בחירות 2023: שלושה בסירה אחת
שלושה פעילי ציבור "צעירים" התלכדו סביב המועמד לראשות המועצה ג'קי צבי. יעל אברמן, ערן אוחנה ועדי כהן שחר מסבירים למה החליטו להקדיש את שעות הפנאי שלהם לפוליטיקה האזורית ולמה הם חושבים שחייבים שינוי בהנהגת המועצה
"ג'קי הוא מנהיג מזן חדש, יש לו מנהיגות משתפת". הרביעייה מימין לשמאל: ערן אוחנה, יעל אברמן, ג'קי צבי, עדי כהן שחר
ההתרחשויות סביב מערכת הבחירות לראשות המועצה האזורית מטה יהודה מייצרות חיבורים שונים ומרתקים. אחד מהם הוא החיבור של שלושה פעילי ציבור "צעירים" שהתלכדו סביב המועמד לראשות המועצה ג'קי צבי. השלושה הם: יעל אברמן, ערן אוחנה ועדי כהן שחר.
יעל אברמן, 40, ממעלה החמישה, שימשה בעבר כדוברת, ניהלה תוכניות בתחום החינוך הטכנולוגי ושימשה כמנהלת הקהילה בקיבוץ מגוריה. היא הייתה פעילה גם כיזמת חברתית בתחום קידום נשים למעורבות חברתית ופוליטית. בבחירות 2018 שימשה כראש מטה הבחירות של ראש המועצה הנוכחי, ניב ויזל, ולאחר הבחירות התמנתה לתפקיד מנכ"ל המועצה, תפקיד שמילאה במשך כשנתיים, עד שהודיעה על התפטרותה ועברה לכהן כסמנכ"לית האגודה לקידום החינוך. כיום היא משמשת כסמנכ"לית "אלומה", עמותה ללא כוונת רווח הפועלת להרחבת המוביליות בקרב נוער וצעירים בישראל.
ערן אוחנה, 48, נולד, גדל ומתגורר במושב צלפון, החל את דרכו במועצה האזורית מטה יהודה כמדריך נוער ועד מהרה קודם לתפקיד מנהל מחלקת הנוער והאחראי על קשרי החוץ במועצה. מאוחר יותר קודם לתפקיד מנהל מחלקת התיירות במועצה. בבחירות לראשות המועצה שהתקיימו ב-2018 , החליט אוחנה להתמודד לתפקיד ראש המועצה ויצא לחופשה ללא תשלום. במהלך מערכת הבחירות הוא תקף את ניב ויזל וטען כי המועצה האזורית מתנהלת ללא חזון וללא מעוף.
בתום הבחירות ולאחר שניב ויזל זכה ברוב הקולות ונבחר לראש המועצה "זכה" אוחנה לכתף קרה, הרכב הצמוד נלקח ממנו ומאוחר יותר הוא התבשר כי בהמשך לשינויים ארגוניים הוא ייאלץ לעזוב את תפקידו וכי לא נמצא לו תפקיד חלופי בארגון. בפועל הוא פוטר.
בחודש יוני 2020, הגיש אוחנה תביעה כנגד המועצה בבית הדין לעבודה בירושלים ע"ס 528 אלף שקל בטענה כי פוטר שלא כדין, כי השימוע שנעשה לו היה למראית עין, אפליה והפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. במאי 2022 פירסם "בקיצור" כי אוחנה הגיע להסכם פשרה עם המועצה, בסכום לא ידוע. כיום הוא משמש מנהל תחום יוצרים באגודת האמנים אקו”ם.
עדי כהן שחר, 45 , תושבת שריגים ב-27 השנים האחרונות, נשואה בפרק ב', אם לחמישה ילדים, ויועצת ארגונית בהכשרתה. היא בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות ותואר שני במנהל עסקים, התמחות בהתנהגות ארגונית, מטעם אוניברסיטת תל אביב. ב-20 שנה האחרונות היא עובדת בתחום הייעוץ הארגוני כאשת צבא קבע ובשוק העסקי. היא מתמחה בהובלת תהליכים אסטרטגיים ותהליכי שינוי בארגונים בעלי קנה מידה רחב, בפיתוח הנהלות ומנהלים בדרג בכיר, בתהליכי אימון קבוצתיים ואישיים, בנייה והדרכת סדנאות מתקדמות וייחודיות.
