ביהמ"ש: מושב יד השמונה סירב לערוך חתונה לשתי לסביות וישלם להן פיצויים

בית המשפט דחה את טענת המושב, כי הסירוב לערוך את חתונת הלסביות נובע מסיבות דתיות. יד שמונה: איננו קנאים דתיים, לדמוקרטיה יש חובה להגן גם עלינו

מעשה שהתחיל לפני כשנתיים וחצי, בשתי שיחות טלפון תמימות, שנגעו לבקשה לערוך מסיבת חתונה באולם האירועים ביד השמונה, הגיע החודש לסיומו, עם פסיקת בית המשפט כי מושב יד השמונה ישלם פיצויים לזוג הנשים שביקשו לערוך את האירוע החגיגי.

לפי דיווח שהתפרסם באתר YNET , שתי צעירות מירושלים, המתגוררות בחו"ל, נישאו באנגליה בשנת 2008 בנישואין אזרחיים וביקשו לערוך מסיבה למשפחותיהן וחבריהן בארץ. הן פנו לאולם אירועים ביד השמונה, וסיכמו עם בעלי המקום על עריכת האירוע. ברם, לאחר שלמנהלי המקום התברר כי מדובר בחתונה של זוג לסביות, הם הודיעו לבנות הזוג כי הם לא עורכים אירועים לזוגות חד-מיניים, והזמנתן בוטלה.

בנות הזוג פנו לחגוג באולם אחר, אך במקביל החליטו להיאבק על זכותן לערוך אירועים למרות נטייתן המינית. באמצעות עו"ד עירא הדר, הן הגישו תביעה נגד בעלי האולם ביד השמונה וטענו כי מדובר באפליה ובביזוי מחמת נטייה מינית.

החודש, כאמור, פסקה שופטת בית המשפט לשלום בירושלים, השופטת דורית פיינשטין, כי לא זאת בלבד שעל המושב לפצות את השתיים בפיצוי כספי בסך 60 אלף שקל ובהוצאות המשפט בסך 15 אלף שקל, אלא גם כי התנהלות המושב נחשבת כהטרדה מינית.

לא הומופובים

בכתבה ב YNET נאמר, כי "במהלך הדיון בתביעה, התברר כי מנהלי האולם ביד השמונה הם נוצרים המשתייכים לכת המכנה עצמה 'יהודים משיחיים', וכי לפי עקרונותיהם, הומוסקסואליות היא 'תועבה'. הנתבעים ביססו את הגנתם על פסוקים מהתנ"ך ומהברית החדשה, וטענו כי בית העסק שלהם הוא בעל צביון דתי, ויש לאפשר להם ליהנות מחופש דת ואמונה, ולפיכך מותר להם לסרב לקיים חתונה חד מינית".

במושב יד השמונה מוחים על האופן שבו הוצגו בכתבה. מזכירת המושב, איילת רונן, שהעידה במשפט אומרת בתגובה: "לא התייחסנו לחד מיניות כתועבה. לא פגענו בכבוד האדם ולא הצגנו את ההומוסקסואליות כקיצונית ומרושעת, כפי שנטען על ידי התובעות. אנחנו ישוב נינוח ואוהב אדם, פלורליסטי, מכניס אורחים וליברלי, אך בעל אופי אמונה חזק. איננו כת, שליש מאיתנו הם נוצרים-ישראלים מפינלנד המאמינים בתנ"ך ובברית החדשה כממשיכתו והשאר ישראלים, יהודים משיחיים, המאמינים באלוהים ובישוע משיחו".

רונן מאשרת כי הפרשה כולה התחילה כששתי התובעות חיפשו מקום לערוך בו את חתונתן. "הן אפילו לא היו במקום. הן הרימו טלפון קצר אחד, במהלכו נאמר להן שאנחנו אכן עורכים אירועים באולם שלנו. רק בשיחת הטלפון השנייה שלהן, עם עובדת בית ההארחה, התברר שהשתיים לסביות ונאמר להן על ידי אותה העובדת, כי המקום הוא בעל אופי מיוחד, כי הוא משמש גם כחלל התפילה שלנו וכי ההומוסקסואליות מנוגדת לאמונת תושבי המקום".

