בג"ץ אישר זכויות מלאות בנחלה

לאחר עשרות שנים שבהם היו בעלי הנחלות החקלאיות במצב של חוסר ודאות ביחס לבתיהם, אישר בג"ץ את החלטות המינהל המאפשרות בעלות מלאה על הקרקע

פסיקת בגץ אשר התפרסמה השבוע, בנוגע להחלטות מינהל מקרקעי ישראל 979 ו- 1101 , עומדת לשנות את פני המושבים. בגץ אישר למעשה, כי כל בעל נחלה יוכל לרכוש זכויות מלאות בנחלה, לפצל את הנחלה למספר מגרשי מגורים, לבנות בתוך הנחלה שלו בהיקף של עד 375 מ"ר ובעיקר - להפוך להיות בעל נכס נדל"ני, בדיוק כמו בעל דירה בעיר. גם הקיבוצים ייהנו מזכויות משופרות.

בתאריך ה- 9.6.2011 נתן בג " ץ פסק דין בעניין תשע עתירות, שהוגשו כנגד שתי החלטות שקיבלה מועצת מקרקעי ישראל : האחת קובעת את זכויות בעלי נחלה בחלקת המגורים במושב ובקיבוץ ( 979 ) והשנייה מסדירה שימושי תעסוקה לא חקלאית בחלקה זו , ( 1101 ) אשר טרם יושמו עד היום לאור העתירות שהוגשו .

החלטה 979 נועדה להביא לקיצו את המצב האבסורדי, שבו בעלי נחלות חקלאיות לא היו בעלי הבית אפילו בבתיהם שלהם. עד עתה, היו בעלי נחלות נאלצים להשיב את מגרשי הבתים שלהם למינהל במידה וביקשו לשנות את הייעוד של המגרש למגורים. מצב זה היווה חסם בפני רבים שראו בנחלה שבמושב, עסקה לא וודאית, הנושאת איתה עמימות גדולה באשר לזכויות של בעלי הנחלות על בתיהם. לדוגמא: בנקים רבים היססו להעניק משכנתאות לרכישת נחלות והערימו קשיים רבים על מי שביקש לרכוש נחלה.

כנגד החלטות מועצת המינהל, יצאו גופים כגון "האגודה לצדק חלוקתי" ו"פורום הערים העצמאיות", שטענו כי הענקת בעלות מלאה על שטח המגורים לבעלי הנחלות, היא הטבה כספית בלתי מידתית, שתגרום לפגיעה בלתי הפיכה במגזר העירוני, על ידי כך שעסקים רבים ואוכלוסייה חזקה יוצאת מן הערים. מנגד, טענו נציגי ההתיישבות החקלאית, כי החלטות שהתקבלו, פוגעות בזכויות הקניין של המגזר החקלאי, ביחס לזכויות של המגזר העירוני.

בג"ץ ישב על מדוכת הערעורים במשך כארבע שנים והחליט לדחות את מרבית הטענות שהועלו כנגד שתי ההחלטות. משמעות הדבר היא, כי המתיישבים החקלאיים יוכלו לעגן את זכויותיהם בחלקת המגורים, לפצל מגרשי מגורים מהנחלה במושב ובקיבוצים ניתן יהיה לשייך מגרשי מגורים לחברי קיבוץ, בהתאם לתנאים הקבועים בהחלטה.

החלטה 979 (עודכנה בהחלטה 1155 ), מאפשרת למתיישב במושב, לעגן את זכויותיו בחלקת המגורים בתשלום מופחת ואף להעביר זכויותיו, במגרשים אשר יפוצלו מחלקת המגורים. גודלה של חלקת המגורים יהיה עד 2.5 דונם עם היקף בנייה בסיסי של 375 מ"ר, תמורתם יידרש המתיישב לשלם למינהל תשלום של 3.75% מערך חלקת המגורים בלבד. תשלום זה יאפשר למתיישב, לנצל את השטח הנ"ל ללא קשר לרצף בין דורי בנחלה. בנוסף, המתיישב יהיה רשאי לרכוש את מלוא הזכויות למגורים בחלקת המגורים, תמורת השלמה לתשלום של 33% מערכה של חלקת המגורים. רכישה כאמור, תאפשר פיצול מגרשי מגורים ללא תשלום נוסף ובלבד שיחידת דיור אחת תישאר תמיד צמודה לנחלה.