נפגשנו לשיחה בבית קפה. שלושתם הגיעו ממקום העבודה, אחרי יום עמוס בעניינים שונים, ועדיין הם היו חדורים באנרגיה להמשיך את הפעילות גם לתוך שעות הערב והלילה, אך הפעם כפעילים פוליטיים במסגרת הקבוצה אותה מכנים "הרביעייה", וכוללת מלבדם גם את המתמודד על ראשות המועצה, ג'קי צבי.
שלושתכם בעשור החמישי של חייכם, יש לכם משרה מכובדת ובסך הכל אתם די מרוצים מהמקום שבו אתם נמצאים, אז למה לכם פוליטיקה עכשיו ?
יעל: איזו שאלה טובה. תמיד אהבתי את מטה יהודה. את הפעילות שלי התחלתי כיזמת חברתית, אז מנהלת קהילה במעלה החמישה, ואז מטה הבחירות של ויזל ואז מנכ"לית. ואז, כשעזבתי כי לא יכולתי יותר, התרחקתי להרבה זמן, ואז חזרתי, לכל מיני יזמויות חברתיות קטנות, ונשארתי בקשר עם אנשים, ובסוף, ממש בחודשים האחרונים הבנתי שאני לא יכולה יותר להתעלם מזה, האהבה שלי למטה יהודה היא גדולה יותר מתחושת הגועל שלי על מה שקורה היום. והרצון להשפיע ולשנות הוא גדול יותר מהרצון להתרחק. אבל, זה לא פשוט. טוב לי בעבודה. טוב לי בחיים שלי. טוב לי בהכול, בזוגיות, עם הילדים שלי, אבל התובנה שחייבים שינוי גדול, משמעותי ובנקודת הזמן הזו זה עובר דרך הפוליטיקה, זה עובר דרך הבחירות, כדי שדברים. אני באה מאהבה.
עדי: בבחירות של 2018 נבחרתי ליו"ר הוועד המקומי בשריגים, תפקיד שמילאתי במשך 3.5 שנים כמעט. אמא שלי במקור מאבן ספיר. הייתה הבנה בשריגים שהיכולת לשנות ולעשות עוברת דרך הוועד המקומי והיו לי שלוש שנים מאוד קשוחות. גם בהתמודדות הפנימית בתוך שריגים וגם מול המועצה. קיימנו קשרי עבודה מאוד טובים עם המועצה, עם ויזל, אבל להגיד שהצלחתי להזיז משהו, לעשות משהו – אז לא. זה היה תסכול גדול מאוד. השקעה של ימים ולילות בהתנדבות, לכל רוחב העשייה בלי להצליח להזיז כמעט כלום. החלטתי ללכת ולנסות להשפיע בגזרה אחרת ועברתי להיות יו"ר הנהגת ההורים של תיכון "דרור". שם הכרתי את ג'קי, הילדים שלנו לומדים באותה כיתה. הוא מגלגל את הרעיון ההתמודדות כבר שנה. ואני סוג של חבר טלפוני ששומע ומנסה לעזור. לפני כמה חודשים מתוך סיוע , הבנו שיש פה משהו שהוא גדול יותר והרביעייה הזו הלכה והתגבשה. כל אחד מאיתנו מגיע ממקום קצת אחר, וכולנו ניסינו לשנות מבפנים והבנו שזה קשה. אני באה מתוך רצון לשנות ואמונה שאפשר.
