי שם בטוסקנה. מהזווית הזו נראים חייו של חקלאי בישראל נוחים למדי.

לדוניה יש שיער שתלתליו נשפכים כמעט עד הכתפיים ופנים עגלגלות ונוחות לחייך. אבל עכשיו לא טוב לו. הגניבות החקלאיות הורגות אותי, הוא אומר. מהעבודה עצמה הוא נהנה. יוצא מדי פעם אל הכרם, עודר, מחליף טפטפות, מדשן, גוזם. אבל אז באישון לילה מגיעים הגנבים, לוקחים מה שלוקחים ומשאירים את דוניה כועס, ממורמר, עצבני ומתוסכל.

"ההפקרות במדינה הזו חוגגת" הוא רוטן. "איך ייתכן שגנבים נכנסים באופן חופשי לכרמים שלנו וכאשר אנו מתלוננים אומרים לנו במשמר הגבול שאין מה לעשות. אין לי זמן לשכב במארבים בלילות ולהמתין לגנבים, כמו שכמה מהכורמים באזור נוהגים לעשות. אני מצפה שמשמר הגבול יגן עלי, אבל כל מה שנעשה עד היום לא מצליח להפסיק זאת".

לפני כמה חודשים גנבו לדוניה את הגדר שסביב לכרם שלו. פשוט באו, חתכו את החיבורים למוטות הברזל ולקחו את הגדר. דוניה מיהר לתקן זאת. אחר כך באו וגנבו ברזי השקיה. גם זאת תוקן במהרה.

לפני כמה שבועות קנה דוניה מתקן דישון, מיכל לא קטן בגודל של אמבטיה בערך, שעושה חור בארנק של כמה אלפי שקלים. דוניה היה מרוצה מהדישון. לאחר שדישן כמה פעמים את הכרם שקל בדעתו להחזיר את המכל למחסן, אבל ברגע האחרון החליט לדשן עוד פעם אחת. באותו לילה הגיעו הגנבים, פירקו את המכל, העמיסו על חמור והלכו לדרכם באין מפריע. מאז הוא אוכל את הלב.

וישנם גם התנים. אלה חודרים לכרם ומנקבים בשיניהם את טפטפות המים ושותים לרוויה. את חשבון המים משלם אחר כך דוניה. "לתנים האלה יש מניות במפעל נטפים", הוא נשבע לי ברגע של משבר.

נחמתו של דוניה היא היקב. יש לו יקב קטן במרתף בית הסוכנות שבמגרשו. את הבית למעלה הוא משכיר ואת השטח למטה הוא מפקיע עבור חלום הייננות שאחרי ריחו הוא הולך כשיכור מאהבה כבר שמונה שנים.

במקצועו הוא איש קולנוע ומשמש כראש החוג לקולנוע במכללת הדסה. אל היין הגיע בעקבות סרט שעשה על תעשיית היין בישראל ב-1994. אז פגש לראשונה מקרוב את העיסוק הזה שנקרא ייננות וגם את המנטור שלו, רוני ג'יימס מיקב צרעה. "למדתי ממנו את כל מה שאני יודע ואני עדיין לומד". ג'יימס הוא גם האיש שהגיע למשק החרב בבר גיורא, רחרח, בדק את המיקום של החלקה לכרם ואישר במנוד ראש. כל מה שנותר לדוניה היה להוציא את הכסף לרכוש את הבית ולהתחיל לחלום איך הוא גומר לשלם את המשכנתא יום אחד.

שיחות על כסף לא גורמות לו נחת. "יקב זה תחביב יקר מאוד. אני משלם ומשלם ומשלם, ועדיין לא ראיתי פרוטה", הוא אומר בצער גלוי. אבל הוא אינו מסתיר כי ביום מהימים הוא מקווה שהיקב הזה יוכיח עצמו גם כתחום עיסוק שמפרנס את עצמו.

אמון על חשיבה שיווקית בחר לעצמו דוניה נישה קטנה ואיכותית בתחום היין. הוא מגדל ענבי סירה וזינפנדל שחור, שני זנים שאינם נפוצים. "כולם מגדלים קברנה סוביניון ומרלו, אני רוצה אופי ייחודי ליקב שלי ולכן בחרתי בסירה ובזינפנדל". לצורך כך נטע בזיעת אפיו 6.5 דונם של כרם, מחציתו סירה ומחציתו זינפנדל והוא מגדלו בשיטות אורניות, ללא דשנים כימיים.

