בדיקה

שלמה נזכר לראשונה בספר שמואל ב' פרק י"ב. שלמה הוא בנם השני של דוד ובת שבע, לאחר שבנם הראשון מת מיד לאחר לידתו. שלמה הוא הרביעי בבניו של דוד שעליו מסופר בהרחבה – אחריאמנון, אבשלום ואדוניה.

איזכורו הבא של שלמה הוא בהקשר למאבק על המלוכה. בספר מלכים א' פרק א' מסופר על שלהי מלכותו של דוד. על פי המסופר, אדוניה היה המועמד הטבעי לרשת את המלוכה, וככזה גם נתמך על ידי הצבא (יואב בן צרויה) והכהונה הוותיקה (אביתר הכהן). שלמה, לעומת זאת, נתמך על ידי משמר המלך (הכרתי והפלתי) הכהונה העירונית (צדוק הכהן) ונתן הנביא.

לאחר שנודע לנתן הנביא כי אדוניה מתכנן זבח מפואר – כנראה טקס הכתרה, כנהוג בעולם העתיק, הוא ביקש מבת שבע אם שלמה לפעול אצל דוד למניעת הכתרתו של אדוניה ולהורות על העברת הכתר לשלמה.

התנ"ך מתאר את האירועים מכאן ואילך בצורה דרמטית: בת שבע באה אל החדר שבו שכב דוד וטענה כי נשבע בשם אלוהים שהמלוכה תובטח לבנה, לשלמה, והביעה את תמיהתה על קיום הכתרתו של אדוניה ואת חששה לחייה ולחיי שלמה. במהלך דבריה נכנס נתן הנביא לחדר גם הוא ובהתאם למה שסוכם ביניהם מראש מחזק את דבריה.

דוד המלך הורה על משיחתו של שלמה למלך. לצורך משיחתו הוזעק משמר המלך אשר ליווה את שלמה אל מעיין הגיחון, שם משח אותו צדוק הכהן למלך. עם היוודע דבר המשיחה התפזרו משתתפי טקס הכתרתו של אדוניה בבהלה, ואילו אדוניה נאחז בקרנות המזבח מפחד שיירצח. לאחר ששלמה הבטיח לאדוניה כי לא יפגע בו במידה ויהיה נאמן, שב אדוניה לביתו.