ערן: אני לוקח את שתי מילות המפתח שכבר הוזכרו כאן: אהבה ואכפתיות. כידוע בבחירות האחרונות עשיתי צעד קיצוני, והוא לא צלח, אבל זה לא אומר שבגלל שהצעד שלי לא צלח אז למחרת הפסקתי להיות דואג ואכפתי לגבי מה שקורה במקום שאני גר בו ומגדל את הילדים שלי בו. מבחינתי, פוליטיקה זה אמצעי ולא המטרה, כדי לעשות שינויים אתה לא יכול לעשות את זה כמתנדב בוועדת תרבות במושב, אתה צריך להיות בעמדה של הנהגה פורמלית, וזה אומר הנהגת המועצה. זה התחיל משיחות אישיות שלי עם ג'קי. מהר מאוד הבנתי שהוא ואני רואים את הדברים עין בעין, שם פגשתי את יעל ועדי ועוד אנשים, נוצרה דינמיקה שאנו רואים בה דינמיקה מנצחת. כל אחד מביא איתו את המטען שלו, המטען הערכי, הנסיוני, הכישרוני, וכשמחברים את כל היכולות האלה הסינרגיה שווה מאה. בקדנציה וחצי האחרונות הפוליטיקה לא הוכיחה את עצמה. מי שעמד בראש המערכת והיה אמור להוביל את הדברים, נאמר בעדינות רבה שלא עשה את מלאכתו כמו שאנו חושבים שהיא צריכה להיעשות, וזה עכשיו או לעולם לא מבחינתנו.
מה מפריע לכם במועצה? אתם מניע אותכם להשקיע את כל המאמץ הזה?
ערן: אתחיל בכותרת – מגיע לנו יותר, כתושבים. מטה יהודה היא באמת פנינה מכל הבחינות. מיקום, פוטנציאל תיירותי, חבל ארץ והון אנושי, מועצה מגוונת, מרתקת, יהודים, ערבים, קיבוצים, מושבים, והיא צריכה להיות במקום הרבה יותר טוב וגבוה ממה שהיא נמצאת בו כיום. אפשר לפרוט זאת בהרבה תחומים: חינוך, תיירות, תשתיות. השורה התחתונה היא שיש פוטנציאל ענק במועצה שהוא לא ממומש, הוא לא קרוב להיות ממומש. יש הרבה תחומים שלא קורה בהם כלום. יושבים אנשים במשך שנים ועשרות שנים שלא עושים דבר וחצי דבר בשביל לשנות את המציאות הזו. ואז מגיעה תקופת הבחירות וכולם מתעוררים מהתרדמת ושולפים כל מיני טריקים פוליטיים בשביל לטשטש את הזכרון של הציבור, ולקנות את הציבור, ובעיני זה לזלזל באינטליגנציה של הציבור, וזה מפריע לי. מפריע לי שמה שמנהל את המועצה הזו זה תפיסות ישנות, הסכמים, עסקונות, נחתום עם המושבים, נחתום עם הקיבוצים, ניתן לאלה סגן, ניתן לאלה תפקיד, וזהו – זה מה שחשוב?
יעל: בתקופה ששימשתי כמנכ"לית המועצה הגעתי לבניין המועצה אבל הרגשתי לבד. ללא יכולת לעשות את השינויים שצריך, להביא משב רוח חדש ומרענן. יש כל כך הרבה דברים לקדם. קבלת החלטות מקצועית ועניינית ולא על בסיס אישי, של מחויבות למקורב כזה או אחר – וזה משהו שהיה לי מאוד חשוב לעשות כשהייתי מנכ"לית. להגדיר סדרי עדיפויות ברורים – איזה יישובים מקבלים תב"ר על בסיס קבלת החלטות מקצועית ועניינית ולא מסיבות אחרות. ודבר שני – פיתוח של המנהיגות המקומית. אי אפשר להצליח במטה יהודה בלי לפתח את הוועדים המקומיים, לפתח מיזמים עסקיים, אפשר לעשות הרבה דברים יצירתיים ולא להגיד כל הזמן למה אי אפשר. בכל מקום יש עסקונה. האם הכוחות הפוליטיים האלה משרתים את מה שאנו רוצים לקדם או שהכוחות הפוליטיים הקיימים הם אלה שמנהלים אותנו. בסוף השאלה היא מה אנחנו רוצים לקדם. יש לנו חלון זמן עד ה-31 לאוקטובר, אחר כך זה עובר.