המשמעות - בעל נחלה יכול כעת לבנות בנחלה בית ולמכור אותו תוך העברת מלוא הזכויות המגרש עליו נבנה הבית במלואו, אל הקונה.

גם לקיבוצים יתאפשר לעבן את זכויות החברים במגרשי המגורים. בהתאם להחלטה, הקיבוץ יוכל לרכוש חלקת מגורים, שתוגדר מתוך שטח המחנה של הקיבוץ, המשמש למגורים בפועל ואשר מתוכה, ישויכו מגרשי מגורים לחברי הקיבוץ. לאחר הצטרפות הקיבוץ להסדר המוצע, תמורת תשלום של 3.75% מערך חלקת המגורים בקיבוץ, יתאפשר שיוך מגרשי מגורים לחברים במועד הקובע. שיוך מגרשי מגורים לחברים חדשים, מתוך חלקת המגורים והעברת זכויות על ידי חברים במועד הקובע, יתאפשר תמורת השלמה ל- 33% מערך המגרש.

בג"ץ קיבל את עתירת הקיבוצים והורה כי מועד "היום הקובע", יידחה ל- 23.3.2007 ולא כפי שנקבע בהחלטה הקודמת ובכך פתח אפשרות לחברי קיבוצים נוספים, להיכנס אל תוך הסדר שיוך הדירות.

בית המשפט אף אישר את החלטת המועצה 1101 , אשר מסדירה את הפעילות הלא חקלאית בחלקת המגורים במושב. בהחלטת המועצה נקבעו הוראות, אשר מטרתן לצמצם את הפעילות הלא חקלאית בנחלות, על ידי הגבלת השטח בו ניתן לבצע את הפעילות הלא חקלאית. לצד זה, נקבעו בהחלטה הוראות מיטיבות, אשר נועדו לעודד הסדרת שימושי עבר שלא הוסדרו עד אותו מועד.

עם זאת קבע בג"ץ, כי בעלי הנחלות לא יוכלו להשכיר שטחים בנחלה לתעסוקה לא חקלאית של צד ג' ובכך ביטל את סעיף 5 בהחלטה.

יצוין כי הצטרפות להסדרים הקבועים בהחלטה 979 , תאפשר חתימת חוזה חכירה לדורות, ביחס לחלקת המגורים במושב ומגרשי המגורים המשויכים בקיבוץ, מבלי שיכללו בחוזים אלה, הוראות בדבר השבת הקרקע למינהל בעת שינוי יעודה. עוד יצוין, כי אין בהחלטות אלה לגרוע מחובת המתיישבים, להמשיך בעיבוד החקלאי של הקרקע.

למעשה, בפסק דינו, קיבל בית המשפט את עמדת המדינה כמעט במלואה, בקובעו כי ההסדר שנקבע בהחלטות אלה, על מרבית היבטיו, "מאזן ונותן משקל הולם למציאות המורכבת, לעבר וגם להווה, להתיישבות החקלאית וגם להתיישבות העירונית, למאמץ שהושקע ולתמורה שראוי שתינתן בגינו, לשינוי וגם להתחדשות".

פסק הדין מאשרר את עמדת המדינה, כי החלטות 979 ו- 1101 אלה הינן סבירות ומידתיות ונותנות משקל ראוי למכלול השיקולים. כמו כן נקבע, כי הליך קבלת ההחלטות היה מעמיק, התבסס על התשתית העובדתית הרלוונטית ושיתף את כלל הגורמים הרלוונטיים.

בית המשפט קבע, כי ההסדר שבהחלטות מכיר מצד אחד בתמורות ובשינויים שחלו בשנים האחרונות בקיבוצים ובמושבים, אך בד בבד שומר על האופי החקלאי של ישובים אלו ושומר על משטר הנחלה.