"כנראה שממקום זה החלה ההתלהמות, או שלהן, או שמישהו התסיס אותן והן ניצלו את המצב ואת הרוח הגבית שיש כיום בתקשורת לנושא זה והחליטו לתבוע אותנו", אומרת רונן, "במשך התהליך היינו פתוחים איתן לגמרי וניסינו להסביר את עמדתנו. אני אישית הזמנתי אותן אלינו, לבוא, להתארח ולשוחח איתנו וללמוד על אמנותנו ועל כך שסירובנו לא נובע מצרות אופקים, רשעות והומופוביה, אלא מערכים פנימיים עמוקים בהם אנו מאמינים, אך זה לא הסתייע".

הגנה למיעוט

רונן טוענת כי למעשה, בניסיון להגן על מיעוט אחד, שהוא כבר לא כל כך מיעוט, פגע בית המשפט במיעוט קטן ופגיע בהרבה וגרם לכפיה דתית מסוג אחר. "לעומת קהילת הגאים המשגשגת, קהילת המשיחיים בארץ מונה עשרת אלפים איש בלבד" היא אומרת, "וזוהי קהילה מאד לא עשירה מבחינה חומרית. דווקא התפקיד של הדמוקרטיה במקרה זה, היה להגן על אותה אוכלוסיה מוחלשת".

"בכל מקום בעולם יש קהילות קטנות וייחודיות", ממשיכה רונן, "חלק מהכוח של הדמוקרטיה, היא יכולתה לתת לקהילות קטנות, את היכולת להגדיר את הזהות שלהן וכאן, במקרה זה, המדינה ביצעה מהלך אנטי דמוקרטי ואפשרה לתקוע בתוך היישוב יתד המזדהה עם אופי אחר לגמרי".

"תאר לך שזה היה קורה במקום אחר?", מבקרת רונן את עמדת בית המשפט, "גם ביישובים דתיים אחרים יש אולמות אירועים. תאר לך שבנות הזוג היו פונות לקיבוץ דתי כלשהו בבקשה לקיים את האירוע באולם האירועים שלהם? גם פה לבית המשפט הייתה סמכות לאכוף על הישוב הדתי לקיים את האירוע, אך האם הוא היה עושה זאת?? ברור שלא !! אפילו מדינת ישראל עצמה לא מחתנת נישואים חד מיניים !".

"אחת הבעיות העיקריות בנושא זה", ממשיכה רונן, "היא שאותנו לא מכירים. ברור שהזוג לא היה פונה לעולם לאולם דתי, כי מראש היה להן ברור שהן מכניסות עצמן למאבק דתי ערכי, אולם במקרה שלנו, יכול להיות שהן פשוט לא ידעו, כי לא מכירים אותנו והן חיפשו מקום "אלטרנטיבי" שיסכים לערוך להן את המסיבה וכשלנו הייתה עם זה בעיה, הן הופתעו ומההפתעה הגיעה הלוחמנות הזאת".

"ההשלכות של הפסיקה הזאת לגבינו הן ענקיות", מסכמת רונן, "אנחנו כואבים את הפסיקה, אך אמרנו בבית המשפט שלא נתכופף באמונתנו. אם יכריחו אותנו לבחור בין הפעלת העסק לאמונתנו, ברור שהאמונה תגבר. מדובר במקום מקסים ובעל אופי מיוחד, פתוח ואוהב, התובעות לא מכירות בקבוצה שלנו כבעלת זכויות דתיות, אבל לא ניתן לדבר מסוג זה להכפיש את שמנו הטוב, אותו בנינו באהבה, סובלנות והתמדה במשך שנים".