עדי: אנו באים בטוב. המקום שלנו לייצר בחירה מקצועית ולדבר על מה השינוי שאנו רוצים לראות, ומה הדרך שאנו מחפשים. לא סתם הייתה התרעמות מאוד גדולה בקרב הנהגות ההורים על הזכייה בפרס החינוך הארצי. ההורים חווים חוסר גיוון במוסדות החינוך, בעיה במקצועיות, בעיה בניהול, טיוח של מקרי אלימות, חוסר רציפות, חוסר מענה לאוכלוסיות השונות, הנהגות ההורים מתקשות לקבל תשובות, קשה לייצר תקשורת רציפה עם המועצה, אותם נושאים נידונים שוב ושוב במשך שלוש שנים ללא תוצאות, ישיבה בנושא חשוב יכולה להידחות בחודשים, ועולם כמנהגו נוהג. על זה מקבלים פרס ארצי? זכור לי, כשיצאנו להשבית את בי"ס "דרור" והופיעה ידיעה בעיתון "בקיצור" פתאום הייתה טרפת, והוטחו האשמות: איך עשית לי כזה דבר. אני לא מבינה, יורד גשם ונכנסים מים לכיתות, אני שולחת את הילד שלי עם מפזר חום לבית הספר, תלמידים מגיעים לבית הספר עם שקיות של בגדים רזרביים כי הבגדים נרטבים, וכל השיח סובב על היעלבויות?
יעל: זה בדיוק הקטע האישי הזה בהתנהלות של המועצה שהוא בכלל לא רלוונטי. עובדי מועצה נותנים שירות לתושבים – זה לא בכלל לא משנה מה הם חושבים על התושב או התושבת או על הוועד המקומי, אם הם מעצבנים אותך או לא. יש סטנדרטים בסיסיים של שירות. יש עובדים טובים במועצה. הרבה מהעובדים אכפת להם, ובזמני חירום הם קופצים ומגיעים, אבל חסר ההובלה, ההנהגה, הגדרת הקריטריונים, האמירה הברורה: ככה אנחנו עובדים !
ערן: לעתים ביקורת נאמרת בצורה לא נכונה ולא נעימה אבל ברוב המקרים היא ביקורת עניינית. והנהגה הנוכחית לא יודעת לקבל ביקורת. אתה חייב לדעת לקבל ביקורת כי אתה משרת את התושבים ואתה צריך להתייחס אליהם כלקוחות. אתה לא עושה טובה כשאתה מפנה את הזבל או בונה בית ספר. כל פעם שיש אפילו ביקורת מרומזת, מישהו שבא להתלונן, להציע לשפר, להצביע על בעיה, הוא נתקל בקיר אטום.
דיברתם על הארגון אבל למועצה יש הנהגה שמורכבת מראש מועצה, מסגנים ומחברי מליאה. מה מפריע לכם בהנהגה הזו?
יעל: אנחנו כולנו בני 40-50. אנחנו הרבה שנים במטה יהודה. אנחנו בני שכבה מסוימת. הגיע הזמן לדור שלנו, וזה לא אומר להתנתק מההנהגה הישנה. יש חברי מליאה שהגיעו מתוך רצון לעשות, חלק התייאשו, חלק עזבו, אבל יש רצון לעשות. אנחנו לא מדברים על מה הבחירות האלה יעשו טוב לנו באופן אישי. אפשר לעבוד.
עדי: ההנהגה הנוכחית הובילה למקום שהוא לא מספיק טוב. היא לא צלחה במבחן התוצאה. ולא סתם לפני חמש שנים ניסו לשנות מבפנים, ניסו לעזור להנהגה נוכחית להצליח להתקדם, להתייעל, להשתפר מבפנים. זה לא צלח.
ערן: כל אחד מבין הרביעייה שלנו, כולל ג'קי, היה חלק מההנהגה הנוכחית בזמן כזה או אחר וכולנו זועקים "געוואלד" וזה אומר דרשני.
אז אתם הדור הצעיר שרוצה לעשות את השינוי הדורי ולהיפרד מהעסקונה הוותיקה, שמנהלת את המועצה הזו כבר עשרות שנים ומובילה את הפוליטיקה האזורית על כל המשתמע מזה ?