המיקום של הכרם נראה מבטיח. בדיוק בואדי היורד מכיוון בר גיורא לכיוון נחל מטע. הרוח מנשבת שם גם ביום קיצי חם ומצננת מעט את אשכולות הענבים. הכרם רק בן שלוש והענבים שלו הם בבחינת ערלה ולא יצלחו לעשיית יין. אבל טעמנו מהם. הטעם מבטיח. יש לו אשכולות בינוניים, עם ענבים קטנים ובשרניים ובעלי מתיקות נעימה.

אולם בינתיים צריך להפעיל את היקב. וכך עשה דוניה בשנת 2000 יין מיבול של כרמי סירה קטנים שנטע בזמנו אי פה ואי שם ובעיקר מענבי קברנה שרכש מהגליל. היחס היה 70-30 לטובת הקברנה. לאחר מכן יישן את היין בחביות לא חדשות במשך למעלה משנה.

"ליין הזה רציתי לקרוא יין סיזיפוס", הוא מתאר בלשון מיתולוגית את המאמץ, היזע והקשיים שליוו את הכנתו. החברים הסבירו לו כי שם כזה אינו מעודד רכישת יין. הוא ויתר והחליט לקרוא לו בשם "אלול", משהו קצת פחות מיתולוגי ויותר ידידותי לסביבה. טעמנו, סיזיפוס היה מאושר שיין כזה ייקרא על שמו. השילוב בין הקברנה הגלילי והסירה יצר יין קל, נעים, בעל גוף בינוני שמתגלגל בפה ומשאיר טעם של עוד. מהסדרה הזו יש לדוניה 600 בקבוק בלבד. בשבת הקרובה הוא ישיק את היין הראשון שלו בטקס רשמי וכל מי שרוצה מוזמן. אז למי שיין מעניין אותו כדאי למהר.

שמו של היקב של דוניה הוא "סוסון הים". אנחנו משתאים באוזניו על השם יוצא הדופן. "סוסון ים בהרי ירושלים?". דוניה לא מתפלא על השאלה. הסתירה מובנת לו היטב. "פגשתי בחיה הזו באקווריום בלוס אנג'לס. הוקסמתי. לא האמנתי שהטבע הצליח ליצור חיה מעין זו. זו אחת החיות היחידות בטבע שבה הזכר הוא ששואב את הביצית מהנקבה ומפרה אותה בתוכו. היא הפכה להיות האייקון שלי".

איזה יין אתה חולם לעשות?

"יין שהוא ידידותי, חם נגיש. אם נקפוץ לרגע לעולם המוסיקה אז בעוד המוסיקה הקלאסית מורכבת מהקברנה והמרלו, אני מחפש את הריגוש, הייחודיות והמקצב של הג'אז".

ומה אתה אומר על הבציר של השנה?

"זו הייתה בהחלט שנה מוזרה. מאוד לא אחידה, לא יציבה. לא ברור כלל איזה ענבים יתקבלו, אין הבשלה אחידה, האשכולות לא הומוגניים. זה הולך בהחלט להיות מעניין לראות איזה יין ייצא לנו".

בינתיים הוא עסוק בהשגחה על בציר 2001 , כמו יידישע מאמע הגאה במרק העוף שלה הוא טועם בזהירות מהיין המיישן כבר כמעט שנה בחביות, מגלגלי על הלשון ונותן לנו גם לטעום. הבציר הזה עשוי משליש מרלו, שני שליש קברנה סוביניון ועוד תוספת קטנטונת של סירה. טעמנו והיה טעים. הוא באמת מצליח לייצור יין עם גוף קל, שמחליק באווריריות מרשימה על החיך והלשון ומאפשר לך ליהנות מהאוכל שבא אתו, גבינות ולחם ישלימו את התמונה.

מבציר 2001 הוא יצליח לייצר 1800 בקבוק, והוא מבטיח לכל מי שיקנה ארגז של בציר 2000 בקבוק חינם. עסקה שעשויה להתברר כמשתלמת למדי.

חזרנו מהכרם, לגמנו קצת מהיין שבבקבוקים ונישנשנו עוד קצת מהאוכל שעל השולחן. דוניה מתפייט: "לטעת כרם זה אקט אופטימי, ואני אומנם לא האיש הכי אופטימי שבעולם אבל השעות הכי יפות שלי הן השעות השקטות שאני מבלה בכרם, מעין אנטיתזה לעולם הדיגיטלי והסופר טכנולוגי שאני חי בו ביומיום. משהו ששומר על איזון במדינה לא מאוזנת".