יעל: יש היום פוליטיקה ישנה של דילים ושל חלוקת ג'ובים והיא משרתת את העסקונה הוותיקה – ואנחנו לא מתעלמים ממנה. השאלה היא עד כמה הפוליטיקה הישנה מנהלת את היומיום וכמה היא תשפיע. ברור שהיא חלק מהמשחק הפוליטי. אבל, יש פער משמעותי בין הפוליטיקה הזו לבין התושבים ביישובים. אני חושבת שהתושבים הם יהיו יותר דומיננטיים כי הם מרגישים שזה לא עובד. זה מזכיר את הפער בין קבלת פרסי הצטיינות לבין התחושה בשטח.
ערן: לפני שבועיים שלושה התקיימה ישיבה של סיעת המושבים, אותה ישיבה שבצד אחד עמד בני אלירז ואמר: אני מבקש שתתמכו בי כי אז אני אקבל מינוי של סגן וממלא מקום ונלך עם ניב ובצד שני עמד ג'קי ואמר: אני מבקש שתתמכו בי כי אני מייצג את האינטרסים של כולם, מושבים וקיבוצים והרחבות. זה בעיני ההבדל בין שתי הגישות. הפוליטיקה היא אמצעי אבל היא לא העיקר.
עדי: יש לי המון בני משפחה בכל מיני מושבים במועצה, ולא כולם מצביעים אותו דבר. אנשים רוצים שירות מסוים, כואב להם עניינים בתחום החינוך, כולם חווים תסכול. אנחנו חווים את הבלגן במוסדות החינוך. את האלימות. ואת הטיוח של המנגנונים שמטפלים באירועים האלה. אנשים יעדיפו ללכת אחרי הלב שלהם.
יעל: עדי מיישוב קהילתי, ערן ממושב ואני מקיבוץ – אבל יש משהו מאוד צר לראות אותנו רק בזווית של איפה אנחנו גרים ולאיזה מגזר אנחנו משתייכים. מה שמייחד את ארבעתנו, כולנו מחוברים למטה יהודה כבר הרבה שנים בכל מיני רמות, יש לנו קריירה בחוץ ואנחנו לא צריכים את זה לפרנסה שלנו, אבל כואב לנו לראות את המצב הנוכחי. בשנתיים האחרונות היו לי הרבה התלבטויות בשאלה האם אפשר ולדעתי אפשר – צריך לעבוד יחד, להיות מתוחכמים.
יעל, את התפטרת מתפקיד מנכ"ל המועצה אחרי שנתיים. אולי יש לך חשבון אישי עם ניב ויזל?
יעל: אין לי שום חשבון אישי עם ניב ויזל. הלכנו בדרך משותפת ואני מעריכה את הדרך שהלכנו. במבחן התוצאה וגם כאשר אני הייתי שם, הדרך שלו לא יצרה שינוי. אני הייתי ראש המטה שלו, עשיתי הרבה בשביל שהוא ייבחר מתוך הבנה שיהיה שינוי, ולאחר שהוא נבחר, לקח לי זמן להבין שזה לא יקרה. זה לא אישי. אני מעריכה את ניב אבל במבחן התוצאה הוא לא הצליח. וההנהגה הנוכחית לא הצליחה. הוא עשה את מה שהוא יכול היה לעשות וזה לא היה מספיק.
ערן, אתה פוטרת מהמועצה, אולי אתה מונע מרצון לנקמה?
ערן: מבחינתי, לא השתנה דבר ממה שטענתי לפני הבחירות האחרונות. הייתי לצד ניב כמה שנים, עבדנו באופן צמוד, ואני כבר זיהיתי אז את מה שהוכח בקדנציה הזו – שמעבר להיותו איש חביב אין לו שום יכולות משמעותיות להוביל, לקדם, ולשנות. צעקתי את זה ערב-ערב בקמפיין הבחירות הקודם שלי, רוב האנשים בחרו שלא להקשיב. עברו חמש שנים ושום דבר לא השתנה. זו לא נקמה.
בחרתם להתלכד סביב מועמד די אלמוני. הוא לא היה בעמדת הנהגה משמעותית. ובכל זאת בחרתם להתייצב לצידו?
ערן: כל אחד שהתחיל את דרכו בעולם הפוליטי התחיל מנקודת אפס. המנהיגים הכי גדולים היה להם את היום הראשון בתפקיד וזה לא אומר שהם היו פסולים בגלל זה. בכל מה שקשור לג'קי זיהיתי בו את מה שחסר כאן – מנהיג מזן חדש, מנהיגות משתפת. זה לא הטייפקאסט של המנהיג שאומר "אני ואני" – ג'קי הוא איש מאוד צנוע. הוא מבין שלבד יהיה לו מאוד קשה לשנות. והוא צריך נבחרת מנצחת לידו. ביומיום שלנו לא תשמע את ג'קי אומר אני – אלא תמיד אנחנו. בואו נעשה, בואו נחשוב. זה חסר בנוף הפוליטי שלנו. בנוסף, יש לו מעורבות ברמה המועצתית, הוא היה חבר בוועדות שונות במועצה, היה חבר בוועד מקומי, היה במטה של ניב.
עדי: ג'קי הוא ראש תחום הנדסה באלביט והוא מגיע מניהול מקצועי. יש שם מתודות ניהוליות, ויש שם יכולות להוביל ולקדם. ויש שם גם את ההבנה שתמיד יש מכשולים וצריך למצוא פתרונות יצירתיים. החיבור שלנו נובע מזה שכולנו רואים את עומק הפערים. אני הקשיתי תקופה ארוכה על ג'קי כדי להבין שאין פה פיקציה. שיש פה דבר אמיתי. שיש פה מנהיגות משתפת אמיתית. והוא לא רק מהפה אל החוץ.
ערן: אנו רואים וחווים את זה במהלך הקמפיין שלנו. אנו רואים את היכולת להוביל ולהתמקד, את חלוקת התפקידים. זה דברים קטנים שמעידים על משהו. יש מטרה, צריך לסמן אבני דרך ולהגיע אליהם. זה מאוד מעודד לראות את זה.
יש אפשרות לשנות את ההצבעה השבטית החמולתית ששולטת במושבים ובקיבוצים ?
ערן: אנשי מפתח במושבים מסתכלים עלינו ואומרים אנחנו אחריכם, תרוצו.
יעל: יש הרבה שמחכים לנו, לשינוי שאנחנו מייצגים. יש פיצול בין ההנהגות של הקיבוצים לבין התושבים. החלוקה הישנה מאבדת את הרלבנטיות שלה.
עדי: האינטרסים של התושבים הם רחבים ומגוונים ואנשים יכירו את הדרך שלנו, את הצורך בשינוי, שמגיע לנו אחרת, ואפשר לקדם פתרונות.
חצי ממטה יהודה הן נשים, אנו נראה אותכם פועלים לשנות את ההרכב במליאת המועצה ולהגדיל את הייצוג הנשי?
יעל: המטרה שלנו לעודד נציגות נשית. בחירת אשה לנציגת יישוב לא משנה את המאזן המגדרי. עדי ואני מעורבות בניסיון להשפיע על שינוי סדרי העדיפויות. ג'קי מוביל את זה. זה בא ממנו.
עדי: אני רואה שוויון מגדרי כערך וכדרך. אנחנו לא פחות דומיננטיות מאף אחד אחר. אנו חלק ממנהיגות משתפת, שרואה בגיוון ובנשים כוח מאוד גדול, בתחומים של חינוך וקהילתיות. נשים מביאות משהו אחר. אנו משפיעות על החזון, ועל הקמפיין, ואנחנו לא נמצאות מאחורי אף אחד.
יעל: ג'קי יהיה ראש המועצה בעזרת השם ואנו נהיה לצידו.
יובל רובין
יעל אברמן: "האהבה שלי למטה יהודה היא גדולה יותר מתחושת הגועל שלי על מה שקורה היום. והרצון להשפיע ולשנות הוא גדול יותר מהרצון להתרחק"
ערן אוחנה: "לעתים ביקורת נאמרת בצורה לא נכונה ולא נעימה אבל ברוב המקרים היא ביקורת עניינית. ההנהגה הנוכחית לא יודעת לקבל ביקורת"
עדי כהן שחר: "ההנהגה הנוכחית הובילה למקום שהוא לא מספיק טוב. היא לא צלחה במבחן התוצאה. לפני חמש שנים ניסינו לשנות מבפנים - זה לא צלח"
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?